בית המקדש השלישי

בית המקדש השלישי

העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד

לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)

לשכנו תדרשו חלק א'

(יחזקאל מ' פסוק א')

תחילת נבואת יחזקאל בגלות נהרות כבר

(יחזקאל מ' פסוק א')

א בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָלוּתֵ֠נוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־יְהֹוָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃

כעבור עשרים  וחמש שנה לגלות יהויכין ויחזקאל  בראש השנה בעשירי לחודש  תשרי בשנת הארבע עשרה לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש בעיצומו של יום הכיפורים  שרתה  עלי  חוזקו ותוקפו של ה' והביאני לירושלים והראני  במראה הנבואה בנין הבית לעתיד לבוא:

– תרגום –

א) בְּעַשְׂרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין לְגָלוּתָנָא בְּרֵישָׁא דְשַׁתָּא בְּעַשְׂרָא לְיַרְחָא בְּאַרְבַּע עַסְרֵי שְׁנִין בָּתַר דְאִתְּרָעַת קַרְתָּא בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין שְׁרַת עָלַי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְאָעֵיל יָתִי לְתַמָן:

– רש"י

(א) בראש השנה בעשור לחודש. איזוהי שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל שחרב הבית בשנת ל' ושש ביובל שהתחיל בשמנה עשרה שנה לישעיהו ולסוף ארבע עשרה היה ראוי היובל להיות והיא שנת עשרים וחמש לגלות יכניה שגלה בעשרים ושש ביובל י"ד של יאשיהו מי"ח עד ל"א ויהויקים י"א: יד ה'. חוזק תוקפו להוליכני על כרחי: ויבא אותי שמה. אל העיר ההוכתה היא ירושלים אותה שנה הראהו בנין הבית לעתיד לבא:

–  מוסף  רש"י

(א') בעשרים וחמש שנה לגלותנו. גלות יהויכין והחרש והמסגר, ויחזקאל היה מהם (ערכין יב.). ונתנבא על בית שני, או על העתיד (זבחים נט:) בראש השנה בעשור לחדש. אמרו רבותינו איזהו שנה שראש השנה שלה בעשור לחודש, הוי אומר זו שנת היובל (לעיל א ב) :

– תרגום –

א) בְּעַשְׂרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין לְגָלוּתָנָא בְּרֵישָׁא דְשַׁתָּא בְּעַשְׂרָא לְיַרְחָא בְּאַרְבַּע עַסְרֵי שְׁנִין בָּתַר דְאִתְּרָעַת קַרְתָּא בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין שְׁרַת עָלַי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְאָעֵיל יָתִי לְתַמָן:

– תולדות אהרון –
בעשרים וחמש. ערכין יב: אחר אשר. שם יג:

הקב"ה מראה לנביא יחזקאל את בית המקדש בירושלים של מעלה, מוכן מחכה לבניו.

[בפרק זה מ"ט פסוקים כמנין מ"ט שערי קדושה, ומתאר מהר הבית – עד הבית].

פסוק א': אחת עשרה שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, הגלה נבוכדנאצר הרשע את יכניה מלך יהודה, ועוד אלף איש, המכונים החרש והמסגר, שלפי פשוטו הם בעלי מלאכה. ולפי הדרש הם התלמידי חכמים וגדולי הדור [א], וביניהם: אדוננו הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן, הסנהדרין, בני המלוכה: דניאל, מישאל, חנניה ועזריה, מרדכי, ועוד. וכעבור אחת עשרה שנה, נחרב הבית וירושלים בט' באב, ויהודה (1) ובנימין גלו לבבל [ב] [ציור 1].

נבואת ביהמ"ק היתה עשרים וחמש שנה לאחר גלות הנביא עם יכניה המלך, שזה כעבור ארבע עשרה שנה מחורבן בית המקדש וירושלים. ביום הכפורים בשנת היובל [ג] הנביא מובא במראות האלקים אל העיר ירושלים, וה' מראהו את בנין בית המקדש שהוא בנוי [ד], מוכן ושלם כבר בירושלים של מעלה [ה] [ציור 2], ולעתיד תהיה בו השראת השכינה במלואה [ו].

ונזכה לבנינה ע"י: בושה וחרטה על העבירות, וחזרה בתשובה שלמה לה'[ז], קיום המצוות ולמוד תורה לשמה [ח] כדי ליחד קוב"ה ושכינתיה, השתתפות בצער השכינה, למוד תכנית בית המקדש השלישי [ט], וכן תפילה ובקשה אמיתית על בית המקדש שיבנה [י]. וברצות ה' נזכה שיתפשט בית המקדש הרוחני מלמעלה עד למטה [יא], ועל ידי מלך המשיח שידע התכנית בדיוק [יב] יבנה סביבו בית המקדש התחתון הגשמי [ציור 7].

[א] ת"ח וגדולי הדור

יִוָדַע המחיה ויתברך הרחמן אשר ברחמיו המרובים עלינו הקדים גלות תלמידי החכמים והסנהדרין לטובתנו, כדאיתא בסנהדרין (ל"ח ע"א): צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים גלות יכניה [אחת עשרה שנה לפני החורבן וגלות יהודה ובנימין], ועמו החרש והמסגר הם תלמידי החכמים, שכן הם הכינו בבבל מקום תורה, בתי מדרשות, ובתי כנסיות לגולים. ומשגלו שאר העם לבבל היה להם מקום תורה ותפלה מוכן. ונקראו: החרש – כיוון שפותחין בדברי תורה, הכל נעשין כחרשין, ששותקין ומקשיבין רק להם. והמסגר – כיוון שסגרו, וסיימו לומר דברי תורה, אין מי שיפתח פיו ויוסיף או יחלוק.

ציור 1  חורבן בית שני

[ב] גלו לבבל

אחר חורבן הבית, נבוכדנאצר הרשע משאיר את דלת העם, ועליהם מינה למלך את גדליה בן אחיקם. כעבור חמשים ושנים יום בלבד, בראש השנה, נרצח המלך גדליה, ע"י ישמעאל בן נתניה, וכל שארית פליטת העם נפוצו, ולא נותר איש בארץ ישראל, ולזכר מאורע זה קבעו את צום גדליה (ירמיה פרק מ', מ"א, מ"ב. מלכים ב' פרק כ"ד, פס' כ"ה. סדר הדורות הקצר של הרב בניזרי עמ' 19). חורבן הבית הראשון היה בשנת 3,338 לבריאת העולם, לפני למעלה מ-2,430 שנה [סדר הדורות דף 19] [ציור 1].

[ג] ביום הכפורים בשנת היובל

סברת ר' יוסי (בערכין י"ח) מסתדרת לפי תאריך זה, וכן בערכין (י"ב ע"א). וכן כתבו המפרשים בפס' כאן: רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם מהר"י קרא, רד"ק. וכן בערכין (י"ב, עמ' א') כולם פרשו על הפס': "בראש השנה בעשור לחודש", שזו שנת היובל, שראש השנה שלה ביום הכפורים. ואילו לשיטת ר' יהודה בנדרים (דף ס"א) עיין במלבי"ם כיצד פירש פסוק זה.
וברד"ק כתב: ולפי שבשנת היובל העבדים יוצאים מעבדות לחרות ביום הכפורים, וכן האדמה חוזרת לבעליה, הראה לו הקב"ה צאתם מהגלות ובנין הבית כפי שיהיה לעתיד.

[ד] בית המקדש שהוא בנוי

וז"ל הרמח"ל בספרו "משכני עליון" (דף קנ"ו, קנ"ז שנמצא בספר גנזי הרמח"ל דעת תבונות ב'): "דע, כי זה הבית העתיד הוא שראה אותו יחזקאל הנביא [ה"ה: הבנין הרוחני, בשמים בעולם מט"ט] מיד אחר חורבן הראשון, וכו'. הבית הראשון, לולי חטאו, אלא היו מחזיקים בתומתם, היו מתעלים במדרגותיהם, ומגיעים הדברים אל התקון השלם וכו'. והיה מתגלה מה שלא נתגלה. אך כאשר גברה הרשעה ורבו החטאים, הנה הבית הראשון [ה"ה: הגשמי בארץ] וכו' חרב. ואז אותו בנין לא עמד עוד למעלה [ה"ה: הבנין הרוחני, בשמים, בעולם מט"ט, ולא מדובר בבית העליון על הכל (שמעל כל העולמות) שנברא לפני בריאת העולם שבו חס וחלילה אין שום שינוי כלל], רק ברגע אחד עבר ונבנה בצורה אחרת [ה"ה: בצורת הבית שנברא לפני בריאת העולם שהוא עליון על הכל, כמובא בהערה [ה] לקמן], היא הצורה והיא התכנית שעתיד להיות וכו'. והבנין הזה לא נגלה למטה, כי רק לעתיד יגלה. אך למעלה [ה"ה: הבנין הרוחני, בשמים בעולם מט"ט], מהיום ההוא והלאה כן היה, וכן הוא. ועל כן ראה אותו יחזקאל [ה"ה: בעולם מט"ט], שכבר בנוי ועומד היה" וכו' עכ"ל עיין שם. ובער"ה, בל"נ, ארחיב בספרי הקטן "אמרי רחמים", חלק ג'.

[ה] בירושלים של מעלה

וכן מובא בתענית (ה' ע"א): אמר ר' יוחנן, אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה עכ"ל. מכאן שיש ירושלים למעלה כנגד של מטה. וכן בפתח אליהו הנביא כתוב: "שראשי נמלא טל", אמר הקב"ה שמיום החרבן איננו בביתו, בבית המקדש בירושלים של מעלה, עד שהשכינה לא תחזור לביהמ"ק של מטה. והובא בס"ד באריכות בספרי הקטן "אמרי-רחמים" (חלק ג').

והרה"ג מרדכי שריקי (בספרו "סוד ביהמ"ק השלישי" עמ' 20, 21) הביא את דברי הזוהר הקדוש (פר' פקודי דפו"י דף רל"ה ע"ב): ועל דא משכנא דלתתא בארעא קיימא ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא עלאה, קיימא ברזא דמשכנא אחרא עלאה על כלה" וכו'. לפי הזוהר הקדוש המשכן שלמטה בארץ נמצא בסוד משכן העליון, ומשכן ההוא העליון נמצא בסוד משכן אחר עליון על הכל, נמצאנו למדים שיש למעלה שני משכני עליון" וכו'. ובזוהר (שם דפו"י דף ר"מ ע"א): "כד אוקים ליה משה למשכנא, אתקם משכנא אחרא עמיה. ומשכנא עלאה אוקים וסעיד כלא בגין דמשכנא עלאה, סתים וגניז איהו לעילא לעילא" וכו'. החידוש של הזוהר הוא שמעל למשכן של מטטרו"ן, קיים משכן נעלה יותר. על המשכן הזה כותב הרמח"ל (דף קנ"ב): "וקודם בריאת העולם נברא הבית הקדוש הזה", נמצאנו למדים שיש משכן של מעלה שהוקם באותו זמן שהוקם למטה ע"י משה רבינו, ויש משכן אחר נעלה יותר והוא לפני בריאת העולם נברא, ולפי דעת רמח"ל זה הבית, הוא הבית השלישי שאנו מצפים לו וכו', עכ"ל. 

ומשכן נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן (עירובין ב' ע"א, וע"ב). ודברי הרמח"ל (דף קנ"ז המובא בהערה הקודמת ד') שכתב בזה"ל: "ואז אותו הבנין לא עמד עוד למעלה רק ברגע אחד עבר ונבנה בצורה אחרת", עכ"ל. מדובר על המשכן שבעולם מטטרו"ן ולא במשכן העליון שמעל הכל, שהוא גנוז למעלה למעלה ונברא לפני בריאת העולם, ובו אין שינוי כלל כהסבר הרמח"ל במשכני עליון (דף קנ"ב).

(1) יהודה:

י-ה-ו-ה רמוז ביהודה, ועל שמו של יהודה אנו נקראים יהודים כמובא ברבינו בחיי (פרשת ויחי הערה י"ב) וז"ל: ומזה תמצא בשמו של יהודה שהמלכות ממנו, השם המיוחד שלם, כי כשישראל עושים רצונו של מקום ישראל עושה חיל, ומלכותם מתגברת ומצלחת והשם המיוחד עמהם, אין להם צורך לכלי זין. ומה שנתוסף בשמו על אותיות השם אות דל"ת לפי שהיה רביעי בלידה, או מפני שהשמש בגלגל רביעי ונברא ביום רביעי, ומלכות יהודה נמשלה לשמש שנאמר (תהלים פ"ט): "וכסאו כשמש נגדי" עכ"ל.

התפלגות המלוכה לשניים: משנפטר שלמה שמלך על כל ישראל, התפלגה המלכות לשניים בימי בנו רחבעם. רחבעם מלך על שני שבטים בלבד יהודה ובנימין [החל משנת 2964 לבריאת העולם], והיא נקראת מלכות יהודה. ואלו ירבעם בן נבט מלך על עשרת השבטים הנותרים, והיא נקראת מלכות ישראל. יהודה ובנימין היו בירושלים וסביבתה, ואילו עשרת השבטים גרו מסביבם כל אחד בנחלתו. הכהנים והלויים היו בעיקר עם מלכות יהודה בירושלים, וחלק היו מפוזרים עם מלכות ישראל.

גלות עשרת השבטים: ג' גלויות גלו עשרת השבטים: א) בשנת 3187 – בשנה העשרים לפקח מלך ישראל, בא מלך אשור, ולקח את כל ארץ נפתלי והגלם אשורה. ב) בשנת 3195, בשנה השמינית למלכות הושע בן אלה, הוגלו ע"י מלך אשור השבטים: ראובן וגד, יושבי עבר הירדן המזרחי. ג) בשנת 3205 כשמלך הושע בן אלה בא מלך אשור והגלה את שאר השבטים של ישראל: לחלח, חבור, נהר גוזן, לערי מדי.

חורבן בית המקדש וגלות יהודה ובנימין היתה לאחר 133 שנה, בשנת 3338. עם ישראל כיום הנו בעיקר משבט יהודה ובנימין, הכהנים והלויים, ומעט מאוד מיתר השבטים. (מספר הדורות השלם, וספר הדורות הקצר להרב בניזרי שלמה).

ציור 4 
ציור 5 

[ו] השראת השכינה במלואה

וכן כתב הרמח"ל במשכני עליון (דף קנ"ז): בזמן שלמה היו שני הבתים העליון [ה"ה: רוחני בעולם מט"ט] והתחתון מכוונים [בהג"ה 27 שם פרש שניהם בסוד החכמה], ע"כ מצאה השכינה בו מנוח ושרתה בו [ציור 4]. אבל השני, שלא היו דומים זה לזה, [ה"ה העליון הרוחני בעולם מט"ט לא דמתה לתחתון הגשמי] לא שרתה בו השכינה וכו' קצת דומה אל הראשון, וקצת דומה אל האחרון וכו', אפס קצהו לקחו [מנבואת יחזקאל] וכולו לא לקחו [ציור 5], [שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת, רש"י יחז' מ"ג, י"א]. אבל לעתיד לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה… ויתחבר בניין בבנין… והכבוד יהיה שורה בו בגלוי. וראה בספרי הקטן "אמרי-רחמים" שהובא בס"ד באריכות. [ציור 6]

ציור 6

[ז] [חרטה] וחזרה בתשובה שלמה לה'

וכן מובא בנביא לקמן (בפרק מ"ג פס' י, י"א): "ויכלמו מעוונותיהם… ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית… הודע אותם… וישמרו… ועשו אותם". שבנית בית המקדש תלוי בחרטה אמיתית שגרמנו בעוונותינו לחורבן הבית ולגלות ולצער השכינה. וכן מוזכר פעמים רבות בתורה כולה, כמו שנאמר (נצבים ל', ב'-ג'): "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים", וכן עוד רבות. 

תשובה שלימה: לגאולה האחרונה צריך תשובה שלימה כל אחד לפי יכולתו. וכבר חז"ל דרשו (ברכות ל"ג ע"ב) על הפס' (דברים י' י"ב):"ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלהיך" וכו', שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. והקשו, וכי דבר קטן הוא? והרי זה קשה מאוד? ותרצו שכלפי משה רבינו הדבר קטן. ופרש ב"עלי שור" (לרב וולבה) שכל אדם בהתאם ליכולתו, כאשר משתדל ועושה לפי דרגתו, הוא כמשה שעבד את ה' בשלמות לפי דרגתו [בשם הרה"ג חדד רחמים]. ובקידושין (ל' ע"ב): אמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר בתהילים (ל"ז):"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר שם: "אלהים לא יעזבנו בידו". ע"כ צריך תפילה על תשובה שלימה, כדאיתא בברכות (ו' ע"ב):מאי "כרום זלות לבני אדם" (תהלים י"ב), אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן, ופרש רש"י כגון תפילה שעולה למעלה. ואדם שפותח פתח קטן למטה, זוכה לסיעתא דשמיא ושפע גדול וליראת ה' מלמעלה.

[ח] למוד תורה לשמה

כדברי הזהר הקדוש (בפרשת כי תצא בדפו"י דף רפ"א ע"א) שצריך שלמוד התורה וקיום המצוות יהיו על מנת לחבר בין קוב"ה והשכינה, ולא לשום כוונה אחרת. והובא בס"ד בספרי הקטן "אמרי-רחמים" (ח"ג).

[ט] למוד ביהמ"ק השלישי

כמובא במדרש תנחומא (פרש' צו פרק י"ד), וזה תמצית דבריו: אמר הקב"ה ליחזקאל הנביא, למד בני ישראל תכנית הבית, אמר הנביא וכי יכולים לבנות עכשיו? אמר לו הקב"ה, ובשביל שהם בגלות יהיה בנין ביתי בטל? גדול קריאתה בתורה כבניינה, אמור להם שיתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר שיתעסקו בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקים בבנין הבית. וכן בנביא לקמן (בפרק מ"ג פס' י"א): "צורת הבית… הודע אותם… וישמרו את כל צורתו… ועשו אותם". והמפרשים הסבירו: הובטח למי שיעסוק בלמוד הבית, שיזכה לראות בבנין בית שלישי (רש"י, רד"ק, מצודות דוד, מלבי"ם תפארת ישראל ועוד). וראה דברי המדרש במלואו בספרי הקטן "אמרי רחמים" דף (ח"ג).

[י] בקשה על ביהמ"ק שיבנה

כמובא במנחות (פ"ז ע"א) על הפס' בישעיה (ס"ב, ו'): "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ", ומה אומרים השומרים, אמר רבא בר שילא "אתה תקום תרחם ציון". וכן מובא בילקוט שמעוני (סימן ק"ו עמ' 720): שאין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיבקשו: את ה', מלכות בית דוד, ובית המקדש, שזה הבית לשכינה שתשרה עמנו, ובהם תלויה כל הטובה שה' הבטיחנו.

וכן כתוב: "ותעל שוועתם אל האלקים", ואח"כ "ויזכור אלקים" (שמות פר' ב' פס' כ"ג, כ"ד). וראה בספרי הקטן "אמרי רחמים" (שבה"ב ב"נ יובא בח"ג).

ציור 9

[יא] עד למטה

ובזהר (פר' פנחס בדפו"י רכ"א ע"א) כתב שבית המקדש (השלישי) ירד מהשמים ויהיה גלוי, ומעליו בית (רוחני) נסתר מכוסה בענני כבוד, עכת"ד. [ציור 9]. וכן בתקוני הזוהר (הקדמה כ"א), וכן ברש"י בסוכה (מ"א ע"א), וכן התוס' והריטב"א והרשב"א שם ועוד כתבו כן. ואלו ברמב"ם (בהלכות מלכים פר' י"א, הלכה א') כתב שיבנהו מלך המשיח, ועוד כתבו כן. ובמשכני עליון (דף קכ"ז) יישב הדברים: שהבית העליון [ביהמ"ק של מעלה] הרוחני יתפשט ויגיע עד למטה, ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד וכו', ע"כ [ציור 9]. וכתב, ואז משמע רק אחרי שיתפשט מלמעלה למטה יבנה, וכיצד יהיה בדיוק לא נדע. ועיין בספרי הקטן "אמרי רחמים" ח"ג. ומרן הרב עובדיה יוסף הי"ו ויאריך ימיו בטוב ביאר על הנאמר בתפלת מוסף של חג: "הראנו בבנינו ושמחנו בתקונו", שהבית ירד שלם מלמעלה, רק שאנו מלמטה עם המשיח נשלים אותו בדברים שיהיו חסרים בו [ציור 9].

[יב] מלך המשיח ידע התכנית בדיוק

כפי שהתבאר לעיל מדברי הרמב"ם כמו בצלאל שבנה המשכן לפי נבואת משה רבינו. ועל בצלאל מובא (בברכות נ"ה ע"ב): בצלאל- בצל אל היית, שהסתופף בצל השכינה שפרשה עליו כנפיה, ולכן יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ולכן ידע לבנות את המשכן למטה ע"כ. וכן דוד המלך שהכין תוכנית ביהמ"ק והביא לשלמה בנו אמר: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" (דברי הימים א' כ"ח, י"ט). ובירושלמי (במגלה פרק א' הלכה א') מובא על הפס': "הכל בכתב"- זו מסורת, "מיד ה'"- זו רוח הקדש, "עלי השכיל"- שניתן להדרש. ובקרבן העדה ביאר: שנמסרה למשה רבינו בהר סיני מהקב"ה, וממשה ליהושע, לזקנים, לשמואל, ולדוד ולשלמה. זהו הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל.

דילוג לתוכן