וכן כתב הרמב"ם (בהלכות בית הבחירה פרק ד' הלכה א'): אבן היתה בקדש הקדשים במערבו, שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן [ציור 203 ב]. וביומא (נ"ג ע"ב): אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים [רש"י – דוד ושמואל שגילו הדבר], ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות. והרב עובדיה מברטנורא (ביומא פרק ד' משנה ב') פירש, על שם שממנה נשתת העולם, שבה יסד הקב"ה את עולמו. והתוס' יו"ט כתב במשנה (יומא פ"ה מ"ב) שהארון שעמד על אבן השתיה היה במרכז קדש הקדשים. (וכן הוא במגילה י' ע"א, ובירושלמי בבא בתרא פרק ו' הלכה ב'), ובתנחומא קדושים (אות י'), כתב: ואבן השתיה לפני הארון, עכ"ל.

ובמשכני עליון כתב (בדף ק"נ): וכן היתה אבן הזאת בעולם הזה למטה, במקום קדש הקדשים, וממנה נתפשטו סביב מסילות ושבלים לכל הדברים. ובתחלה נעשו מסילות גדולות סביבותיה, הם הדרכים לכל הנבראים למיניהם …ומשם יקחו חלקם ארוחת תמיד הנתנה להם מאת המלך… כי זאת האבן בלב העולם היא עומדת, ושם הם כולם יחד מתחברים ונאספים ונסקרים בסקירה אחת מאת המלך. (ובדף קס"ז): ומבית לפרוכת נמצא ארון העדות, והוא עומד על האבן השתיה, עכ"ל.

ובזוהר הקדוש (ח"א ע"א ע"ב): האי אבן שתיה דאיהי נקודה חדא דכל עלמא, וקיימי עלה קדש קדשים, ומאי היא? כרסייא קדישא עלאה. ובזהר הקדוש "וישב" (דפו"י דף קפ"ו א'): ועלמא כד אתברי וכו' [תרגום: והעולם כשנברא, נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותקוניו, שהוא נקודה אחת של העולם, ושהיא אמצעית הכל, ומי היא? היא ציון].

ובזוהר חדש מדרש איכה (דפו"י דף צ"ב טור ג'): בפלגות ליליא עאל לגן ההיא נקודה דציון, אתר דקדש קדשים [תרגום בחצות לילה השכינה נכנסת לתוך נקודת ציון ההיא שהיא מקום בית קדש הקדשים]. [ועיין בספר אמרי רחמים ח"ג עוד בענין אבן השתיה] [ציור 201]. ובזוהר חדש (מדרש רות דפו"י דף ע"ו ט"א ט"ב): "משם אבן אחת משוקעת באמצע תהום, ועלתה למעלה ונראית בציון, והיא נקודת העולם. רבי יוסי אומר סגלגל וסגולגלתא לא מתמוקמי, אלא מגו חד נקודה באמצע. וההיא נקודה איהי מקומו של עולם, ומשם נתפשטה הארץ לכל רוחותיה. ["העגול והכדור אין להם עמידה, דהיינו נקודות ציון שהיא עגולה, אין לומר שהיא נקודת העולם אלא מתוך נקודה אחת שהיא נקודת ציון באמצע, והנקודה ההיא, היא המקום של העולם" וכו' – המפרשים]. רבי חזקיה אמר כעין ברייתו של אדם [האדם נתפשט מנקודת הטבור שבאמצעו לכל רוח].

המרחק בין המזבח לבית שלושים וארבע אמה: והמרחק בין הבית [האולם, ההיכל, וקדש הקדשים] למזבח בבית שני היה עשרים ושתיים אמה [מדות פ"ה מ"א] [ציור 204], אבל בבית שלישי יהיה המרחק שלושים וארבע אמה [משכני עליון ד' ר"ב פרק ג' משנה א']. הבדל נוסף מבית שני הוא בעובי החומה שבין קדש הקדשים להיכל, שבבית שני היה אמה אחת (מדות פ"ד מ"ז), ובבית שלישי החומה בעובי שתי אמות. [ציור 204]

והרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ב') הלכה א' כתב: המזבח מכוון ביותר ואין משנין ממקומו לעולם, שנאמר: וזה מזבח לעולה לישראל (דברי הימים א, כ"ב א'). ובהלכה ג': מדות המזבח מכוונות הרבה, ומזבח שבנו בני הגולה – כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, ע"כ.

ומאחר ומקום המזבח מקומו קבוע, הרי השנוי [שתים עשרה האמה, ועוד האמה הנוספת של החומה, ביחד שלש עשרה אמה] שישתנה מן המזבח למקדש, הוא במקום הבית, שיזוז לכוון מערב, וכן מקום קדש הקדשים [בשם הר' ע.א].

ולפי משכני עליון לעיל, שכתב שאבן השתיה נמצאת "במקום" קדש הקדשים, משמע שאבן השתיה אינה מצומצמת בגודלה, ויתכן שהיא נמצאת ברוב קדש הקדשים גם לעתיד, ולשיטתו יסתדר בין לסברת הרמב"ם שהאבן היתה במערב קדש הקדשים, ובין לסוברים שהיתה במרכז קדש הקדשים, וכן לסברה שבלטה במזרח. [כי נתן להסביר שהאבן לא מצומצמת בנקודה אחת, אלא משם תחילת הבריאה, והיא מתרחבת סביב, וכן לעתיד שיש שנוי של שלוש עשרה אמה מסתדר הדבר]. *ואפשר שאבן השתיה נראית מהמרכז כשש אמות לכל צד, ובסה"כ בולטת שתים עשרה על שתים עשרה אמה בגובה ג' אצבעות [המידות ללימוד בלבד]. ובזכריה (י"ד ד') כתוב על לעתיד לבוא: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה". ופירש רש"י: וחציו הצפוני ימוש ממקומו וימשך לצד צפון וכן לצד דרום.