Limud-Leshichno-B-2 – בית המקדש השלישי

לשכנו תדרשו חלק ב'

יחזקאל מג' י-יב

תשובת ישראל ובניין הבית

תשובת ישראל ובניין הבית

(יחזקאל מג' פסוק י'-יב')

י אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תׇּכְנִֽית׃

בֵּאוּר צַח: תַּפְקִידְךָ בֶּן אָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוֹרוֹת וּלְלַמֵּד לְכָל דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדֻלַּת וּמַעֲלַת בֵּיתִי כְּדֵי שֶׁיְּגַלּוּ בּוּשָׁה צַעַר וַחֲרָטָה עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְיִלְמְדוּ מִדּוֹת הַבַּיִת.

יא וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכׇל־צוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כׇּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכׇל־צ֨וּרֹתָ֤ו וְכׇל־תּֽוֹרֹתָו֙ הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כׇּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃

בֵּאוּר צַח:

וְאִם יִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וְיִתְחָרְטוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם אָז צוּרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּכְלָלוּתוֹ פֵּרוּט הַמִּבְנִים גֹּדֶל וּמְקוֹם הַיְּצִיאוֹת וְהַכְּנִיסוֹת וּפֵרוּט הָאֵלִים הָאוּלָמוֹת הַכְּרוּבִים וְהַתִּימוֹרִים וְכוּ' וּפֵרוּט תַּפְקִידָם וּפֵרוּט הַמִּבְנִים וְהִלְכוֹת מְקוֹם הַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַתָּה יְחֶזְקֵאל תְּלַמְּדֵם וַחֲקֹק הַצּוּרוֹת וְיָבִינוּ כָּל הַצּוּרוֹת וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם עַל יָדוֹ וְיִבְנוּ אוֹתוֹ לוֹמְדָיו בִּזְמַנּוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.

יב זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָ֠ר כׇּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קׇדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃

בֵּאוּר צַח: עַד כָּאן לִמּוּד מִבְנֵה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רֵאשִׁית כָּל דָּבָר רוּחָנִי וְגַשְׁמִי עַל גְּבוּלוֹתָיו לְכָל רוּחַ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בְּיַחַס לִשְׁאָר הָאָרֶץ וְהוּא מְקוֹם גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם מֵהַבַּיִת.

– תרגום –

י) אַתְּ בַּר אָדָם חַוִי יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת בֵּיתָא וְיִתְכַּנְעוּן מֵחוֹבֵיהוֹן וְיִמְשְׁחוּן יַת טִקוּסֵיהּ:

יא) וְאִם יִתְכַּנָעוּן מִכָּל דַעֲבֵדוּ בְמֶחְזֵיהוֹן צוּרַת בֵּיתָא וְטִקוּסֵיהּ וּמַפְקָנוֹהִי וּמַעֲלָנוֹהִי וְכָל צוּרָתֵהּ וְיַת כָּל גְזֵירָתֵהּ וְכָל צוּרָתֵהּ וְכָל דַחֲזֵי לֵיהּ הוֹדַע יַתְהוֹן וּכְתוֹב לְעֵינֵיהוֹן וְיִטְרוּן יַת כָּל צוּרָתֵהּ וְיַת כָּל גְזֵירָתֵהּ וְיַעְבְּדוּן יַתְהוֹן:

יב) דָא אוֹרַיְתָא דְבֵיתָא עַל רֵישׁ טוּרָא כָּל תְּחוּמֵהּ סְחוֹר סְחוֹר קוֹדֶשׁ קוֹדְשַׁיָא הָא דָא אוֹרַיְתָא דְבֵיתָא:

– רש"י –

י) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם. בהראותי למו חסדי שאיני מואסם בעונם, מצאתי: ומדדו את תכנית. ומדדו על ידיך שאתה מורה את תוכן חשבון הבנין:

יא) ואם נכלמו. שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם: צורת הבית. וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו: ותכונתו. חשבון תאיו ולשכותיו: וכל צורותיו. כרובים ותמורי' ואילי' ואילמים, מצאתי: וכל צורותיו בתרא. לא פורש: וישמרו. ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ, מצאתי, ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות:

– מוסף רש"י –

י) אתה בן אדם. קורא ליחזקאל בן אדם, מתוך שראה המראה והלך בין בני עליה ומשתמש במלאכים, אמר אין כאן ילוד אשה אלא זה (הגהות מכת"י):

יא) ועשו אותם. כלום ציוה לעשות בנין זה בימי יחזקאל, אמת אם היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא, היה בנין זה להם כשעלו מן הגולה וגאולת עולם בזרוע ולא על ידי רשות כורש, אלא שגרם החטא. וכן שנינו בברכות (ד.) עד יעבור עמך ה' (שמות טו טז) זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע, אלא שגרם החטא (תשובות רש"י סימן יב):

– תרגום –

(פסוקים י' – י"ב) הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מְצֻוֶּה לְסַפֵּר לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁהוּא כְּבָר מוּכָן וּמְחַכֶּה לְבָנָיו בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה [ציור 10], וּלְלַמֵּד הָעָם אֶת מִדּוֹת הַבַּיִת. וּבִנְיַן הַבַּיִת תָּלוּי גַּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּרְצוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה [יג] וִיגַלּוּ חֲרָטָה [יד], עַל שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ וּמַעֲשֵׂינוּ גָּלְתָה הַשְּׁכִינָה מִבֵּיתָהּ [טו] וְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

אָז מֵהַשָּׁמַיִם יַשְׁלִימוּ וְיוֹרִידוּ לָנוּ דַּרְגַּת הַשְּׁלֵמוּת, וְהַנָּבִיא יְלַמְּדֵם אֶת כָּל פִּרְטֵי מִדּוֹת הַבַּיִת הֶעָתִיד, וְיוֹדִיעֵם חֲשִׁיבוּתוֹ הָרוּחָנִית הָעֶלְיוֹנָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַבָּתִּים שֶׁקָּדְמוּ לוֹ. וְלָכֵן לֹא יֵחָרֵב עוֹד הַבַּיִת לְעוֹלָם, וּבוֹ תִּתְגַּלֶּה דַּרְגָּתָם וּמַעֲלָתָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. וְהַלּוֹמְדִים מִדּוֹת הַבַּיִת יִזְכּוּ לִהְיוֹת מֵעוֹשֵׂי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי [טז]. אוּלָם אִם לֹא יְגַלּוּ רָצוֹן שֶׁל חֲרָטָה עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וּמִמֵּילָא לֹא יְגַלּוּ רָצוֹן עַל בִּנְיַן הַבַּיִת אָז לֹא יְלַמְּדֵם הַבַּיִת וְעִנְיָנָיו.

לֶעָתִיד יִהְיֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּצַּד הַצְּפוֹנִי שֶׁל חֵלֶק הַתְּרוּמָה – בְּרֹאשׁ הָהָר, כְּלוֹמַר בַּנְּקֻדָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר. [ציור 9]

* * *

הַשְׁלָמוֹת

מִמַּרְכִּיבֵי הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, לְמַעַן יִבָּנֶה הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, (2) מִלְּבַד הָעִסּוּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ [יז] בִּכְלָל, הוּא גַּם לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּלִמּוּד צוּרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד [יח], עַל פְּרָטֶיהָ [יט], כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ [כ] וְלִהְיוֹת מְצֵרִים עַל חֻרְבָּנוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל בִּנְיָנוֹ [כא-1]. שֶׁכֵּן, מִבְּרִיאַת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר צָרִיךְ הִתְעוֹרְרוּת וְגִלּוּי רָצוֹן מֵאֶצְלֵנוּ לְמַטָּה, וְאָז הַהַשְׁלָמָה וּגְמַר הַמַּעֲשֶׂה מִלְמַעְלָה [כא-2].

וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד (3) תּוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד, יִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרַת ה' בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ [כב] וְלִהְיוֹת מֵעוֹשֵׂי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

הַנָּבִיא מִפֶּרֶק מ' וְעַד כָּאן לִמְּדָנוּ מִדּוֹת וְצוּרַת הַבַּיִת בִּלְבַד [כג].

בְּפֶרֶק זֶה מִכָּאן הַנָּבִיא מְלַמְּדֵנוּ מִדּוֹת צוּרַת הַמִּזְבֵּחַ וְעִנְיָנָיו.

[יג] כְּשֶׁיִּרְצוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה

עַיֵּן רַשִּׁ"י (לקמן פס' י"א): וּבִנְיָן זֶה מֵאָז הָיָה רָאוּי לָהֶם כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לִגְאֻלַּת עוֹלָם, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שֶׁלֹּא הָיְתָה תְּשׁוּבָתָם הוֹגֶנֶת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲטוֹא וְיָצְאוּ בִּרְשׁוּת כֹּרֶשׁ וּבָנוּ לְעַצְמָם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָכְרִיּוֹת. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְכֵן דַּעַת מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן (עמ' קנ"ז): "וְיִשְׂרָאֵל לוּלֵי זָכוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת גְּאֻלַּת עֶזְרָא כִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם וּבִיאָתָם כְּבִיאַת יְהוֹשֻׁעַ" (ברכות ד' ע"א) וְכוּ'. עַיֵּן שָׁם.

[יד] חֲרָטָה

כָּתוּב בַּנָּבִיא פַּעֲמַיִם (פס' י') "וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם". (פס' י"א) "וְאִם נִכְלְמוּ" וְכוּ', פֵּרַשׁ רַשִּׁ"י שֶׁאִם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִכְבְּשׁוּ פְּנֵיהֶם מִכָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אָז הוֹדַע אוֹתָם.

וְכֵן פֵּרְשׁוּ מְצוּדַת דָּוִד, הַמַּלְבִּי"ם וְהָרַדַּ"ק. וּפֵרְשׁוּ עוֹד הָרַדַּ"ק וּמְצוּדַת דָּוִד שֶׁאִם יִתְבַּיְּשׁוּ הוֹדַע לָהֶם וְאִם לֹא יִתְבַּיְּשׁוּ אַל תְּסַפֵּר לָהֶם עַל פִּרְטֵי הַבַּיִת, עַד כָּאן.

*וְאֶפְשָׁר שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר לַנָּבִיא לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַבַּיִת בְּאֹפֶן כְּלָלִי וְלֹא מְפֹרָט בְּהֶסְבֵּרוֹ, וְכֵן לְלֹא תְּנַאי. וּפַעַם שְׁנִיָּה עִם תְּנַאי שֶׁאִם תִּהְיֶה חֲרָטָה וַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה יְפָרֵט לָנוּ אֶת כָּל צוּרַת הַבַּיִת וְיִזְכְּרוּ אוֹתוֹ וְכֵן יִבָּנֶה הַבַּיִת. וְאִם לֹא יֵבוֹשׁוּ עַל שֶׁגָּרְמוּ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת אָז לֹא יֵדְעוּ פֵּרוּט צוּרַת הַבַּיִת.

וְכֵן בַּיִת זֶה לֹא נִבְנָה בְּסוֹפוֹ כַּמּוּבָא בִּבְרָכוֹת (ד' ע"א), וְכֵן רֹב פְּרָטָיו נִשְׁכְּחוּ בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, שֶׁגָּרַם הַחֵטְא, וּבָנוּ חֶלְקוֹ כְּבַיִת רִאשׁוֹן וְחֶלְקוֹ כַּמּוּבָא בִּיחֶזְקֵאל וְלֹא שָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה, וּבְמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת שָׁכְחוּ פִּרְטֵי צוּרַת הַבַּיִת כַּמּוּבָא בִּמְנָחוֹת (מ"ה ע"א).

[טו] גָּלְתָה הַשְּׁכִינָה מִבֵּיתָהּ

תַּכְלִית הַבַּיִת הוּא, בַּיִת לַשְּׁכִינָה (תקוני זוהר תקון כ"א). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ג' ט'): מִתְּחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הִתְאַוָּה הקב"ה שֶׁיִּבְנוּ לוֹ בַּיִת בַּתַּחְתּוֹנִים. וְכֵן כָּתוּב (דברים י"ב ה'): "כִּי אִם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה". דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לִדְרוֹשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה.

[טז] וְהַלּוֹמְדִים מִדּוֹת הַבַּיִת יִזְכּוּ לִהְיוֹת מֵעוֹשֵׂי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי

כָּל הָעוֹסֵק בְּלִמּוּד בַּיִת שְׁלִישִׁי יִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְלִהְיוֹת מֵעוֹשֵׂי הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי.

וְכֵן פֵּרְשׁוּ (פרק מג פס' י יא) – רַשִּׁ"י: "יִלְמְדוּ הַמִּדּוֹת מִפִּיךָ שֶׁיֵּדְעוּ לַעֲשׂוֹתָם לְעֵת קֵץ", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁדִּבְרֵי רַשִּׁ"י נֶאֶמְרוּ דַּיְקָא עַל "לוֹמְדֶיהָ" שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת מֵחֻרְבַּן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וְעַד עַתָּה, שֶׁהֵם יִהְיוּ בַּקֵּץ, דְּהַיְנוּ בְּבַיִת שְׁלִישִׁי. שֶׁכֵּן אִם נְפָרֵשׁ שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּעֵת הַקֵּץ לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲבִירוּ הַיֶּדַע מִדּוֹר לְדוֹר, הֲרֵי דְּבָרִים רַבִּים נִשְׁכְּחוּ כְּבָר מִזְּמַן הַגְּמָרָא כַּמּוּבָא בִּמְנָחוֹת (מ"ה ע"א) וְכָל שֶׁכֵּן בְּדוֹרֵנוּ. וְאִם כֵּן כֵּיצַד תִּתְקַיֵּם הַהַבְטָחָה שֶׁעַל יְדֵי הַלִּמּוּד יֵדְעוּ לַעֲשׂוֹתָם לְעֵת קֵץ?. אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַלּוֹמְדִים יֵדְעוּ לַעֲשׂוֹת בְּקֵץ הַיָּמִין.

הָרַדַּ"ק: יִמְדְּדוּ וְיָכִינוּ אוֹתוֹ לְסִימָן, כִּי כֵן יַעֲשׂוּ לֶעָתִיד בְּבוֹא הַגּוֹאֵל וְיִחְיוּ הַמֵּתִים, יָכִינוּ אוֹתוֹ לְסִימָן, שֶׁהָרוֹאִים זֹאת הַצּוּרָה יִחְיוּ בְּבִנְיַן הַבַּיִת לֶעָתִיד, וְזֶה רְאָיָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים וְכוּ' וְאִם לֹא יִשְׁמְרוּ אוֹתָם בְּלִבָּם וְלֹא יַאֲמִינוּ, לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתָם כִּי כֵן מִדַּת הקב"ה, הוּא יְשַׁלֵּם לָאָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה".

מְצוּדַת דָּוִד: "וְאִם יִשְׁמְרוּ בְּלִבָּם וְכוּ' וְאָז יִזְכּוּ לַעֲמוֹד בַּתְּחִיָּה וְיַעֲשׂוּ אוֹתָם לֶעָתִיד".

הַמַּלְבִּי"ם: "לֹא יַגִּיעַ זְמַנּוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ עֵת הַתִּקּוּן שֶׁיִּטַּהֲרוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וְכוּ' "וְיִשְׁמְרוּ" רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאִם יִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרוֹתָיו וְכוּ' אָז "וְעָשׂוּ אוֹתָם" אָז יַעֲשׂוּ אֶת "הַצּוּרוֹת" וְיִבְנוּ אֶת בַּיִת שְׁלִישִׁי בְּרוּחַ ה' עֲלֵיהֶם.

הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (בהקדמה ל"צורת הבית" עמ' כ"ג): "וְהִנֵּה הַבְטָחָה זוֹ, לֹא בִּלְבַד לְדוֹרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל נֶאֱמַר, כִּי לָמָּה נִגָּרַע אֲנַחְנוּ הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. אַךְ הִיא הַבְטָחָה כְּלָלִית אֶל כָּל שׁוֹמֵר וּמוֹדֵד הַצּוּרָה כַּנִּזְכָּר, שֶׁיִּזְכֶּה לַתְּחִיָּה לַעֲשׂוֹתָהּ לֶעָתִיד", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

כָּתוּב בַּנָּבִיא (בפס' י'): "וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית" (ובפס' י"א): "הוֹדַע אוֹתָם וְכוּ' וְיִשְׁמְרוּ וְכוּ' וְעָשׂוּ אוֹתָם". וְכֵן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (צו פרק י"ד): "וּבִשְׁבִיל שֶׁבָּנַי נְתוּנִים בַּגּוֹלָה יִהְיֶה בִּנְיַן בֵּיתִי בָּטֵל? גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ וְכוּ' וְיִתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת כְּאִלּוּ הֵם עוֹסְקִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת". עַד כָּאן.

*הֲרֵי דִּבְרֵי הקב"ה לַנָּבִיא נֶאֶמְרוּ וַדַּאי גַּם אֵלֵינוּ. שֶׁכֵּן, לְפָנָיו גָּלוּי וְיָדוּעַ בְּדִיּוּק מָתַי יִבָּנֶה הַבַּיִת, וְיָדוּעַ לְפָנָיו שֶׁאָנוּ בְּדוֹרֵנוּ עֲדַיִן בְּגָלוּת וְהַבַּיִת עוֹד לֹא נִבְנָה, אִם כֵּן וַדַּאי שֶׁדִּבְרֵי הקב"ה הֵם גַּם אֵלֵינוּ, שֶׁהַלּוֹמֵד צוּרַת הַבַּיִת וּמוֹדֵד מִדּוֹתֶיהָ:

1) מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בְּבִנְיַן הַבַּיִת (לפי המדרש).

2) וְיִזְכֶּה לָקוּם בַּתְּחִיָּה וְלַעֲשׂוֹתָהּ (כדברי הנביא והמפרשים).

וְעַיֵּן עוֹד לְקַמָּן בְּהַשְׁלָמַת שָׁרַת הֶעָרָה 26 (ובספרנו בעמוד 162) בָּעִנְיָן.

[יז] בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ

כַּמּוּבָא לְעֵיל הֶעָרָה [ג] דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (כי תצא דפו"י ד' רפ"א ע"א) וְזֶה תַּמְצִית דְּבָרָיו: שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין הָעכו"ם. וְקָשֶׁה, שֶׁהַרְבֵּה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְכוּ' וּבְכָל זֹאת הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה וְיִשְׂרָאֵל אֵינָם נִגְאָלִים? אֶלָּא הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְחַבֵּר הַשְּׁכִינָה עִם הקב"ה, וְלֹא לְשׁוּם כַּוָּנָה אַחֶרֶת.

וְכֵן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים הֶעֱמִידוּ אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, וְיַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת, כְּדֵי לִגְאוֹל אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת וְלֹא לְכַוָּנָה אַחֶרֶת, עַד כָּאן. וּכְדִבְרֵי חֲזַ"ל בִּמְנָחוֹת (ק"י ע"א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

(2) הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי

חֲשִׁיבוּת בַּיִת שְׁלִישִׁי [יוֹתֵר מִבַּיִת א' וּב'] לְעֵיל הערה 1 וְכֵן בִּ"בְאֵר לַחַי" סימן יג.

וּפֵרַשׁ רַשִּׁ"י בִּיחֶזְקֵאל (פס' י"א): "וּבִנְיָן זֶה [בַּיִת שְׁלִישִׁי] מֵאָז הָיָה רָאוּי לָהֶם, כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה [בִּזְמַן עֶזְרָא]. אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שֶׁלֹּא הָיְתָה תְּשׁוּבָתָם הוֹגֶנֶת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲטוֹא וְיָצְאוּ בִּרְשׁוּת כֹּרֶשׁ וּבָנוּ לְעַצְמָן". עַד כָּאן. וְדִבְרֵי רַשִּׁ"י הֵם דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ברכות ד' ע"א) וְרַשִּׁ"י הוֹסִיף: "וּבָנוּ לְעַצְמָן". וְיֵשׁ לְהָבִין בְּדִבְרֵי רַשִּׁ"י שֶׁדְּבָרָיו מְדֻקְדָּקִים מַדּוּעַ כָּתַב וּבָנוּ לְעַצְמָן, 1) וַהֲרֵי מְדֻבָּר עַל עֶזְרָא, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּנְבִיאִים שֶׁבָּנוּ הַבַּיִת, וּבְוַדַּאי עָשׂוּ לְשֵׁם ה', אִם כֵּן מַדּוּעַ הוֹסִיף רַשִּׁ"י וּבָנוּ לְעַצְמָם. וְכֵן קָשֶׁה 2) מַדּוּעַ בְּבַיִת שֵׁנִי בָּנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה, וְרַק לְאַחַר זְמַן בָּנוּ הַבַּיִת עַצְמוֹ. וַהֲרֵי יֵשׁ לִבְנוֹת הַבַּיִת לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ [לַמְרוֹת שֶׁאֵין זֶה מְעַכֵּב]. וּכְמוֹ שֶׁפָּסַק הָרַמְבָּ"ם (הל' בית הבחירה פ"א ה"א): "מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה', מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת" וְכוּ'. עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁקֹּדֶם הָיוּ צְרִיכִים לִבְנוֹת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ הַמִּזְבֵּחַ.

*וְאֶפְשָׁר אוּלַי לְפָרֵשׁ הַדְּבָרִים עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַמְחַ"ל בְּ"מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (עמ' קנ"ז). שֶׁבְּבַיִת רִאשׁוֹן בִּזְמַן שְׁלֹמֹה הָיוּ שְׁנֵי הַבָּתִּים, הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן, מְכֻוָּנִים [דְּהַיְנוּ דּוֹמִים וּבְאוֹתָהּ צוּרָה] עַל כֵּן מָצְאָה הַשְּׁכִינָה בּוֹ [בַּבַּיִת הַתַּחְתּוֹן] מָנוֹחַ וְשָׁרְתָה בּוֹ [ציור 11]. אֲבָל הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא הָיוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה, לֹא שָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה [ציור 5]. [וּבַהַגָּהוֹת שָׁם הִסְבִּיר מְכֻוָּנִים – שְׁנֵיהֶם בְּסוֹד הַנְהָגַת הַחָכְמָה. שֶׁלֹּא הָיוּ דּוֹמִים – וְזֶה כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה בַּכֶּתֶר [הַנְהָגַת הַשְּׁלֵמוּת], וְשֶׁלְּמַטָּה קְצָת דּוֹמֶה אֶל הָרִאשׁוֹן הַיְנוּ חָכְמָה, וּקְצָת דּוֹמֶה אֶל הָאַחֲרוֹן הַיְנוּ כֶּתֶר, הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה הַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַבַּיִת שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶה גָּרַם חֶסְרוֹן הַשְּׁכִינָה]. עַד כָּאן. [ציור 5]

עוֹד כָּתַב שָׁם הָרַמְחַ"ל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "אֲבָל לֶעָתִיד, לֹא דַּי שֶׁיִּהְיוּ דּוֹמִים, אֶלָּא שֶׁהַבַּיִת הָעֶלְיוֹן יִתְפַּשֵּׁט וְיַגִּיעַ לְמַטָּה וְכוּ' וְיִשְׂרָאֵל לוּלֵי זָכוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת גְּאֻלַּת עֶזְרָא כִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם, וּבִיאָתָם כְּבִיאַת יְהוֹשֻׁעַ וְאָז הָיוּ בּוֹנִים אֶת הַבַּיִת בַּתַּבְנִית אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהָיוּ שְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה, מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה [ציור 1]. וְכַאֲשֶׁר לֹא הֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם, הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בַּחֲשַׁאי, וְלֹא עָצְרוּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כַּבַּיִת הַהוּא וְכוּ' כִּי לֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה הָרְאוּיָה לְכָךְ". עַד כָּאן דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַמְחַ"ל.

*וְאֶפְשָׁר שֶׁלָּכֵן כָּתַב רַשִּׁ"י: "וּבָנוּ לְעַצְמָם" דְּהַיְנוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁכֵּן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיְתָה בִּשְׁלֵמוּת, לָכֵן גַּם בָּנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶם, שֶׁכֵּן הַמִּזְבֵּחַ בָּא לְכַפֵּר הָעֲוֹנוֹת וּלְנַקּוֹת וּלְזַכֵּךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל רְצוֹן ה' הוּא שֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת כְּצוּרַת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבּוֹ תִּתְגַּלֶּה הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בִּשְׁלֵמוּת בְּתוֹכֵנוּ. וְלָכֵן הַבְּנִיָּה הָיְתָה לְעַצְמָם, כְּלוֹמַר מֵאַחַר וּלְבַיִת וּבוֹ גִּלּוּי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בִּשְׁלֵמוּת לֹא זָכִינוּ, עַל כֵּן בָּנוּ לְעַצְמָם לְפָחוֹת, שֶׁזֶּה הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר הָעֲוֹנוֹת, וְכֵן בָּנוּ הַבַּיִת בְּמַה שֶּׁאֶפְשָׁרִי הָיָה-בַּדַּרְגָּה הָרוּחָנִית וְנִתַּן רְשׁוּת מֵהַשָּׁמַיִם, כְּצוּרַת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי וְהַשְּׁאָר כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן, לַמְרוֹת שֶׁגִּלּוּי הַשְּׁכִינָה בּוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹ שֶׁתִּתְגַּלֶּה בִּבְנִיַּת הַבַּיִת הַמְפֹרָשׁ בִּיחֶזְקֵאל, הוּא הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי. [וַה' יְזַכֵּנוּ לְכַוֵּן לָאֱמֶת]. וְלָכֵן צָרִיךְ בְּבַיִת שְׁלִישִׁי אֶת שֶׁהָיָה חָסֵר בְּבַיִת שֵׁנִי, הַיְנוּ הָרָצוֹן לַה' וַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה לַה', כְּדִבְרֵי רַשִּׁ"י בְּפָסוּק י"א, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַבַּיִת הַשָּׁלֵם.

[יח] בְּלִמּוּד צוּרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד

כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (צו פרק י"ד): אָמַר הקב"ה לִיחֶזְקֵאל: גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם וְיִתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת בַּתּוֹרָה, וּבִשְׂכַר קְרִיָּתָהּ שֶׁיִּתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת בָּהּ אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ עוֹסְקִים בְּבִנְיָנָהּ, עַד כָּאן. וִידוּעִים דִּבְרֵי חֲזַ"ל: כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרַב בְּיָמָיו. וּלְפִי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ לִכְאוֹרָה יֵשׁ מְעַט תַּקָּנָה לְכָךְ בָּזֶה שֶׁנַּעֲסֹק בְּתוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, כְּאִלּוּ אָנוּ עוֹסְקִים בְּבִנְיָנָהּ.

יִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה

עוֹד כָּתוּב בְּמִדְרָשׁ זֶה שֶׁ"יִּתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת בַּתּוֹרָה". וְכָתַב שֵׁנִית "גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ". וְדָבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁהַלִּמּוּד בַּנָּבִיא הוּא לִמּוּד תּוֹרָה.

*וְאֶפְשָׁר אוּלַי לְהוֹסִיף עוֹד, שֶׁהַצִּוּוּי לַעֲסוֹק כּוֹלֵל יִשּׁוּב, וְתֵרוּץ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת עַל אוֹתָהּ נְבוּאָה הָעוֹסֶקֶת בְּבַיִת שְׁלִישִׁי, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵינָהּ מְתָאֶרֶת אֶת כָּל הַבַּיִת וְכֵלָיו וְעוֹד דְּבָרִים, וּלְהַשְׁלִימָם עַל פִּי הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חֲזַ"ל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן וְגַבֵּי בַּיִת הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת וָעוֹד. וְכֵן לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָבִין גַּם בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּרוּרִים לָנוּ בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא.

[יט] עַל פְּרָטֶיהָ

הַנָּבִיא (בפס' י"א) הֶאֱרִיךְ וְכָתַב פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ עַל לִמּוּד בִּנְיַן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי: "צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרוֹתָיו וְכוּ' הוֹדַע אוֹתָם וְכוּ' וְיִשְׁמְרוּ וְכוּ' וְעָשׂוּ אוֹתָם". וּרְאֵה בַּמְפָרְשִׁים מַה פֵּרוּשׁ כָּל דָּבָר.

וּמֵהַחֲזָרָה עַל הַדְּבָרִים מוּבָן שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לִלְמוֹד כָּל הַפְּרָטִים שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַד כַּמָּה שֶׁנִּתָּן, וְהַלּוֹמֵד עַל בַּיִת שְׁלִישִׁי בִּיחֶזְקֵאל כְּאִלּוּ בְּנָאוֹ (מדרש תנחומא צו פרק י"ד).

[כ] כְּפִי יְכָלְתּוֹ

בַּפָּסוּק כָּתוּב: "וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית" וְלִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב: וּמָדְדוּ אֶת הַתָּכְנִית, בְּה' הַיְדִיעָה, שֶׁכֵּן יֵשׁ לְבַיִת שְׁלִישִׁי תָּכְנִית אַחַת בִּלְבַד.

*וְאֶפְשָׁר שֶׁהַנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לִלְמוֹד כְּפִי יְכָלְתֵּנוּ עַל בַּיִת שְׁלִישִׁי, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיְּדִיעָה עָלָיו לֹא תִּהְיֶה שְׁלֵמָה. וְהִיא בְּחִינַת "תָּכְנִית". וְאִלּוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּדַע "הַתָּכְנִית" בְּדִיּוּק יִבְנֶה אֶת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי. שֶׁכֵּן הַדְּבָרִים לֹא תָּמִיד מְפֹרָשִׁים. וְכֵן יֶשְׁנָם פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים כְּגוֹן: שִׁטַּת רַשִּׁ"י, וְהָלְכוּ לְשִׁטָּתוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל: הָרַדַּ"ק, מְצוּדַת דָּוִד, מְצוּדַת צִיּוֹן, הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּ"צוּרַת הַבַּיִת", הָרה"ג הִלֵּל, בֵּאוּר בִּנְיַן הֶעָתִיד, "זֶבֶד טוֹב", "שָׂחִיף מֵעֵץ" וְעוֹד, אֲבָל בְּכַמָּה עִנְיָנִים הֵם פֵּרְשׁוּ אַחֶרֶת מֵרַשִּׁ"י. וְכֵן יֶשְׁנָהּ שִׁטַּת הַגְּרָ"א שֶׁפֵּרַשׁ בְּצוּרָה אַחֶרֶת, וְכֵן הַמַּלְבִּי"ם שֶׁפֵּרַשׁ לְשִׁטָּתוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת וְעוֹד מְפָרְשִׁים.

אֲבָל הָרַמְחַ"ל בְּ"מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" פֵּרַשׁ כְּשִׁטַּת רַשִּׁ"י וְיִשֵּׁב דֶּרֶךְ אַגַּב כָּל הַקֻּשְׁיוֹת עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ.

לַעֲשׂוֹת צוּרַת הַבַּיִת בְּצוּרָה מוּחָשִׁית

הר"ר יִצְחָק אַבַּרְבָּנֵאל פֵּרַשׁ (על פס' י'): "וְנִרְאֶה שֶׁהַצִּוּוּי הָיָה עַל הַנָּבִיא לַעֲשׂוֹת צוּרָה מוּחָשִׁית, שֶׁהֲרֵי פֵּרַשׁ מַה שֶּׁכָּתוּב "צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת, וְהָאֹפֶן הָאֶחָד מֵהֶם הוּא הַהַשָּׂגָה בְּמוּחָשׁ וְכֵן פֵּרַשׁ וְכָל צוּרוֹתָיו הַנִּזְכָּר בַּכָּתוּב שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁהָאֶחָד רֶמֶז עַל הַמּוּחֶשֶׁת". עַד כָּאן.

וְכֵן כָּתַב רַשִּׁ"י (בשו"ת סימן ט'): "אַךְ צוּרָתָם אָצוּר וְאֶשְׁלַח לְךָ". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הֲרֵי שֶׁגַּם רַשִּׁ"י עָשָׂה צוּרַת הַבַּיִת מוּחָשִׁית כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר "צוּרַת הַבַּיִת" (בעזרת ישראל עמ' כ"ג לרה"ג ישראל חיים שליט"א).

וְכֵן הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (בספרו "צורת הבית" דף כ"ו) כָּתַב: "רָאִיתִי וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַצּוּרָה בִּתְמוּנָה כְּלָלִית, וְתִהְיֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינַי, וְכַמְצֻוֶּה עָלֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה. וְכַאֲשֶׁר רָאוּהָ אֶצְלִי בְּנֵי גִּילִי הִפְצִירוּנִי לְחָקְקוֹ בְּעֵט בַּרְזֶל וְעוֹפֶרֶת לְמַעַן יַעֲמוֹד יָמִים רַבִּים". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְכֵן פֵּרַשׁ הָרַדַּ"ק: "תָּכְנִית צוּרַת הַבַּיִת "- שֶׁתַּרְאֶה לָהֶם. "יִמְדְּדוּ" – וְיָכִינוּ לְסִימָן. עַד כָּאן. מַשְׁמַע מִדְּבָרָיו גַּם בְּצוּרָה מוּחָשִׁית- שֶׁהוּא גִּלּוּי רָצוֹן לְהָבִין.

[כא 1] וּלְהִתְפַּלֵּל עַל בִּנְיָנוֹ

כַּנַּ"ל [בבאר לחי סימן [ג] פס' ז'] שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִים סִימַן גְּאֻלָּה עַד שֶׁיְּבַקְשׁוּ עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹכֵנוּ (ילקוט שמעוני שמואל רמ"ז ק"ו), וְיִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעַר הַשְּׁכִינָה בַּדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲזַ"ל בָּעִנְיָן. וּבִכְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְעִנְיָן זֶה עָלֵינוּ לִלְמוֹד גַּם בְּנוֹשְׂאִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה בִּגְלָלֵנוּ וּבִשְׁבִילֵנוּ. וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא עַיֵּן עוֹד בָּעִנְיָן בְּ'מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה'.

וְכֵן פָּסַק מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אור"ח סימן א' סעיף ג') וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁיְּהֵא מֵצֵר וְדוֹאֵג עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ". עוֹד כָּתַב שָׁם בְּסָעִיף ב': "הַמַּשְׁכִּים לְהִתְחַנֵּן וְכוּ' שֶׁהֵן בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה וְכוּ' שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת עַל הַחֻרְבָּן וְעַל הַגָּלוּת רְצוּיָה". וּבַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס"ק ט') כָּתַב: וְהַמְקֻבָּלִים הֶאֱרִיכוּ מְאֹד בְּגֹדֶל מַעֲלַת קִימַת חֲצוֹת כִּי רַבָּה הִיא" וְכוּ'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְכַף הַחַיִּים הֶאֱרִיךְ בְּעִנְיַן חֲשִׁיבוּת אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת וְהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְכָתַב בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁזּוֹכֶה עַל כָּךְ לִרְאוֹת בְּבִנְיָנָהּ שֶׁיְּשׁוּבָה וּבְחֶדְוָתָא.

[כא-2] הַהַשְׁלָמָה וּגְמַר הַמַּעֲשֶׂה מִלְמַעְלָה

וְכֵן הַדָּבָר בְּכָל דָּבָר מִבְּרִיאַת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן, מִשֶּׁהִתְפַּלֵּל אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל הַדְּשָׁאִים וְהַצְּמָחִים – הֵם צָמְחוּ. וְכֵן בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, מִשֶּׁאָמַרְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זָכִינוּ בַּתּוֹרָה וְאַף כָּפָה עָלֵינוּ ה' אֶת הָהָר כְּגִיגִית וְעוֹד. וְאִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא גִּלּוּ אֱמוּנָה וְהִקְשׁוּ מַה כָּתוּב בָּהּ? מֵהַשָּׁמַיִם הֶרְאוּ לָהֶם הַצַּד הַקָּשֶׁה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא קִבְּלוּהָ וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמוֹר הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ.

[כב] יִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ

עַל פִּי הַמְפָרְשִׁים (בפס' י"א) הַלּוֹמְדִים בַּנָּבִיא בְּמִדּוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יָקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְהֵם יִהְיוּ מֵהָעוֹשִׂים אוֹתָהּ, וּלְפִי סְבָרָה זוֹ תְּחִיַּת הַמֵּתִים תִּהְיֶה מִיָּד לִפְנֵי בְּנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד, וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּהֶעָרָה 26 שֶׁכָּתַב הָרִיטְבָ"א שֶׁיֶּשְׁנָן שְׁתֵּי תְּחִיּוֹת מֵתִים. הָרִאשׁוֹנָה בִּזְמַן גִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ בָּעוֹלָם בִּזְמַן בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וְהַשְּׁנִיָּה לְאַחַר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי. וְכֵן סְבָרַת הָרַדְבַּ"ז וְהַמַּהַרְשָׁ"א, רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים וְעוֹד. עַיֵּן שָׁם.

[כג] עַד כָּאן לִמְּדָנוּ הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מִדּוֹת וְצוּרַת הַבַּיִת בִּלְבַד

רֹב הִלְכוֹת צוּרַת הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת, כְּתוּבוֹת בַּנָּבִיא בִּפְרָקִים מ'-מ"ב, וּמִכָּאן וָהַלְאָה מַסְבִּיר הַנָּבִיא אֶת צוּרַת הַמִּזְבֵּחַ וּגְבוּלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד.

*וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁהַתּוֹכֵחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה מִפָּסוּק ז' – י"ב, וְהִפְסִיקָה בֵּין מִדּוֹת הַבַּיִת לְמִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ, בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַתַּכְלִית וְהָעִקָּר הוּא הַבַּיִת לַשְּׁכִינָה. וְאִלּוּ הַמִּזְבֵּחַ – הוּא דָּבָר נוֹסָף שֶׁזִּכָּנוּ ה', כְּדֵי לְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאִלּוּ תַּפְקִידֵנוּ וְיִעוּדֵנוּ הוּא לִרְצוֹת בַּתַּכְלִית וּבָעִקָּר שֶׁהוּא הַבַּיִת לַשְּׁכִינָה, שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת ה' וּשְׁכִינָתוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי לְדוֹדִי [וְאָז] וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו') שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ שֶׁאִם עַם יִשְׂרָאֵל מֵצֵר וְכוֹאֵב עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה וְרוֹצֶה בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וְאֵינוֹ בְּצַעַר רַק עַל גָּלוּתוֹ, אָז יִזְכֶּה "שֶׁדּוֹדִי לִי" שֶׁהקב"ה יִבְנֶה בֵּיתוֹ וְיַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בּוֹ וְיִגְאָלֵנוּ בִּמְהֵרָה – אָמֵן.

(3) וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד

רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים (באוצרות חיים חלק בית המקדש ד' קי"א) כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "הַחֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים שֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת בְּלֵב וּבְנֶפֶשׁ רָאוּי שֶׁיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל (פרקים מ'-מ"ג) בְּעִנְיַן צוּרַת הַבַּיִת שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁבָּא מֵעִיר הַמְּלוּכָה, וּמְסַפֵּר לִפְנֵי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, עַל אַרְמוֹן אֶחָד מְפֹאָר הָעוֹמֵד לְהִמָּכֵר, וְאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם, הָיָה מַטֶּה אָזְנוֹ וּמַנִּיחַ דַּעְתּוֹ הֵיטֵב לִשְׁמוֹעַ הַסִּפּוּר, וְשִׁבְחֵי הָאַרְמוֹן, וְהָיָה שָׂמֵחַ בִּדְבָרָיו, וְהַשֵּׁנִי הָיָה מִתְנַמְנֵם. וּבְנוֹ שֶׁל הַמְסַפֵּר הָיָה שָׁם וְרוֹאֶה, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, לָמָּה זֶה שׁוֹמֵעַ וְשָׂמֵחַ וְאֶחָד מִתְנַמְנֵם?

אָמַר לוֹ: זֶה שֶׁשּׁוֹמֵעַ רוֹצֶה לִקְנוֹת הָאַרְמוֹן, לָכֵן מַקְשִׁיב וְשָׂמֵחַ, כִּי מְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ עַתָּה כְּאִלּוּ כְּבָר קָנָה אוֹתוֹ וְהוּא שָׁם. אֲבָל הַשֵּׁנִי שֶׁמִּתְנַמְנֵם אֵין לוֹ חֵפֶץ בּוֹ, לָכֵן אֵינוֹ שָׂם לֵב לַדָּבָר וְלַשֶּׁבַח וְלִפְאֵר הָאַרְמוֹן.

וְהַנִּמְשָׁל – הִנֵּה תּוֹרַת הַבַּיִת שֶׁהִגִּיד הַנָּבִיא, עוֹשֶׂה מִבְחָן גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵת לִמּוּדָם בְּדִבְרֵי הַמַּרְאֶה הַזֶּה, מִצַּד הַשִּׂמְחָה וְהָעֲרֵבוּת שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בָּהֶם בִּקְרִיאָתָם בָּהּ. עַל כֵּן מִצּוּרַת הַבַּיִת שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד, יִהְיֶה סִימָן וּמִבְחָן עַל כַּמָּה גָּבְרוּ הָעֲוֹנוֹת. (רבינו יוסף חיים על פ.הפטרת תצוה).