בית המקדש השני
מסכת מידות – פרק א'
משנה ט' – נעילת בית המוקד
וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ, וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁהַמַּפְתְּחוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בָּהּ. הִגִּיעַ זְמַן הַנְּעִילָה, הִגְבִּיהַּ אֶת הַטַּבְלָא בַּטַּבַּעַת וְנָטַל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת (א), וְנָעַל הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים, וּבֶן לֵוִי יָשֵׁן לוֹ מִבַּחוּץ. גָּמַר (ב) מִלִּנְעוֹל, הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לַשַּׁלְשֶׁלֶת, וְאֶת הַטַּבְלָא לִמְקוֹמָהּ, נָתַן כְּסוּתוֹ עָלֶיהָ, יָשֵׁן לוֹ. אֵרַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶם, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַחֵיל, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בְּטָדִי [ציור 5ג].
רבי עובדיה מברטנורה
הגיע זמן הנעילה. לנעול שערי העזרה.
הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ. שהלוים טפלים לכהנים, כמה שנאמר (במדבר י"ח) "וילוו עליך וישרתוך". הלכך בבית אבטינס ובבית הנצוץ שהיו עליות, היו הכהנים שומרים למעלה ולוים למטה. ובית המוקד שלא היתה אלא כיפה על הארץ, היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ.
במסיבה. במחילה המהלכת תחת הבירה, שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה, כדכתיב (דברי הימים א כ"ט) "אל הבירה אשר הכינותי". ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו.
והנרות דולקים. במחילה מכאן ומכאן.
במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא. ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום. ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע"ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים, דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים.
א) מן השלשלת. בשלשלת היו תלויות ונעל הכהן מבפנים כל השערים שיש בו לנעול ובעודו עוסק בנעילת שערים בן לוי ישן לו מבחוץ:
ב) גמר. הכהן מלנעול והחזיר המפתחות לשלשלת והחזיר הטבלא למקומה ונתן בן לוי כסותו עליה חזר וישן לו: מסיבה ההולכת תחת הבירה. תחת המקדש במה ששואלין [צ"ל שעולין] עליו וגבוהין משולי החיל שהרי מחילות לא נתקדשו: במסיבה ההולכת תחת החיל. במה שהוא גבוה מרגלי ההר: והולך לו בטדי. שער (הדרום) [הצפון] שלא היה משמש כלום: