בית המקדש השני
מסכת מידות – פרק ג'
משנה א' – מזבח העולה
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם [ציור 20א]. עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד [ציור 20ב], נִמְצָא שְׁלשִׁים עַל שְׁלשִׁים [ציור 20ג]. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה (א), זֶה הַסּוֹבֵב (ב) [ציור 20ד], נִמְצָא עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה [ציור 20ה]. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת: אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה, נִמְצָא עֶשְֹרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְֹרִים וָשֵׁשׁ [ציור 20ו']. מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים: אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה [ציור 20ז]. נִמְצָא עֶשְֹרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְֹרִים וְאַרְבַּע מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה [ציור 20ח].
רבי עובדיה מברטנורה
המזבח היה שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה. היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלושים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך, והוא נעשה מקשה אחת של שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד.
עלה אמה וכנס אמה. אחר שעלה היסוד לגובה אמה, מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלושים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלושים אמה על שלושים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלוש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואחר כך מביא דפוס אמה על אמה גובה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות.
מקום הילוך רגלי הכהנים. שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להילוך רגלי הכהנים.
א) המזבח כו' עלה אמה וכנס אמה עלה ה' וכנס אמה. הכניסות [שוה בשוה כצ"ל. (יעב"ץ)] שנה [בשנה] אבל עלה שלישי זה מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב ואותן ג' כתובות במקרא וג' אמות קומתו משפת סובב ולמעלה ושנויות הן בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נד.):
ב) זהו סובב. וחוזר ומביא מלבן של כ"ח על כ"ח וגבהו [צ"ל ג' אמות] אמה זהו מקום מערכה וחוזר ומביא מלבן אמה על אמה וגבהו אמה זהו קרן וכן לכל קרן וקרן הוסיפו עליו כדי לקיים המדה שלמדה יחזקאל ברוח הקודש ומפני שלא היה בו ספוק שהדמים ניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי באותה אמה שהיסוד אוכל בדרום ויורדין בהן באותן שני נקבים שבאותה הקרן ומתערבין באמת המים העוברת בעזרה ויוצאין הדמים עם המים לנחל קדרון דרך הדרום:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִתְּחִלָּה לא הָיָה אֶלָּא שְׁמוֹנֶה וְעֶשְֹרִים עַל שְׁמוֹנֶה וְעֶשְֹרִים. כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְֹרִים עַל עֶשְֹרִים. וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם, וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג, טז) "וְהָאֲרִאֵיל שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה רֹחַב רָבוּעַ". יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) "אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו": מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד, שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ [ציור 21א]. וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע [ציור 21ב], לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָּל הַצָּפוֹן, וְעַל פְּנֵי כָּל הַמַּעֲרָב [ציור 21ג], וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת, וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת [ציור 21ד].
רבי עובדיה מברטנורה
מתחילה. בימי שלמה.
לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים.
וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו'. נמצא יסודו שלושים ושתים על שלושים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע.
ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב. גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים.
כמין גמא. גימל יונית שהוא כמין נו"ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין, דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות.
שנאמר והאריאל. מקרא הוא ביחזקאל (מ"ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא.
ואריאל שתים עשרה. מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה.
אל ארבעת רבעיו. מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע.
וחוט הסיקרא חוגרו באמצע. חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב.
להבדיל בין דמים העליונים. חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא.
לדמים התחתונים. לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט.
ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלוש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין "זאב יטרף בבקר יאכל עד" (בראשית מ"ט) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואחר כך שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח "סובב", לפי שהוא מקיף וסובב כל הקרנות, מה שאין כן ביסוד.