בְּזֶה הֶחָצֵר נִמְצָא הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הַנִּקְרָא "מִזְבַּח הָעוֹלָה", הוּא מְקוֹם הַקָּרְבָּן שֶׁמַּקְרִיבִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְכָאן צָרִיךְ אֲנִי לְפָרֵשׁ לְךָ סֵדֶר הָעֲבוֹדָה וּמִנְחַת הַמֶּלֶךְ, וְהָבֵן מְאֹד. דַּע כִּי כָּל הַצְּבָאוֹת, הַחֲיָלִים, וְהַנְּשָׁמוֹת – מִן הַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר לִמְצִיאוּת הַקֹּדֶשׁ נִגְזָרוּ. וּמֵהֶם הֵם מְקַבְּלִים הַשֶּׁפַע וְהַכֹּחַ לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר מוּטָל עֲלֵיהֶם. וּבְכָל יוֹם צְרִיכִים כָּל הַבְּרִיּוֹת לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע מִבּוֹרְאָם. וְלָמָה אֲנִי אוֹמֵר "בְּכָל יוֹם"? אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל יוֹם הוּא מַדְרֵגָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וַאֲנִי לֹא אוּכַל לְפָרֵשׁ הַרְבֵּה, כִּי הַדְּרוּשִׁים הָיוּ מַרְחִיבִים יוֹתֵר, עַל כֵּן אֲקַצֵּר, וְאַתָּה תִּתְגַּבֵּר בְּשִׂכְלְךָ לָרֶדֶת אֶל עֹמֶק הַדְּבָרִים. בְּכָל יוֹם צְרִיכִים הַתַּחְתּוֹנִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָעֶלְיוֹנִים. וְהָעִנְיָן הַזֶּה הוּא קֶשֶׁר הֶעָנָף בַּשֹּׁרֶשׁ; וְנִמְצָאִים הַמַּלְאָכִים נִקְשָׁרִים בְּשָׁרְשָׁם, וְהַנְּשָׁמוֹת כְּמוֹ כֵן. אָמְנָם, עִנְיַן הַקָּרְבָּן הוּא לְהַקְרִיב הַמַּלְאָכִים, וְהַקְּטֹרֶת – לְהַקְרִיב הַנְּשָׁמוֹת. וְהָבֵן מְאֹד, כִּי הַסּוֹד זֶה הוּא "אָדָם וּבְהֵמָה", וְהַפְּנִימִים נִקְרָאִים אָדָם, וְהַחִיצוֹנִים מֵהֶם בְּהֵמָה.