העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
ומובא ביחזקאל (פרק מ"ז), שעתידים לצאת מים מבית קדש הקדשים לים הגדול, לכנרת ולים המלח למתק מליחותם. ומים אלו יהיו כפשוטם, במציאות, וכן הדבר מרמז על רבוי הדעת והתורה והאמונה, אשר יצאו לעתיד מבית ה'. ומשני צידי הנחלים יגדלו כל סוגי הפירות מדי מחדש, ועלי העצים יהיו לרפואת כל סוגי המחלות בעולם.
וכתב בענין ב"משכני עליון" (עמ' קצ"ה): "כי אלו המים יוצאים ממקום החמדה הפנימי, מקום ששם נתגברו הרחמים מאוד, מפני הרחמים הגדולים שנמצא בהם אור יקר ונכבד מאוד, הבא ממקום קדש הקדשים למסוך תוקף הגבורה [מידת הדין], בכל מקום שנתגברה שם. והנה נמצא שכוחות הרחמים יתפשטו מאוד בעולם בזמן המשיח, וכל הדברים יהיו עומדים בתיקון גדול מאוד, ותתפשט הקדושה בלי מצרים, ואז תתרבה המנוחה והשמחה בכל, על כן נאמר: 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'," ע"כ.
ספר אמרי רחמים
על חשיבות הבית השלישי
מובא בילקוט שמעוני (שמואל רמ"ז סימן ק"ו): תני (במדרש) ר' שמעון בר יוחאי, בשלושה דברים מאסו בני ישראל: 1) במלכות שמים. 2) במלכות בית דוד. 3) ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו בשלושתם? בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב (שמואל ב', כ' א'): "ויען איש ישראל ויאמר אין לנו חלק בדוד" – זו מלכות שמים. "ולא נחלה בבן-ישי" – זו מלכות בית-דוד. "איש לאהליו ישראל" – ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו – אלא לאלהיו.
אמר ר' סימון בן מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלושתם. הדא היא דכתיב (הושע ג' ה'): "אַחַר ישֻבו בְנֵי יִשְרָאֵל וּבִקְשוּ אֶת ה' אלוהיהם" – זו מלכות שמים. "ואת דוד מלכם" – זו מלכות בית דוד. "ופחדו אל ה' ואל טובו" – זה בית המקדש. [כמו דאת אמר – שאתה אומר]: "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג' כ"ה)].
רש"י: ההר הטוב – זה ירושלים, והלבנון – זה בית המקדש [יומא ל"ט ע"א שמלבן אדם מעוונותיו].
ובהושע (שם) פירש רש"י, שזה יהיה אחר ימי הגלות .
הרד"ק: זה יהיה באחרית הימים קרוב לעת הישועה, שישובו בני ישראל בתשובה. "ופחדו אל ה' ואל טובו" – שיפחדו ויראו ממנו בשובם אליו, ויקוו עם התשובה [שתבוא] הטובה הגדולה שהבטיח, וזה יהיה באחרית הימים.
אבן-עזרא: שישובו במהרה בבוא הקץ אל ארצם, פתע פתאום, שנאמר: "באחרית הימים".
המלבי"ם: שיפחדו אז, שישיב להם טובו ושכינתו בציון, שהוא בית-המקדש, שאז ישכין ביניהם, והיא תהיה באחרונה.
הרי שהתיקון צריך להתחיל מאתנו: שנחזור לה' בתשובה שלמה, לבקש מלכות דוד, ולבקש על בנית בית-המקדש, וכשם שהחזרה לה' בתשובה היא בפה, וכן ביאת המשיח ע"י תפילה כן הבקשה על בית-המקדש היא בתפילה ובלימוד תוכנית בית המקדש השלישי, שבזה אנו מראים רצוננו האמיתי והשלם שה' יחזיר שכינתו אלינו.
וכמו שכתוב (ישעיה כ"א י"ב): "אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻבוּ אֵתָיו", ופירש רש"י: אמר הקב"ה [השומר] יש לפני להזריח לעשות בקר לכם (וגם לילה מתוקן לרשעים לעת קץ) "אם תבעיון בעיו" – אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ "שובו" בתשובה.
וכן ב"שער הגלגולים" (בסוף הקדמה כ"ו) פירש: "אמר שומר מה מליל" והקב"ה, הנקרא שומר, משיב לה כמש"ה: "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה" וכו'. גם אמר: " 'אם תבעיון בעיו', פירוש כי וכו' באים בדרא בתראה, לכן, צריכים שישתדלו להרבות בתשובה ובשאלות ובתחנונים לפני הקב"ה, שיושיעם מן הגלות ויגאלם" וכו'.
וכן הרד"ק פירש: אם תבעיון – "אם תשאלו שאלו", וכן מצו"ד פירש: "אם תשאלון לדרוש שאלה כזאת", מכאן שפירוש המילה "יבקשו", זה לבקש ולדרוש בפה ובתפילה ובכמיהה וברצון ואין תשועתנו בכוח הזרוע, בחינת "אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב", למה נמשלו ישראל לתולעת? מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה, כך ישראל, אין כוחם אלא בפיהם, כמו שכתוב (בראשית כ"ז כ"ב): "הקל קול יעקב", ולא בכוח הזרוע ועל זה נאמר (זכריה ד' ו'): "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת".
וכן מובא במדרש (זוטא שה"ש פ"ב): "אמר הקב"ה לישראל בניתם בית המקדש וחרב, לא תבנו עד שתשמעו קול מהשמים". ע"כ. והדברים נאמרו על הבניה עצמה, אבל על ההתעסקות בלמוד והתעוררות מצדנו על הבית כבר כתב הכוזרי (מאמר ה' כ"ז): התעוררותם הנפשית של בני אדם לאהבת המקום הקדוש ההוא תמהר ותחיש את הגשמת התקוה המיוחלת, ונוסף לזה יש למתעוררים אלה שכר וגמול רב. עכת"ד.
וכן אנו אומרים בקדושה של מוסף בשבת: "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית". דהיינו, גאולה אחרונה תהיה כמו הראשונה ע"י ניסים ונפלאות משמים ולא בכוח הזרוע, שכן גם במצרים כשלושים שנה לפני הגאולה, רצו משבט אפרים לצאת בכוח הזרוע, שטעו בחשוב הקץ, כמובא בסנהדרין (צ"ב ע"ב), והרגום פלשתים בגת, והם אותם המתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא (יחזקאל ל"ז), לפי רב.
וכן מקום בית-המקדש בבית ראשון לא נכבש ע"י יהושע, אלא מהשמים גלגלו, שארונה היבוסי נתנו לדוד, ודוד קנה המקום מכספי ישראל (שמואל ב' כ"ד), וזהו המקום היחיד שלא נכבש בכוח הזרוע. ואילו מערת המכפלה למרות שקנה אותה אברהם אבינו מעפרון החיתי, נאלץ כלב להילחם על חברון.
ובדבר זה יש משמִאלִים בה, דהיינו, מחכים, שהבית ירד משמים וכדו', ללא כל התעוררות מלמטה בענין, וללא התעוררות לחזור בתשובה שלמה לה' ותפילה על בית-שלישי, ויש מיימינים בה – דהיינו, אומרים, שהדבר תלוי בכך שנפעל בכוחותינו לבנותו.
ולמעשה, מה שתלוי בנו זה: לחזור בתשובה שלמה לה', לרצות ולבקש על כך מכל הלב בתפילה ולימוד עניני בית המקדש השלישי שנמצא בנביא יחזקאל, ולרצות ולבקש, כמו שמבקשים על ביאת המשיח, ושאר הדברים שאנו מרגישים בחסרונם. עם זאת, בית המקדש יבנה, רק כאשר ירצה הקב"ה, כגון, שירד מהשמים או ע"י המשיח וכדו', ולא לנו להחליט להחיש הקץ ולבנות, חלילה, וכעין זה אמר הקב"ה לדוד, שהוא גואל השכינה, ואפילו שדוד יפעַל, הדבר תלוי רק בה'.
וכן מובא בזוה"ק החדש, שכמו שהיה בגאולת מצרים וגאולת מרדכי, שהן באו, רק אחרי שזעקו לה'.
מובא במדרש תנחומא פרשת צו סימן י"ד: "כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר (יחזקאל מ"ג י'): 'הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית'.
"אמר יחזקאל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית 'וכתוב לעיניהם, וישמרו את צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם' (יחזקאל מ"ג י"א), וכי יכולין הן לעשות?! הנח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר הקב"ה ליחזקאל, ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל ?!
"אמר לו הקב"ה: גדול קריאתה בתורה כבנינה, לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קריתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עסוקים בבנין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמוד תורה לבנו", עכ"ל.
וכתב: "ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה", שזו הבנה לעומק, וכפל לשונו, להורות על החשיבות בלימוד הבית.
ואפשר שכתב: "בתורה", ללמד, שיש ללמוד בנביא יחזקאל על הבית, ולהשלים כל שאר הלימוד עפ"י התורה.
שכן בנביא לא מוזכרים כל עניני הבית וכליו, כגון: ארון הברית, המנורה, הלשכות ומקומם לעתיד, שמוזכרות במס' מדות ועל בית-שני, וכולם מדאורייתא, וחייבים שיהיו, וכן לישב דברי הנביא עפ"י התורה. וכן להבין איך כל ענייני הבית הם עפ"י התורה, כגון, מקום שחיטת קדשי קודשים, שכן התורה לא תשתנה לעולם.
ואמרו חז"ל: "כל דור שאינו נבנה [בית-המקדש] בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו", עכ"ל. (ירושלמי יומא פ"א ה"א).
ואדם שעוסק בתורה ובעבודת ה' ובמצוות, מה יעשה ובימיו לא נבנה הבית? ואפשר שתשובת המשקל היא, שילמד גם בענין בית-שלישי, ומעלה עליו הכתוב, כאילו הוא עוסק בבנין הבית. ואין בנין הבית בטל, שכן בזה מגלה האדם דעתו שרצונו שיבנה ביהמ"ק, ויבוא זה ויכפר על זה.
(בברכת חיים הפטרת תצוה)
וסיים במשל וז"ל:
השמחה בלימוד צורת המקדש היא מבחן לצפייתנו לו
"אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם"
(יחזקאל מ"ג י')
"כל דבר אשר יהיה ערב לאדם, ומרגיש בערכו וחשיבותו ומשתעשע בו, זה סימן ומבחן שיש לו רצון וחפץ בו, וחשק מלב ונפש. ואם אינו ערב לו ואין לו שעשוע בו, זה סימן ומבחן, שאין לו חשק וחפץ ורצון בו. והנה כאן ישראל בזמן החורבן, אשר אבד מהם כלי חמדה של בית המקדש, ונשארו ערומים מכל היקר והכבוד של בית המקדש, הא ודאי כאשר יבוא הנביא להגיד להם תכונת בית המקדש אשר עתיד להיות להם, שהוא יקר ונחמד אלף פעמים יותר ממה שאבד מהם, צריך שישתעשעו בהגדתו זאת מאד מאד, ויערב להם הסיפור הזה כמה וכמה, וישישו וישמחו מאד בקריאתם פרשת הבית אשר מסר להם הנביא בדבר ה', יען כי ודאי יש להם רצון חזק וחפץ אמיץ בבניינו של בית המקדש מאד מאד, אחר [אשר] היה בידם ואיבדו אותו, וכל שכן אשר יהיה כבוד ויופי האחרון אלף פעמים על הראשון .
אך אם באמת גם אחר שמסר להם הנביא פרשת צורת הבית, ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו, והם רואין וקורין בהם בלא שעשוע ושמחה ועריבות, זה מבחן וסימן (שנברר) [שגברה] טומאת העוונות שלהם כל כך, עד שדוחה מהם הרצון והחפץ הראוי להיות אתם על הבית הזה. וכל כך העוונות טמטמו לבותם, שאין להם רצון וחפץ בדבר שהוא יקרם וכבודם, ועל כן ודאי צריך שיכלמו מאד מן העוונות שלהם, שכל כך גברו עליהם לטמטם לבותם. ולזה אמר אתה בן אדם הגד את בית ישראל (ויכלמו) את הבית, ומן ההגדה הזו יוולד שיכלמו מעוונותיהם, כי מזו ההגדה יהיה מבחן וסימן כמה גברו העוונות.
והנה באמת זו היא תוכחת מוסר גדולה לנו, אנחנו היושבים בגלות המר הזה, שאם מצפים באמת וצדק לבנין הבית שיבנה במהרה בימינו אמן, וחפצים ומשתוקקים לו מלב ונפש, היה ראוי שיהיה לנו שעשוע גדול ועצום מקריאתנו בספר יחזקאל הנביא ע"ה [פרקים מ'-מ"ג], בפרשת צורת הבית שיבנה במהרה בימינו אמן.
משל לאחד שבא מעיר המלוכה, ומספר לפני שני בני אדם, על ארמון אחד מפואר העומד שם להמכר, ואחד מן השניים, היה מטה אזנו ומניח דעתו היטב על סיפור שלו אשר הוא מספר בפרטי שבחים של ארמון ההוא ומשתעשע בדבריו, והשני היה מתנמנם. ובנו של המספר היה יושב ורואה, ויאמר לאביו, למה זה לקולך אבי, מתנמנם, וזה מתענג. אמר לו, בני [זה הוא] מן הקונים שהוא משתדל לקנות זה ארמון, ולכך הוא משתעשע בסיפור שלי, כי מצייר בדעתו עתה כאילו כבר קנה אותו והוא שלו. אבל זה אין לו חפץ בו לקנותו, לכך הוא מתנמנם ואינו שם לב על השבחים והפארות אשר אני מספר.
וכן הנמשל. הנה תורת הבית אשר הגיד לנו הנביא ע"ה, עושה מבחן גדול לישראל בעת לימודם בדברי המראה הזאת, מצד השעשוע והעריבות שצריך להיות להם בקריאתם בה. ולכן מן ההגדה וסיפור הטוב הזה, של צורת בית המקדש ותכונותיו שתהיה לעתיד, יהיה סימן ומבחן על תוקף עוונותיהם, כמה גברו לטמטם לבם כל כך, ודו"ק". עכ"ל.
כתוב (יחזקאל מ"ג י"א): "וישמרו את כל צורתו ואת כל חֻקֹּתָיו ועשו אותם", וביארו המפרשים:
1) רש"י: "ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ".
2) הרד"ק: "ואם לא ישמרו אותם בלבם ולא יאמינו – לא יעשו אותם, כי כן מידת הקב"ה, ישלם לאדם מידה כנגד מידה: כל המאמין בביאת גואל יזכה לגאולה… וכן אם יאמין בתחיית המתים, יזכה לתחייה… ואמר כן, 'ועשו אותה', ראיה גדולה לתחיית המתים".
3) מצודת דוד: ואז יזכו לעמוד בתחיה ויעשו אותם לעתיד.
4) התו"ס יו"ט בהקדמה לספרו בצורת הבית (סימן ב'): "למדנו עוד, כי הבטיח השם ב"ה, שעל ידי הבנת תמונת צורת הבית יזכו לתחייה לעתיד, והנה הבטחה זו לא בלבד לדורו של יחזקאל נאמר, כי למה נגרע אנחנו הבאים אחריהם? אך היא הבטחה כללית אל כל שומר ומודד הצורה כנזכר, שיזכה לתחייה לעשותה לעתיד", עכ"ל.
5) המלבי"ם: "אז יעשו את הצורות, ויבנו את הבית השלישי ברוח ה' עליהם", ע"כ.
*ואמר הקב"ה, ישתבח שמו לעד, לנביא, שהעוסק בלימוד הבית, כאילו עוסק בבניינו; ולפניו גלוי, כשאמר לנביא, שגם בדורנו זה עדיין אין הבית נבנה, ודבריו, שהעוסק בלימוד הבית כאילו עוסק בבניינו, בודאי נאמרו לכל הדורות וכן לדורנו, עד שיבנה בב"א. שכן "שומר תאנה יאכל פריה", ובדורותינו הלומד בנינה כאילו בנאה, וזאת שמירתה בדורותינו בניתן לנו.
וכן בפסיקתא דרב כהנא פרשה ו': "שמואל אומר: 'ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית' וכו', וכי יש צורת הבית? אלא אמר הקב"ה, הואיל ואתם מתעסקים בו, כאילו שאתם בונים בו".
וכן הביא בילקוט-שמעוני (יחזקאל שפ"ב): "'בן אדם, הגד לבית ישראל את הבית', בשעה שנגלה הקב"ה והראה ליחזקאל צורת הבית ותכונתו ומוצאיו, אמר הקב"ה, הגד לבית ישראל את הבית, אמר ליה, מרי, וכי עכשיו הם בונים, שאמרת וישמרו את כל צורתו ועשו אותם? אמר ליה לאו! אף על פי שאינם עושים אותו עכשיו, יהו קורין בצורת הבית, ואני מעלה עליהם, כאילו בבנינו עסוקים".
איתא במשנה (ראש השנה ל' ע"א, בסוכה מ"א ע"א): "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה [ימים] ובמדינה יום אחד, ומשחרב ביהמ"ק, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש".
גמרא: מנלן דבעינן זכר למקדש? דאמר קרא: "כי אעלה אֲרֻכָה לך וממכותיך ארפאך, נאם ה', כי נדחה קראו לך ציון היא דֹרֵשֹ אין לה" (ירמיה ל' י"ז), מכלל דבעי דרישה.
תרגום: מניין לנו שצריך לעשות זכר למקדש? שכן נאמר בנביא: "כי אעלה אֲרֻכָה לך וממכותיך ארפאך, נאם ה', כי נדחה קראו לך ציון היא דֹרֵשֹ אין לה" (ירמיה ל' י"ז), מכאן שצריך בקשה, כלומר לזכור, ללמוד, לבקש ולצפות לבניין בית המקדש.
פרוש: כתוב בויקרא (כ"ג מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". מצווה לקחת בכל ארץ ישראל רק ביום הראשון את ארבעת המינים, שזה ביום טוב הראשון, ואילו בבית המקדש חובה לקחת בכל שבעת ימי חג הסוכות.
ר' יוחנן, שהיה בזמן חורבן בית-שני, התקין לאחר החורבן, שבכל מקום בארץ ובחו"ל, יטלו את ארבעת המינים בכל שבעת ימי החג, כדי שנזכור את ביהמ"ק; ואת הלימוד, שחובה עלינו לזכור ולדרוש על בנין בית המקדש, דרש מהפסוק בירמיה.
ובמשך הדורות נתקנו ונתייסדו מנהגים שונים ע"מ לקיים את ענין זכירת בית המקדש: בחופה – בשבירת כוס, בבנין בית – להשאיר אמה על אמה לא מסויד, בארוחה – להחסיר בשעת האכילה דבר אחד לפחות שהאדם אוהב, בתיקון חצות – בלילה, בארבע צומות – במשך השנה, בברכת המזון והתפילות ועוד. והמתאבל על חורבנה – יזכה לראות בבניינה.
וכן המעיין בתפילות שתקנו לנו חז"ל, ימצא אִזכוּר חורבן הבית ותפילה עליו שיבנה יותר מכל דבר אחר, בין בתפילות ימי החול ובין בשבתות וימים טובים, וכן בברכת המזון וברכה אחת מעין שלוש. וכיוצ"ב. דבר המלמד על חשיבות הדרישה על בית המקדש וזכירתו תמיד.
מהי ציון, האם זה ארץ ישראל, או ירושלים, או ביהמ"ק?
מהזוהר [לקמן] משמע שציון זה קדש הקדשים שבבית המקדש. ולכן, גם כל בית המקדש נקרא ציון, משום קדש הקדשים שבתוכו. וכן כל הר הבית נקרא ציון, כי בית המקדש בתוכו. וכל ירושלים נקראת ציון, כי הר הבית בתוכה. וכן ארץ ישראל נקראת ציון, כי ירושלים, שבה בית המקדש, נמצאת בתוכה, ולכן גם א"י, ביחס לכל העולם, נקראת ציון.
וכן מבואר בזוהר חדש (במדרש איכה דפו"י דף צ"ב טור ג'): "בפלגו ליליא עאל לגו ההיא נקודה דציון, אתר דבית קדש הקדשים, חמת ליה דאתחריב, ואסתאב אתר בית מותבא וערסא געת ומייללת" וכו'.
פרוש: בחצות הלילה השכינה נכנסת לתוך נקודת ציון ההיא, שהיא מקום בית קדש הקדשים, ורואה אותו שנחרב, ובית מושבה נטמא, והיא בצער וכו',
*ואפשר שנקראת ציון על שם ששם הצִיון של המקום, שמשם הושתת העולם.
וכן השכינה נקראת ציון, בתיקוני הזוהר (תקונא שתיתאה דף קמ"ו ע"א בהשלמות): "הא ציון דאיהי שכינתא נפקא בכל קשוטין דילה, וכל עלמא מורין לה באצבע" וכו'. ע"כ.
וראה עוד לקמן בעניין.