בְּבַיִת שֵׁנִי

בְּבַיִת שֵׁנִי לִשְׁכַּת חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל הָיְתָה בַּקֹּדֶשׁ.

שָׁנִינוּ בְּמִדּוֹת (פ"א מ"ד) (בית שני א' ד'): "שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָּעֲזָרָה וְכוּ'. שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִקָּנוֹר, וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ לוֹ, אַחַת מִימִינוֹ וְאַחַת מִשְּׂמֹאלוֹ, אַחַת לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ, וְאַחַת לִשְׁכַּת עוֹשֵׂי חֲבִיתִין". עַד כָּאן. [ציור 244 א]

בְּלִשְׁכַּת עוֹשֵׂי חֲבִיתִין הָיוּ עוֹשִׂים אֶת מִנְחַת הַחֲבִיתִין שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה נִקְרֶבֶת בְּכָל יוֹם. וְלֹא שֶׁחַיָּב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְהַקְרִיבָהּ בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁחַיָּב הָיָה לַהֲבִיאָהּ מִכַּסְפּוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁכֹּהֲנִים אֲחֵרִים יַקְרִיבוּהָ עֲבוּרוֹ.

וּפֵרַשׁ רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטֶנוּרָא: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, וְעַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ו' י"ד) "עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה", נִקְרֵאת חֲבִיתִין, עַד כָּאן.

וּמַשְׁמַע מֵהַמִּשְׁנָה שֶׁמְּקוֹמָהּ מִשְּׂמֹאל שַׁעַר מִזְרַח הָעֲזָרָה בַּצָּפוֹן. [מִימִין הַשַּׁעַר הָיְתָה לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּנוֹשֵׂא כא].

אֶת הִלְכוֹת חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל הֵבִיא הָרַמְבָּ"ם בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת (פרק יג):

הֲלָכָה א': מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כּל מִנְחָה כְּמִצְוָתָהּ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

הֲלָכָה ב': וְכֵיצַד עֲשִׂיַּת חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וּמַקְדִּישׁוֹ וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְרֵבָה חֲצָיִין אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָיִין. וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יד) "בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה" לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ. וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן וְחוֹלְטָהּ בְּרוֹתְחִין. וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֵׁשׁ חַלּוֹת. נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת:

הֲלָכָה ג': וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין בִּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. רְבִיעִית לְכָל חַלָּה. וְאוֹפֶה הַחַלָּה מְעַט וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת בִּשְׁאָר רְבִיעִית הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ. וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יד) "תֻּפִינֵי" בֵּין בָּשֵׁל וְנָא:

הֲלָכָה ד': וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה וְחַלָּה לִשְׁנַיִם בְּאֹמֶד. כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִים וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם וּפוֹתֵת עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָיִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בָּעֶרֶב. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ אֵינוֹ חוֹצָהּ אֶלָּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת עִם קֹמֶץ לְבוֹנָה וּשְׁתֵּיהֶן כָּלִיל לָאִשִּׁים:

וּמִנְחָה זוֹ הִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כֻּלָּהּ לַה'.