איתא במשנה במנחות (צ"ו ע"א): "כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים, ואין בהן מעשה כלי בחוץ". [פירוש: כל המנחות אופין אותן בכלי שרת [כלי קדש] בקדש, שזה בעזרה, ובבית שלישי בחצר הפנימית. ולפי רש"י והתוס' גם עריכת ולישת הבצק של המנחות, חייבת להעשות בכלי קדש בחצר הפנימית].

ובגמרא שם: "כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים שאלו את רבי, זו מנין? [פירש"י : מנין שהמנחות טעונות כלי קדש], אמר להם הרי הוא אומר (יחזקאל מ"ו כ'): "ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת, אשר יאפו את המנחה, לבלתי הוציא אל החצר החיצונה". מנחה דומיא דאשם וחטאת, מה אשם וחטאת טעונין כלי, אף מנחה נמי טעונה כלי", ע"כ.

ובנביא מדובר ברוחב עשרים האמה שבין הלשכות לבית, ששם יבשלו ויאפו את קדשי הקדשים, כמו שכתוב ביחזקאל (מ' י"ט): "ויביאני במבוא וכו' ", ופירש"י: "לאויר עשרים שבין הלשכות ולהיכל". ובגמ' במנחות פירש"י שבפנים הפסוק מדבר, מדכתיב: "לבלתי הוציא אל החצר החיצונה", ע"כ. [ציור 374]

ודין זה לומדת הגמרא בזבחים (פ"ב ע"ב) מהכתוב בשמות (כ"ב ל'): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", כיוון שיצא בשר מחוץ למחיצתו נפסל, ע"כ. הרי שגם לסברת התוס' רוחב עשרים האמה היא חלק מהחצר הפנימית שהיא בקדש. וכן התוס' יו"ט פירש במשניות (במנחות פי"א מ"ד) כפירוש רש"י.

וכן פסק הרמב"ם (בהלכות מעשה הקרבנות פרק י"א) הלכה כ"א: כל המנחות הנאפות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, הואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה, אנשי פנים זריזין הן.

ובהלכה כ"ב: ובמקום שמבשלין קדשי הקדשים, שם אופין את המנחות, שנאמר (יחזקאל מ"ו כ'): "זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה". וכן פירשו הכסף משנה והלחם משנה.

ושיירי מנחות שהכהנים אוכלים הם קדשי קדשים (הרמב"ם מעשה הקרבנות פ"י ה"ג). [ציור 374] [ציור 375]

בשר קדשי קדשים נפסלין ביוצא

שנינו בזבחים (פ"ב ע"ב) שבשר קודשי קדשים נפסל ביוצא, שנאמר (שמות כ"ב ל'): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", [מכאן למדו] כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר.

ורש"י שם כתב: "וק"ו לדם שנפסל ביוצא" [מחוץ למחיצתו בקדש דהיינו מהחצר הפנימית].

וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פי"א ה"ו): "בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים, נפסל ונאסר לעולם, ואע"פ שחזר למקומו אסור לאוכלו. והאוכל ממנו כזית לוקה, שנאמר (שמות כ"ב ל'): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו".

גובה רוחב עשרים האמה

לפי האמור לעיל [פס' א' הערה ו'] שקרקע הלשכות בגובה החצר הפנימית כי הן חלק מהחצר הפנימית, ולכן מותר לאכול שם קדשי הקדשים שנאכלים רק בקדש, *יתכן שגם רוחב עשרים האמה באותו מפלס גובה של החצר הפנימית, כמו שלמדנו שם שכל דרגת קדושה היא באותו מפלס גובה, [וה' יזכני לכוין לאמת]. [ציור 372]

העברת קדשי קדשים מהחצר הפנימית לרוחב עשרים האמה

ויש עדיין ללמוד כיצד יעבירו את בשר קדשי הקדשים לאחר השחיטה, וכן שיירי המנחות לאחר הקמיצה מהחצר הפנימית אל רוחב עשרים האמה לבשול ולאפיה, ומשם ללשכות העליונות לאכילה, שכן דרך החצר החיצונה אסור להעביר, שקדשי קדשים נפסלים ביציאה מהקדש, כמו ששנינו בזבחים (פ"ב ע"ב) שבשר קדשי קדשים שיצא חוץ למחיצתו [מהקדש מהחצר הפנימית] נפסל ונאסר ביוצא, שנאמר (שמות כ"ב ל'): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", וכן פסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות פי"א ה"ו). והרי לפי מה שפירש רש"י כל מעבר החצר הפנימית סגור במזרח הבית. ע"כ נביא בס"ד מספר אפשרויות לצורך הלמוד בלבד, כמו שאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא (תנחומא צו י"ד): "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה".

אפשרות א' – יעבירו מהחצר הפנימית לאולם, לפשפש הצפוני, למקום המונח, ולרוחב עשרים האמה. [ציור 378 A]

*אפשרות ב' – שיעשו פתח בצפון מערב החומה בחצר הפנימית לצורך זה, אף שלא הוזכר ברש"י בגירסא שלפנינו. ובספר "שחיף עץ" [שהביא בספר עניני המשכן והמקדש חלק ראשון] כתב שהגרסא לפניו ברש"י היא: ששיפע בתוך החצר החיצוני "או" הפנימי, ע"כ. כלומר הכתוב ברש"י אצלנו בסוגריים "שופע בתוך חצר החיצונה בפנימית" אינם דברי רש"י. וכן הביא שם את הספר לבושי שרד שכתב: גרסת רש"י: "שופע בתוך החצר החיצונה או הפנימית". [ציור 378 B] [ציור 379]

אפשרות ג' – שיעשו מחילה ויקדשו המקום [בשם אחד המפרשים], כמו שבבית ראשון שלמה המלך עשה מחילות מתחת לבית המקדש וקדשם, ושם גנז את הארון, הכפורת, הכרובים, לוחות הברית, צנצנת המן, ומטה אהרן (גמרא יומא נ"ד ע"א, הרמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א). ושלמה המלך עשה ע"פ דברי דוד המלך, כמו שאמר דוד המלך: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א', כ"ח י"ט).

המשך…