ברמב"ם (בהלכות עבודת כוכבים פ"ו ה"ט) כתב: הנוטע אילן אצל מזבח או בכל העזרה, בין אילן סרק, בין אילן מאכל, אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו – הרי זה לוקה שנאמר (דברים ט"ז כ"א): "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך", מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים, נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם. ושם כתב (הלכה י'): אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות, אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע, הרחקה יתירה היא שנאמר "כל עץ", אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש, של אבן היו לא של עץ.

ובהלכות בית הבחירה (פ"א ה"ט) כתב: אין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד, ואין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים.

ובהשגות הראב"ד שם הקשה: אמר אברהם, והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה? ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטראות של עץ? אלא לא אסרה תורה "כל עץ" אלא אצל מזבח ה', והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. וכן כתב הראב"ד שם (עבודה זרה פ"ו ה"ט): והרי בימה של עץ היו עושין למלך בעזרת נשים בשעת הקהל? ותירץ הראב"ד לשעתה היתה ולכן מותר היה, וכן כתב הראב"ד הגזוזטראות מעץ שבעזרת נשים לשעתה היתה, ולשעתה מותר, ע"כ. והכ"מ (בהל' בית הבחירה פ"א ה"ט) הביא דברי הראב"ד והוסיף: ותמיהא לי, דהא תנן (פ"ג מ"ח דמידות): וכלונסאות של ארז היו קבועין מכתלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט? ותירץ: שמא יש לומר שלא קבועים ממש קאמר בבנין, אלא קבועים בעלמא בלא בנין, ועל פי זה יש לתרץ שלשכת כ"ג שלא היתה קבועה בבנין, אלא בלא בנין. ועי"ל, דלשכת כ"ג לא של עץ היתה אלא בנין אבנים, ולא נקראת עץ אלא מפני שהניחו בה עצים איזה פעם. ולדעת רבינו [הרמב"ם] יש לתרץ דכל העזרה דקאמר היינו משער ניקנור ולפנים כדברי הראב"ד [שכתב שהאסור מעזרת כהנים לפנים משער ניקנור, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר], ע"כ.

ע"כ יוצא שמהתורה אסורה נטיעה של עץ, ומדרבנן גזרו כדי להרחיק מהאיסור כל עץ אפילו שלא נטוע [הרמב"ם, הראב"ד, והכסף משנה], ולשכת העץ היתה מותרת כי 1.) היתה מחוץ לעזרת ישראל (הראב"ד והכ"מ) 2.) שלא היתה מעץ (הכ"מ) 3.) שלא היתה קבועה בבנין אלא בלא בנין. והכלונסאות של עץ שיצאו מההיכל לאולם מותרים, כי לא היו קבועים ממש בבנין אלא בלא בנין (הכ"מ).

ועדיין יש להוסיף לשאול: 1.) הרי היו חמש מלתראות מעץ מעל פתח האולם בבית שני? ואפשר כתרוץ הכ"מ שגם הם לא היו קבועים בבנין. 2.) וכן תקרות התאים שמסביב לבית המקדש קבועין היו ומעץ היו (מדות פ"ד מ"ד)? ואפשר שמאחר והן אחרי האולם, והאולם חוצץ בינם לבין העזרה ומקום המזבח, מותר היה, כתרוץ הראב"ד והכ"מ על עזרת נשים ששם מותר. וכל זה בבית שני.

עץ גלוי בבית ג':

אבל בבית שלישי לעתיד, מובא בנביא שיהיו הרחקות של חומרה ושמירה יתרה מהעבר (יחזקאל מ"ג פס' ז'-ט'), ועוד חומרות שיוסיפו לעתיד, כדברי רש"י והמפרשים, וכן לעתיד הלכה כבית שמאי לחומרה. וכן מאחר ולעתיד הכל יהיה בשלמות [ובדרגת הכתר כמ"ש משכני עליון דף קנ"ז] והעושר ירבה לרוב, * ולכן אפשר שהכלונסאות שהן הקורות היוצאות מההיכל לאולם והבולטות לחוץ לחצר הפנימית יהיו מצופים בזהב, ליופי, להדר, ולהרחקה של קדושה. וכדברי משכני עליון (דף קס"ח): כי החומה נבנית מאבנים… ועליהן עץ… ועל הכיסוי הזה כיסוי אחר… זהב טהור… וע"כ כתיב: "והצנע לכת עם אלקיך", ולפי הטעם הזה אסרה התורה שלא להניח במקדש שלמטה עץ שלא יהיה מכוסה זהב, עכ"ל, עיין שם דבריו. [ציור 356]

וכן לגבי תקרות התאים כתב במשכני עליון (דף קפ"א): ועניין זה תלוי בתקרה, ואתה כבר ידעת כי הקורות הם הממשיכות האור אל הבית, אך הקורות האלה לא יכנסו בחומת ההיכל אלא מחוץ, כי מחוץ הם מקבלים ולא מבפנים, ע"כ. הרי שהתקרות מעץ. *ואפשר שגם הם מצופים זהב בתקרה, וכן בקומה שמעליה ברצפתה ובכל מקום שהיא גלויה, כמו תקרת כל קדש הקדשים וההיכל שהיא מעץ ומצופה בזהב ובה ציורים.

ולשכת כהן גדול ודאי מבנין הוא, שכן היתה מעץ רק בבית שני.

וגזוזטראות שעליהן יעמדו הנשים כבר אין צורך, שכן יש בבית שלישי כשלושים לשכות מבנין אבן בגובה, וכדברי המפרשים שזה לעזרת נשים לשבת שם.

ובימה למלך אפשר לעשות בבית שלישי מבנין אבנים שניתן להזזה, או דבר מכובד יותר, שכן לעתיד העושר ירבה ואין עניות במקום עשירות (מנחות פ"ח ע"ב), וכדברי תיקוני הזוהר הקדוש (תיקון כ"א דף ס' עמ' ב') שלעתיד כל הבית מכסף וזהב ויהלומים טובים, ובו ציורים של מעשה בראשית. [וה' יזכני לכוון לאמת].

סכום: ע"כ מסתבר שבכל שטח בית המקדש [הבית והחצר הפנימית וחיצונית] לא יהיה כלל עץ גלוי, אלא כל הקורות תהיינה מצופות זהב מצד חומרא ונוי לכבוד יקוק.