לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מ' פסוק ג'-ד'
(יחזקאל מ' פסוק ג'-ד')
ג וַיָּבֵ֨יא אוֹתִ֜י שָׁ֗מָּה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ מַרְאֵ֙הוּ֙ כְּמַרְאֵ֣ה נְחֹ֔שֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה וְה֥וּא עֹמֵ֖ד בַּשָּֽׁעַר:
ביאור: וכאשר הביא אותי לעיר ירושלים והנה המלאך גבריאל שהמראה שלו כזוהר ובהירות של נחושת וחבל עשוי פשתן למדידת קרקע למדוד מידות החומה ביד שלו וקנה למדידת עובי החומה והמלאך הזה ניצב בשער חומת הר הבית:
ד וַיְדַבֵּ֨ר אֵלַ֜י הָאִ֗ישׁ בֶּן־אָדָ֡ם רְאֵ֣ה בְעֵינֶ֩יךָ֩ וּבְאׇזְנֶ֨יךָ שְּׁמָ֜ע וְשִׂ֣ים לִבְּךָ֗ לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתָ֔ךְ כִּ֛י לְמַ֥עַן הַרְאוֹתְכָ֖ה הֻבָ֣אתָה הֵ֑נָּה הַגֵּ֛ד אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
ביאור: וידבר אלי המלאך: אתה יחזקאל הבט בעיני שכלך ובאזניך הקשב היטב והבן הדברים שיעור המידה והדבר הנמדד אשר אני מראה לך כי כדי להראות לך בנין הבית לעתיד הובאתה מבבל לכאן אמור את כל מה מה שאתה רואה לעם ישראל:
– תרגום –
ג) וְאָעֵיל יָתִי לְתַמָן וְהָא גַבְרָא חֶזְוֵיהּ כַּחֲזוּ נְחָשָׁא וְחוּט דְכִיתְנָא בִּידֵיהּ וּקְנֵי מְשַׁחְתָּא וְהָא קָאֵים בְּתַרְעָא: ד) וּמַלֵיל עִמִי גַבְרָא בַּר אָדָם חֲזֵי בְעֵינָךְ וּבְאוּדְנָךְ שְׁמַע וְשַׁוֵי לִבָּךְ לְכָל דִי אֲנָא מַחֲזֵי יָתָךְ אֲרֵי בְּדִיל לְאַחְזָיוּתָךְ אִתּוֹתַבְתָא הַלִכָא חַוֵי יַת כָּל דְאַתְּ חָזֵי לְבֵית יִשְׂרָאֵל:
(ג)כמראה נחושת. כעין זיו החיות ונוצצים כעין נחשת קלל: ופתיל פשתים בידו. למדידת קרקע אין (דבר) יפה מחבל פשתים: וקנה המדה. למוד בו את עובי החומה ואורך ורוחב השערים: (ד)לכל אשר אני מראה אותך. ענין הבנין: הובאתה הנה. מבבל:
– מוסף רש"י –
[ד] ראה בעיניך ובאזנך שמע ושים לבך. והרי דברים קל וחומר, ומה תבנית, הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונין, להבין דברי תורה שהן כהררין התלוין בשערה על אחת כמה וכמה (דברים לב מו):
ג) וְאָעֵיל יָתִי לְתַמָן וְהָא גַבְרָא חֶזְוֵיהּ כַּחֲזוּ נְחָשָׁא וְחוּט דְכִיתְנָא בִּידֵיהּ וּקְנֵי מְשַׁחְתָּא וְהָא קָאֵים בְּתַרְעָא: ד) וּמַלֵיל עִמִי גַבְרָא בַּר אָדָם חֲזֵי בְעֵינָךְ וּבְאוּדְנָךְ שְׁמַע וְשַׁוֵי לִבָּךְ לְכָל דִי אֲנָא מַחֲזֵי יָתָךְ אֲרֵי בְּדִיל לְאַחְזָיוּתָךְ אִתּוֹתַבְתָא הַלִכָא חַוֵי יַת כָּל דְאַתְּ חָזֵי לְבֵית יִשְׂרָאֵל:
ופתיל פשתים. זוהר פיקודי (עירובין כב):
פסוק ג': כעת מגיעים להר הבית שבצפון ההר, ובשער עומד מלאך [טז] שמראהו את מדות הר הבית, ובידו פתיל פשתים למדידת הקרקע, וכן קנה של שש אמות [ציור ה'1].
פסוק ד': הנביא יחזקאל נקרא בן אדם, כי הוא תיקן את קין, שהיה בנו של אדם הראשון [יז]. ומטרת הנבואה לומר לבית ישראל שהבית בנוי ומוכן בירושלים של מעלה. וכדי שנזכה לבנינה, תלוי בבני ישראל שירצו בכך, ילמדו בנביא מדות הבית, יתפללו ויבקשו על כך מכל הלב, ויחזרו בתשובה שלמה.
[טז] מלאך
רש"י לא פירש כאן מיהו האיש, אך המצודת דוד והרד"ק ועוד מפרשים כתבו שהוא היה מלאך. ובזכריה (ב', ה') כתוב: "ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה. ואומר אנה אתה הולך, ויאמר אלי למד את ירושלים כמה רחבה וכמה ארכה. והנה המלאך הדובר בי יוצא" וכו'. וכתב רש"י שם: שהמלאך הוא האיש שבידו קנה המדה.
ובדניאל (ט' פס' כ"א) כתוב "והאיש גבריאל". ובמוסף רש"י כאן מובא מתשובת רש"י (סימן ח') שהאיש הוא מלאך.
וכן מוזכר בזוהר הקדוש (פרשת פקודי בדפו"י דף רל"ג ע"א) הפס' ביחזקאל : "והנה איש מראהו כמראה הנחושת" ופירש שם בסולם: שהוא המלאך גבריאל.