בית המקדש השני
מסכת מידות – פרק ב'
משנה ד' – כתלי בנייני הבית
כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ גְּבוֹהִים חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי (א) [ציור 10], שֶׁהַכֹּהֵן הַשֹּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בְּשָׁעַת הַזָּיַת הַדָּם.
רבי עובדיה מברטנורה
כל הכתלים שהיו שם. בכל בניני הר הבית.
היו גבוהים. הרבה, עד שהיו כל הפתחים שבהן גובהן עשרים אמה, לבד ממה שעל הפתחים.
חוץ מכותל מזרחי. הוא התחתון לרגלי הר הבית.
שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה. הוא הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ופני הכהן למערב, ומתכוין ורואה מעל גובה ראש הכותל דרך השערים שלפנים ממנו את פתחו של היכל כשהוא מזה בדם, כדכתיב (במדבר י"ט) "והזה אל נוכח פני אוהל מועד". ואם היה הכותל גבוה, אף על פי שהשערים מכוונים כולם זה כנגד זה, שער הר הבית כנגד שער עזרת נשים, ושער עזרת נשים כנגד שער העזרה גדולה, ושער העזרה גדולה כנגד פתח ההיכל, לא היה יכול לראות את פתח ההיכל דרך הפתחים, לפי שההר הולך ומגביה ועולה עד שקרקע פתח ההיכל גבוה [שתי] [כ"ב אמות] יותר מקרקע רגלי הר הבית, ונמצא שאסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית [שתי] אמות שהרי לא היה פתח הר הבית גבוה אלא עשרים כדתנן לעיל, ונמצא שאין הכהן השוחט את הפרה יכול לראות חללו של פתח ההיכל דרך אותו פתח.
א) מן הכותל המזרחי. של החיל שהיה נמוך כעשר אמות לראות מעליו פתחו של היכל במסכת יומא (דף טז.):