לְרַשִּׁ"י, חֵלֶק ב' שֶׁל הַפָּסוּק [יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו שֶׁל הַנָּשִׂיא], מְדַבֵּר בִּשְׁלֹשׁ הָרְגָלִים, שֶׁיַּעֲמוֹד הַנָּשִׂיא עַל מְזוּזַת הַפִּשְׁפֵּשׁ הַדְּרוֹמִי כִּדְאָמַר מַר: אֶפְשָׁר קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו?

וְכֵן מוּבָא בְּתַעֲנִית (כ"ז עמוד א'-ב') כָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר כ"ח, ב'): "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ… כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה… שְׁנַיִם לַיּוֹם וְכוּ'"… [זֶה קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁבָּא כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה בַּבֹּקֶר, וְכֶבֶשׂ לְעוֹלָה בֵּין הָעַרְבַּיִם]. וְאָמַר מַר הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, עַל כֵּן הִתְקִינוּ נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים [דָּוִד וּשְׁמוּאֵל] עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. [רַשִּׁ"י – לְפִי שֶׁהַתָּמִיד בָּא מִן הַשְּׁקָלִים שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּא לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מֵהַכְּסָפִים שֶׁל הָאָדָם שֶׁבָּא לְכַפֵּר עָלָיו].

וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עַל גַּבֵּי קָרְבָּנָם, לָכֵן תִּקְּנוּ שְׁמוּאֵל וְדָוִד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַעֲמָדוֹת לִהְיוֹת כִּשְׁלִיחִים שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַקְרָבַת קָרְבְּנוֹת הַתָּמִיד בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם. וְכֵן הָיוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת מְחֻלָּקִים בְּתוֹךְ הֶעָרִים, שֶׁשָּׁם עָמְדוּ בְּתַעֲנִית וּתְפִלָּה וְלִמּוּד תּוֹרָה, שֶׁהַקָּרְבָּן יִתְקַבֵּל.

וְכֵן פָּסַק הָרַמְבָּ"ם (כלי המקדש פ"ו ה"א): אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו.

וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵם קָרְבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן עוֹמְדִין בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת קָרְבָּן, לָכֵן תִּקְּנוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּבָּחֲרוּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי חֵטְא, וְיִהְיוּ שְׁלוּחֵי כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמוֹד עַל הַקָּרְבָּנוֹת, וְהֵם הַנִּקְרָאִים אַנְשֵׁי מַעֲמָד, וְחָלְקוּ אוֹתָם כ"ד מַעֲמָדוֹת כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, וְעַל כָּל מַעֲמָד וּמַעֲמָד אֶחָד מֵהֵן מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַמַּעֲמָד, עַד כָּאן.

וְכֵן אֶצְלֵנוּ הַנָּשִׂיא צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי בִּזְמַן הַקְרָבַת קָרְבָּנוֹ, וּמֵחֲמַת כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עַל יַד שַׁעַר הַפִּשְׁפֵּשׁ הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַהֵיכָל.