בבית ראשון ושני השחיטה היתה רק בעזרה, וכן שנינו במדות (פר' ג' משנה ה'): וטבעות היו לצפונו של מזבח ששה סדרים של ארבע ארבע, ויש אומרים ארבע של שש שש, שעליהן שוחטין את הקדשים. בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודים ננסין וכו' ע"כ, הרי שאחרי מקום השחיטה נמצא בית המטבחים בו הננסין. וכן פירש המאירי במדות פרק ג': וטבעות היו לצפונו של מזבח לשחיטה ובית המטבחים לצפונן.

וכן שנינו בתמיד (פ"ג מ"ה): מי שזכה בתמיד, מושכו והולך לבית המטבחיים, ומי שזכו באברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן וכו' ע"כ. [ציור 131]

הרי שפירש בתמיד, שבית המטבחיים זה מקום שבו הננסין ורביעין של ארז ואנקליות של ברזל. ולמרות שמקום השחיטה היה צמוד לשם, הרי בית המטבחיים לאחר מקום השחיטה [* ואפשר שכל המקום בצפון המזבח נקרא בשם כללי "בית המטבחיים", כולל מקום השחיטה והשלחנות והננסין, אבל למעשה "בית המטבחיים" הוא מקום הננסין ועליהן הווין, ובית השחיטה הוא בנפרד].

וכן פרש המאירי (בתמיד פ"ג מ"ה)… ובאר אחר כן בבית המטבחיים זה שבצפון העזרה היה, והיו בו שמונה עמודים ננסים וכו'. וכן פרש הרמב"ם (בית הבחירה פרק ה' הלכה יג'): ורחב העזרה מן הצפון לדרום 135 אמה, וזה חשבונן: מכתל צפוני עד בית המטבחיים- 8 אמות, בית המטבחיים- 12.5 אמות, ושם תולין ומפשיטין את הקדשים בצדו. וכן כתב (שם הלכה י"ד) מקום השולחנות 8 אמות, ובו שלחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים… ובצד מקום השלחנות מקום הטבעות כ"ד אמה, ושם שוחטין את הקדשים ע"כ. ועיין בכסף משנה שם.

ור' עובדיה מברטנורא פרש על הטבעות, שמכניסים בהן את צוואר הבהמה ולפי הרמב"ם מכניס את רגלי הבהמה, שתהא נוחה לשחיטה. ור' עובדיה מברטנורא כתב: כדתנן במס' תמיד התקין ר' יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבע משמרות כהונה. [ציור 131]

מקום השחיטה [קדשים קלים וקדשי קדשים]: מהתורה שחיטת קדשי קדשים היא בצפון שנאמר (ויקרא א', י"א): "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" [ועיין בפס' ל"ט בהערה עו]. ובנביא לא הזכיר מקום שחיטה זאת שהיא בתוך החצר הפנימית. וכן לא הזכיר את מקום שחיטת קדשים קלים שמקומם רק בחצר הפנימית, ולא באולם.

וכן כתב ברמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פרק ה' הלכה ד'): ומנין ששוחטין קדשים קלים בכל העזרה אפילו אחרי ההיכל, שהרי נאמר בשלמים: "ושחטו פתח אוהל מועד", והוא הדין לשאר קדשים קלים, אבל אם שחטן בגגו של היכל פסולים. ובכסף משנה שם כתב שדבריו עפ"י הגמרא בזבחים (דף נ"ח): ת"ר "ושחטו פתח אהל מועד" וכו', וג' פעמים הוזכר בתורה שיש לשחוט לפני אוהל מועד, ואחד בא ללמד שרק כנגד הפתח מותר לשחיטה [ולכן עשו חלון בקדש הקדשים כדי להתיר לשחוט אחרי קדש הקדשים כשיש צורך]. ובסוף דבריו כתב בשורה אחרונה: ואח"כ מצאתי בפרק ב' דזבחים; אמר עולא השוחט על גבו של היכל חייב משום שחוטי חוץ ע"כ. [ציור 131]

הנביא הזכיר דברים נוספים בעיקר: וכבר רש"י, וכן הרד"ק, והתו"ס יו"ט, הסבירו, שלא הזכיר הנביא את הדברים שכבר מוזכרים בתורה, אלא הביא את הדברים שיהיו שונים, או נוספים בבית שלישי וקדשים קלים ודאי מקומם בחצר הפנימית. וכן ישנם דברים נוספים מהתורה שודאי מוכרח שיהיו, ולא היה צורך שהנביא יזכירם כמו: ארון הברית והכרובים שבקדש הקדשים, המנורה, הכיור וכנו ועוד.

ולפי זה מובן שקדשי קדשים מקום שחיטתן ישאר בחצר הפנימית, ומה שהזכיר השולחנות לשחיטה באולם ובין התאים, זה בנוסף על המוזכר בתורה שמקום השחיטה בחצר הפנימית.

וכן כתב במשכני עליון (דף קע"ז): ושחיטת קודשי קדשים בצפון, כי כל ענייני הקרבן בגבורה הם נמשכים, שהיא העולה ולא יורדת. ואח"כ כתב: והנה באולם השער אשר לצפון, שם נמצא מקום מוכן לשחיטה וכו' עכ"ל. ומסתבר שהאולם ובין התאים רק בנוסף, שגם הם לעתיד יתקדשו בקדושת החצר הפנימית, וקדשי קדשים מותר לשחוט שם כי אינם חייבים להיות מול פתח אוהל מועד, כמו קדשים קלים, אלא בשטח העזרה שהתקדשה, ורש"י פרש שהאולם קדוש בקדושת חצר פנימית.