בית המקדש השלישי

בית המקדש השלישי

העיקר להחזיר את

הכבוד לשרשו – לקב"ה

(עפ"י ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד

לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)

לשכנו תדרשו חלק א'

יחזקאל מא' פסוק טז'

הספים, החלונות האטומים והאתיקים

(יחזקאל מא' פסוק טז')

טז  הַסִּפִּ֡ים וְהַחַלּוֹנִ֣ים הָ֠אֲטֻמ֠וֹת וְהָֽאַתִּיקִ֤ים ׀ סָבִיב֙ לִשְׁלׇשְׁתָּ֔ם נֶ֧גֶד הַסַּ֛ף שְׂחִ֥יף עֵ֖ץ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהָאָ֙רֶץ֙ עַד־הַֽחַלּוֹנ֔וֹת וְהַחַלֹּנ֖וֹת מְכֻסּֽוֹת׃

ביאור:  היו מזוזות לפתחיהם וכן חלונות צרים מבפנים ורחבים כלפי חוץ וכן עמודים בחומה לחיזוק היו סביב להיכל, לקדש הקדשים ולאולמות נגד מזוזת הפתח בעבי החלל ציפו בלוחות עץ ארז לשני צידי הפתח וכן הקירות שמן הרצפה עד החלונות היו מצופים בלוחות עץ ארז.

– תרגום –

טז) סִפַּיָא וְכַוִין סְתִּימָן וְעַתִּיקַיָא סְחוֹר סְחוֹר לִתְלָתֵיהוֹן לָקֳבֵיל סִפָּא דְחָפֵי נִיסְרִין דְאַרְזָא סְחוֹר סְחוֹר וְאַרְעָא עַד כַּוַיָא וְכַוִין סְתִימָן:

– רש"י

(טז) נגד הסף שחיף עץ. ת"י נסר של ארז נגד הסף נגד מזוזות הפתח בתוך חלל עובי הפתח חיפה בעץ (סא"א) מצאתי: סביב סביב. כלומר מזה ומזה בשני צדי חלל הפתח: והארץ עד החלונות. מקרקעית החומה עשוי כותל נסרי ארז כנגדו ועולה למעלה עד החלונו' וגם החלונות מכוסות בו, מצאתי שאף החלונות היו אטומות מבפנים כענין שנאמר (כאן) וחלונות אטומות אל הבי' (סא"א) וכל זה מבפנים לפי שהיו טחין עליו צפוי זהב שכל הבית טוח בזהב ואין יכולין לטוח זהב על גבי אבנים:

– תרגום –

טז) סִפַּיָא וְכַוִין סְתִּימָן וְעַתִּיקַיָא סְחוֹר סְחוֹר לִתְלָתֵיהוֹן לָקֳבֵיל סִפָּא דְחָפֵי נִיסְרִין דְאַרְזָא סְחוֹר סְחוֹר וְאַרְעָא עַד כַּוַיָא וְכַוִין סְתִימָן:

שרטוט בית המקדש שלישי

קדש הקדשים, ההיכל והאולמות שבחומות החצר הפנימית

פסוק ט"ז: בכל השלושה המקומות: בקדש הקדשים, בהיכל ובששת האולמות שבעזרה, ישנם ג' דברים משותפים [נ]: א) הסיפים (מזוזות) לפתחיהם [נא] [ציור 275-277], ב) חלונות אטומות [נב] שהן צרות בפנים ומתרחבות בחוץ [ציור 278-281]. ג) אתיקים [נג], שהם עמודים מרובעים בולטין בחומה בחוץ ובפנים לחזוק [ציור 278-282]. ומס' החלונות האטומות לא מוזכר (24).

עד כאן שייך לפס' הקודם שמדבר על קדש הקדשים, ההיכל, וששת אולמי החצר הפנימי. ומהכתוב "נגד הסף שחיף עץ" [נד] מתאר את פתחי הבית כולו שזה: קדש הקדשים, ההיכל, והאולם של הבית [נה] [ציור 283-284].ועל הסיפים [הם המזוזות] של הפתחים, ישנם נסרים דקים של ארז, ועליהם צפוי זהב, כי כל קדש הקדשים, וההיכל, ופתחיהם [הם המזוזות], וכן דלתותיהם, מצופים זהב טהור. ומאחר ולא ניתן לצפות זהב על קירות האבן, ע"כ מצפים הקירות בלוחות עצי ארז [נו] [ציור 288-269], ועליהם טחים בזהב (25) [ציור 291] וכן הוא במזוזות השער של האולם [נז] [שלפני ההיכל] [ציור 285-286], שכן קדש הקדשים כולו וההיכל כולו, מצופים בזהב מהרצפה עד התקרה עצמה, מלבד מקום פתח החלון, שהוא פתוח תמיד (26) [ציור 293]. ויש בכל התקרה חקיקה בציורים והיא מצופה זהב. [ציור 294]

[נ]  ג' דברים משותפים

את הסיפים הזכיר הנביא (בפרק מ' פס' ו', ז') שהם נמצאים בשערים של החצרות, ובאולמי החצרות.

והחלונות האטומים מוזכרים (פרק מ' פס' ט"ז כ"ב כ"ה), שהם נמצאים: באולמי שער החצר, בתאים, בחומת החצרות.

והאתיקים מוזכרים כאן בפעם הראשונה. וג' דברים אלה [הסיפים החלונות האטומים והאתיקים] נמצאים בג' המקומות הנ"ל.

[נא]  הסיפים מזוזות לפתחיהם

הסף הוא המזוזה שמניחים על פתח קיר הכניסה [פתח השער], ולא פורש ממה הוא עשוי. אבל מזה שכתוב (בפס' ט"ז): "נגד הסף שחיף עץ", וכתב רש"י: נסר של ארז נגד הסף נגד מזוזות הפתח בתוך חלל עובי הפתח, חיפה בעץ ע"כ, ו"נגד" פירושו על הסף כלומר חיפה את המזוזה, א"כ הסף שמוזכר משמע שאינו מעץ, שאם הסף מעץ, נמצא ששחיף הוא עץ על עץ [שהוא הסף].

*ואפשר שהסף הוא מאבן יקרה כדאיתא בתקוני זוהר (תיקון כ"א דף ס' ע"ב): ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין.

[נב]  חלונות אטומים

כל החלונות שאנו עושים, הם כדי להכניס האור, ע"כ קצרים הם מבחוץ ומרחיבים בפנים. אבל בביהמ"ק עשו להיפך, רחבים הם מבחוץ וקצרים מבפנים, לומר לא לאורה אני צריך, כהסבר רש"י (בשם ר' תנחומא פרק מ' פס' כ"ה) [ציור 278-280]. וכן פירש רבינו בחיי (פר' בהעלותך ח') שהפתח בפנים צר ורחב מבחוץ ואינו סתום [ועיין עוד בעניין בהערה 26]. ומספרם וגודלם של החלונות לא מוזכר [ועיין בהערה 24].

275  מזוזת קדש הקדשים
276  מזוזת ההיכל
277  פתח ההיכל
278  האתיקים צד דרום
279  חלונות ואתיקי קדש הקדשים
280  אתיקי ההיכל וק"ק
281  חלונות בהיכל
282  חלונות ואתיקי האולמות מבחוץ
282  מזוזות ואתיקי אולם החצר הפנימית
283  מזוזות ק"ק מעץ חקוקות
284  מזוזות פתח ק"ק מזהב

[נג]  אתיקים [עמודים לחזוק]

האתיקים מוזכרים כאן לראשונה, והם עמודים לחזוק הבנין (רש"י פס' ט"ו, ומשכני עליון דף קס"ט, ודף ר"ג פרק ג' משנה ה').

וישנם אתיקים מסוג אחר, והם אתיקי הלשכות העליונות (פרק מ"ב, ג'-ו', רש"י שם, ומשכני עליון דף קפ"ו קפ"ז, וד' קצ"ח פרק א' משנה ח').

והאתיקים לחזוק נמצאים: בקדש הקדשים, בהיכל, ובששת אולמי החצר הפנימית.
וגובה ששת האולמות לא מוזכר, אבל מזה שיש צורך בעמודים לחזוק משמע שהם גבוהים, שכן רוחב חומת האולם חצי אמה בשני צדיה. *ואפשר שגבהם עשרים וחמש אמה וכנ"ל [פרק מ' הערה 19], ולכן צריכים חיזוק.

וגובה האתיקים לא מוזכר, אבל דברי התוס' המובאת ברש"י (בפרק מ"ב פס' ג') פירשו שם באתיקי הלשכות, שהם עמודים לחזוק, וכתבו שדרך הבנאים לעשות שני שליש מגובה הבנין עמודים לחזוק, ומשם ואילך הם כלים ומשפעים. וכן כתבו,שהם בולטים לחוץ ולפנים.

ובמשכני עליון (דף קס"ט) כתב על אתיקי קדש הקדשים וההיכל: וכאשר נעשה בנין החומות, נראו בתוך הבנין כשלשה עמודים גדולים, נראים מב' הצדדים, כי בעובי החומה הם נכנסים, ועל פי הג' קוים יוצאים "אתיק אל פני אתיק" להחזיק את הבנין הגדול ולא ימוט" עכ"ד. הרי שכתב שהם ג' בכל צד בולטים לחוץ ולפנים, דהיינו בקדש הקדשים ג' עמודים בצפון, וג' עמודים בדרום [ציור טז'6], וכן בהיכל ג' עמודים בצפון, וג' עמודים בדרום [ציור 278-280]. ואעפ"י שכתב "אתיק אל פני אתיק" שזה ציטוט מאתיקי הלשכות העליונות ששם יש אתיקים מסוג אחר, הרי שהרמח"ל הסביר בספרו משכני עליון לפי סדר הנושאים, וכתב דבריו בעניין האתיקים בנושא של ביהמ"ק הוא קדש הקדשים וההיכל, ע"כ דבריו באים להסביר אתיקי הבית ולא אתיקי הלשכות [ולא כמו שכתב בהגהות על משכני עליון בד' קס"ט שאתיקים אלו הם האתיקים שכתב הרמח"ל בדף קצ"ח (בה' פרקים פ"א מ"ח). אלא צ"ל שהרמח"ל הזכירם בדף ר"ג (פ"ג מ"ה) ששם כתב: האתיקים וחלונות האטומות שוים: לאולם, ולהיכל, ואל בית קדשי הקדשים].

ולפי דברי משכני עליון שהג' קוים יוצאים "אתיק אל פני אתיק" בבית, *אפשר שגם באולמי החצר הפנימית האתיקים יוצאים בג' קוים כשלשה עמודים בחומה בולטים לחוץ ולפנים, וכן בחומה שכנגדה, שכן בנביא כתב שאתיקי קדש הקדשים,ההיכל וששת האולמות, דומים בבנינם. [ציור 288]

285 מזוזות האולם ודלתותיו מעץ
286 מזוזות האולם ודלתותיו מזהב
287 י"ב חלונות קדש הקדשים
288 קירות ק"ק מצופים בעץ
289  ההיכל מצופה בעץ
290  כתלי האולם מאבן יקרה
291  קדש הקדשים כולו מזהב
292  קדש הקדשים כולו מזהב
293  פתח החלונות אינו סגור
294  תקרת ההיכל מזהב

[נד]  שחיף עץ

כמו שפירש"י כאן ש"שחיף עץ" זה עצי ארז דקים, והם על מזוזות הפתח, ועליהם חקוקים צורות (לקמן פס' י"ח-כ"א). [ציור 283-284]

ומתחילת הפרק הנביא עוסק בצורת ביהמ"ק [קדש קדשים, ההיכל, והאולם], ובפס' ט"ו הוסיף את הסיפים, החלונות האטומות, והאתיקים, שבנוסף לקדש הקדשים ולהיכל שלושתם נמצאים גם באולמי החצר הפנימית. *וכנראה שמכאן חזר לדבר בבית המקדש בלבד, ותאר את הפתחים שבהם שחיף העץ. ומזה שכתב "נגד הסף שחיף עץ" משמע שנגד פירושו על הסף, היא המזוזה בתוך חלל עובי הפתח, ושם ישנו שחיף עץ, ולא שהסף הוא שחיף עץ, שא"כ היה כותב "והסף שחיף עץ", וכן אם בא להוסיף שבג' המקומות הנ"ל ישנו שחיף עץ על הסף, הרי זה דבר רביעי משותף [בנוסף: לסף, חלונות אטומות, ואתיקים], ובפס' ט"ז משמע שישנם רק ג' דברים משותפים. וכן משמע מרש"י ומצודת דוד. [ולפי זה יתכן שהסף אינו מעץ אלא מסוג חומר שלא פורש, כגון מאבן יקרה] [כמו ציור 275-277].

[נה] האולם של הבית

אף שלא מוזכר כאן האולם לא בנביא ולא ברש"י, הרי לקמן נלמד (בפס' י"ח) שבקדש הקדשים ובהיכל כולו היו חקוקות צורות דקל, אריה ואדם, ועליהם צפוי זהב [ציור 283-284], והצורות היו נראות על חקיקת העץ, ובפס' כ"ו נלמד בס"ד שבפתח האולם [לפני ההיכל] ג"כ ישנם עצי תמר חקוקים. *ומסתבר עפ"י הנלמד שגם מזוזות פתח האולם מצופות זהב כמו כל הצורות שבבית שמצופות זהב. [ציור 285-286]

[נו] לוחות עצי ארז

בעצי הארז חקוקות צורות אדם, אריה ודקל, ועליהן צפוי זהב. ורש"י הסביר: טחין עליו צפוי זהב, שכל הבית טוח בזהב, ואין יכולין לטוח זהב על גבי אבנים, ע"כ חוקקים צורות בעצי ארזים ומחברים אותם לקיר [ציור 288-269], ועליהם טחים בזהב [ציור 291].

[נז] השער של האולם

בפתחי האולם [המזוזות] של הבית לפני ההיכל ישנן צורות דקל מצופות בזהב [ציור 285-286] [בהערה קז, לקמן בפס' כ"ו], אבל באולם עצמו לא מוזכר שגם שם ישנן צורות חקוקות, ולא מוזכר צפוי זהב. [ציור 290]

(24) ומס' החלונות האטומות לא מוזכר: 

וכן מקומן בבית, לא מוזכר. *ומסתבר שהן מעל התאים שבצדי הבית, ע"כ הן בגובה. ולגבי מספרם, בבית הכנסת אצל הרה"ג והצדיק ר' שמעון חיררי שליט"א ה' ישמרהו ויחייהו, עשו ג' חלונות בכל אחת מארבע הרוחות, ובסה"כ שתים עשר חלונות, וכן עשו בעוד בתי כנסת של המקובלים.

*ואפשר שזה לפי שנים עשר שבטי י-ה, כמו שנלמד לקמן (פר' מ"ח פס' ל' ל"ה), שלירושלים לעתיד יש שנים עשר שערים כנגד שנים עשר השבטים.

וכן כתב ר' חיים ויטאל (בכתבי האר"י בפרי עץ חיים שער התפלה בהקדמה) וז"ל: והיה אומר מורי ז"ל שיש י"ב שערים ברקיע נגד י"ב שבטים, וכל אחד עולה תפלתו דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל. וכן כתב עוד שם (בשער הכוונות בעניין נוסח התפלה): א"ל מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב שערים הנז' בסוף יחזקאל. והנה אין ספק כי אם תפלות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים, וכל שער יש לו דרך בפני עצמו. אלא ודאי מוכרח הוא, שכיון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט, כי כפי שרש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפלתו עכ"ל, והובא ב"שלחן אריאל" (לרה"ג ינון מלאכי בנוסח התפלה עמ' 74) ע"כ.

ור' חיים ויטאל כתב שיש י"ב חלונות, והמקור לדבריו הוא מיחזקאל (מ"ח ל"ה), ושם מוזכר רק י"ב השערים בירושלים, ובהכרח הוא על חלונות בבית המקדש של מעלה לתפלות י"ב השבטים, וכן כנגדו יש בבית המקדש של מטה. ועל החלונות כתב הרמח"ל במשכני עליון (דף קס"ט) שמשם יוצאים אורות רבים תמיד ולא נפסקים [דהיינו גם בגלות וחרבן הבית], וכנ"ל בהערה 26, וההשגחה עלינו בגלות משם, כמו שכתוב (שיר השירים ב'): "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים".

*ולפי הנ"ל אפשר שיש ג' חלונות בכל כוון בקדש הקדשים: במערב, בצפון, בדרום, וכן במזרח מעל פתח השער [ציור 287]. ובהיכל ארבעה חלונות בג' כוונים: בצפון, בדרום, ובמזרח מעל פתח השער ג"כ ארבעה חלונות. [ציור 281]

חלונות בשש האולמות:

*ובאולמי החצר הפנימית מעל התאים, בכל אולם אפשר שיש שש חלונות אטומות [ציור 282], שכן בכל שער ישנם שני אולמות לצדיו, וביחד אפשר שיש שתים עשרה חלונות אטומות לכוון הצפון, שתים עשרה חלונות אטומות לדרום, ושתים עשרה חלונות אטומות למזרח. וכל מספרי החלונות הנ"ל הן ללמוד בלבד, להגדיל תורה ולהאדיר וברצות ה' יעשה מלך המשיח בדיוק.

ובמדות [פ"ג מ"ח] שנינו: שהיו שתי עטרות [כמין כפות מוזהבות, תוס' גיטין ז' ע"א] בשני חלונות בהיכל לצד האולם ליופי. ומסתבר שחלונות אלה רגילות ולא אטומות, והיו רק בבית שני.

(25) טחים בזהב:

אופן צורת הכנת הזהב שטחו בבית ראשון, כתוב במלכים א' (ו' ל"ב): "וירד על הכרובים", ומפרש רש"י: היה מרדד הזהב לטסין דקין (צ"ל לשקען) בפיתוחי הצורות, להיות שוקע בו במקום החקק ובולט על הבליטה, שלא יהא הזהב מבטל את הצורות, ויהיו צורות העץ ניכרות בזהב, ואח"כ מחזק טסי הזהב ע"י מסמרים מזהב (וכן מוזכר בדברי הימים-ב' ג', ה'). וברד"ק שם: כי רדד על הצורות, ותרגום "וירקעו" – "ורדידו". המלבי"ם כתב: רדד הזהב לתוך הצורות. מצודת ציון: "וירד" – עניין רקוע ושטיחה, כמו "הרודד עמי תחתי" (תהלים קמ"ד). ושם (פס' ל"ה) במלבי"ם: בדביר [קדש הקדשים] רדד הזהב על הכרובים, היינו שהתיך הזהב באופן שנכנס לתוך החקיקה בעוביו, אבל בהיכל היה הזהב מיושר על החקיקה, שהניח טסי הזהב ביושר, ואח"כ הקיש בקורנס עד שנכנס הזהב לתוך החיקוי, ולזה לא צריך זהב רב כל כך.

(26) פתח החלון שהוא פתוח תמיד:

וכן כתב במשכני עליון (דף קס"ט): ואף על פי שמקום הבקיעה קצר הוא כאשר יצא משם נתפשט לצד זה ולצד זה, וכל אלה הבקיעות הם נקראים "חלונות אטומים" כי הם צרים מבפנים ומתרחבים חוצה. וזה נמצא בכל חומות ההיכל, וקדש הקדשים והאולמות, ודרך אלו החלונות יוצאים אורות רבים תמיד, מלבד השפע היוצא דרך השערים, כי השפע נמשך בעתו. ואלה האורות יוצאים תמיד לא נפסקים, ומהם מקבלים התחתונים כוח ועוצמה רבה, ע"כ דברי קדשו.

וכן כתב רש"י על התאים (פרק מ' פס' ט"ז): והיו להם חלונות שקופים אטומים פתוחים לצד החיצון וסתומים לצד פנים, כלומר קצרים לצד פנים ורחבים לצד החוץ. ומנחם פתר לשון השקפה, כמו (שיר השירים ו') "מי זאת הנשקפה", (תהלים ק"ב): "כי השקיף ממרום קדשו". ובהמשך דבריו שם כתב: והיו בהם חלונות פתוחים. וכן כתב רש"י על החלונות האטומות של האולם והתאים (פרק מ' פס' כ"ה): דרש רבי תנחומא ה"א זו יתירה, לשון כהה, חלונות כהות, רחבות מבחוץ וקצרות מבפנים, לומר לא לאורה אני צריך.

וי"ל, שלדעת רש"י פתח החלון פתוח תמיד ללא כסוי כלל, אף ללא זכוכית וכדומה. וכן הסביר את רש"י בספר "באור בנין העתיד" (דף תש"מ פרק מ' פס' ט"ז) בשם מצו"ד: "והארץ עד החלונות" – ר"ל מקרקע הבית עד החלונות, עכ"ל. וכן כתב מצו"ד: "עד החלון" – ומעל החלון, ע"כ. וכן פירש הרד"ק: "רוצה לומר מן הארץ עד החלונות, והחלונות היו מכוסות מלמעלה", ע"כ. ולא כמו הסוברים שלפתחי החלונות ישנן זכוכית כמו בחלונות שלנו.

* ומה שכתוב על הבית ברש"י לפנינו: (פרק מ"א פס' ט"ז) "וגם החלונות מכוסות בו, מצאתי שאף החלונות היו אטומות מבפנים, כעניין שנאמר: "וחלונות אטומות אל הבית" ע"כ, כל קטע זה אינו דברי רש"י, אלא דברי אחרים שהוסיפו שם, כמו שכתוב בסוגריים "סא"א", שפירושו ספרים אחרים אינו. וכן פירוש זה ברש"י (פרק מ"א פס' ט"ז) הוא הפוך מדברי רש"י שהובאו לעיל (פרק מ' פס' ט"ז): "כלומר קצרים לצד פנים ורחבים לצד החוץ". הוכחה לכך שאין זה מפירוש רש"י, שבהוצאת הספרים של מכון המאור הגירסא שם "וחלונות אטומות אל התאים", ולא "אל הבית", שכן לא כתוב בפס' "אל הבית", ש"מ שזו גירסא משובשת.
וכאמור לעיל (פרק מ' פס' ט"ז) רש"י הסביר על החלון האטום שהוא צר מבפנים ורחב מבחוץ, ע"כ. נמצא שהסבר הרמח"ל (דף קס"ט) שפתח החלון פתוח תמיד ללא כיסוי כגון זכוכית, כהסבר רש"י.
וכן כתב בלבושי שרד על מ"ש ברש"י (פרק מ"א פס' ט"ז) שהחלונות אטומות בסא"א: "ונראה לי שזו גירסא מוטעת", עכ"ל. [ציור 293]

(27)  כולו:

ואלו לגבי בית שני (מס' מדות פ"ד מ"א) שנינו: פתחו של היכל – גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות. וארבע דלתות היו לו, שתים בפנים ושתים בחוץ, שנאמר (יחזקאל מ"א כ"ג): "ושתים דלתות להיכל ולקדש", החיצוניות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כתל, והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות את אחורי הדלתות, שכל הבית טוח בזהב, ההיכל וקדש הקדשים, חוץ מאחורי הדלתות, לפי שהדלתות שהיו של זהב, כיסו אותו ולא היה נראה.

וכל זה בבית שני, כי הקב"ה חס על ממונם של ישראל (מנחות פ"ח ע"ב), אך בבית שלישי שבו גלוי השכינה יהיה בשלמות אינו כן, וכדברי תקוני הזוהר (תיקון כ"א דף ס' ע"ב): ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין וכו'.. פירוש: שבית המקדש לעתיד יהיה בנוי מכסף וזהב ואבנים טובות ויקרות. ובמתוק מדבש פירש: שהם רומזים על אורות גדולות ע"כ, הרי בית שלישי יהיה לו עלוי גדול מכל שהיה בעבר, ועל זה נאמר (שבת ק"ב ע"ב מנחות פ"ח ע"ב) אין עניות במקום עשירות. על כן ודאי שגם אחורי הדלתות יהיה צפוי זהב.

האתר בתהליך הקמה

נשמח לקבל שאלות והערות, ניתן לכתוב לנו למטה או להתקשר.

מדי יום מתוסף תוכן וכן תמונות והסברים, כנסו והתעדכנו,

מומלץ להירשם כדי לקבל עדכון במייל על עדכונים באתר.

תודה ולימוד מהנה!

דילוג לתוכן