לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מב' פסוק א'
(יחזקאל מב' פסוק א')
אוַיּוֹצִאֵ֗נִי אֶל־הֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה הַדֶּ֖רֶךְ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֑וֹן וַיְבִאֵ֣נִי אֶל־הַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר נֶ֧גֶד הַגִּזְרָ֛ה וַאֲשֶֽׁר־נֶ֥גֶד הַבִּנְיָ֖ן אֶל־הַצָּפֽוֹן׃
– תרגום –
א וְאַפְקַנִי לְדַרְתָּא בְּרַיְתָא בְּאוֹרַח תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְאוֹרַח צִפּוּנָא וְאָעֲלַנִי לְלִשְׁכְּתָא דִקֳדָם בְּצוּרְתָּא וְדִקֳדָם בִּנְיָנָא לְצִפּוּנָא:
(א)ויוציאני. מן החצר הפנימי:
אל החצר החיצונה. בשער הצפון שהוזכר למעלה ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון והוא היה נתון באמצע אורך עזרת ישראל שהוא מאה אמה:
ויביאני אל הלשכה אשר נגד וגו'. (אל אחת מהלשכות הראשונות א"נ סא"א) אל מקום הלשכות קנברי"ץ בלע"ז הם הלשכות העומדות בצפון הבית המובדלו' כ' אמה מן התאים כמו שאמור למעלה ובין הלשכות רחב כ' אמה סביב לבית ואין אדם יוכל לכנס לאותן לשכות ולא לאויר רחב העשרים שביניהם ובין התאי' אלא דרך החצר (הפנימי') (החיצונה כצ"ל) כמו שמפורש למטה בענין שהרי אמר שהחצר הפנימי מאה על מאה מרובע לפני הבית למזרח ואמר על רחב הבית לקדים מאה אמה נמצא רוחב הבית סותם את רוחב החצר החיצונה (הפנימית כצ"ל יוש"ה) ואינו יכול ליכנס לפנים מצידי הלשכות לא לצפון ולא לדרום לכך הוצרך לבא לאותן הלשכות דרך החצר החיצונה הצפונית: אשר נגד הגזרה. אותן הלשכות היו כנגד כל מאה אמה של אורך הבית מן המזרח למערב כמו שאמור בענין בלשכות הללו והנה על פני ההיכל מאה אמה:
פסוק א’: בצפון מערב של החצר החיצונית, ישנו בנין ובו לשכות לשכות [א] [ציור 370].
והלשכות מובדלות (1) במרחק עשרים אמה [ב] מקיר המסיבה של תאי הבית [ציור 371 A]. הכניסה ללשכות ולרוחב אויר עשרים האמה, היא דרך החצר החיצונה [ג] [ציור 371 B], כי מזרח הבית ברוחב מאה האמה, סותם את כל מערב רוחב החצר הפנימית [ציור 371 C]. אורך הלשכות כאורך הבית מאה אמה במקביל לבית [ד], ורחבן חמישים אמה [ה] [ציור 371 D]. והלשכות באותו מפלס גובה של החצר הפנימית [ו] [ציור 370], כי הלשכות מכלל החצר הפנימית (2) נחשבות [ז], למרות שהן נמצאות בתוך החצר החיצונה. [ציור 371 G].
[א] בנין ובו לשכות לשכות
בנין זה מחולק ללשכות לשכות, על כן הוא נקרא בלשון רבים "לשכות" (פס': ד', ה', ז', י"ג).
וכאן קרא לו הנביא בלשון יחיד "לשכה", והכוונה לכל בנין הלשכות, ולא לאחת מן הלשכות שבו. וכן פירש רש"י: אל מקום הלשכות. וכן הוא במפרשים ובמשכני עליון (דף קפ"ו).
ולא גורסים ברש"י את הכתוב בסוגריים, אל אחת מהלשכות הראשונות א"נ סא"א [ספרים אחרים אינו].
וכן כתב במצודת דוד (מ"א י'): הלשכות נקראות גם בשם לשכה, כי שם לשכה הוא שם כולל לכל החדרים. [ציור 370]
[ג] דרך החצר החיצונה
הגירסא הנראית יותר ברש"י (פס' א') היא מ"ש בסוגרים השניים "החיצונה". וכן בהמשך יש לגרוס "הפנימית" כמ"ש בסוגריים שם.
וז"ל רש"י: "ואין אדם יכול להכנס לאותן לשכות, ולא לאויר רוחב העשרים שביניהם ובין התאים, אלא דרך החצר "החיצונה" כמו שמפורש למטה (מ"ב ד') בעניין. שהרי אמר שהחצר הפנימי מאה על מאה מרובע לפני הבית למזרח, ואמר על רוחב הבית לקדים [למזרח] שהיא מאה אמה, עכ"ל. נמצא רוחב הבית סותם את רוחב החצר "הפנימית" [ציור 371 B] ואינו יכול ליכנס לפנים מצידי הלשכות, לא לצפון ולא לדרום, לכך הוצרך לבא לאותן הלשכות דרך החצר החיצונה הצפונית. [ציור 371 B]
וכן כתב במשכני עליון (דף קצ"ח פ"א מ"ט).
ועיין לקמן [הערה 4 בפס' ג'] בנושא העברת קדשי קדשים לרוחב עשרים האמה, *שאפשר שגם בחצר הפנימית יש פתח לרוחב עשרים האמה, אלא שכאן הוציאו המלאך דרך החצר החיצונית.
[ד] במקביל לבית
כפירוש רש"י: שאורך הלשכות מהמזרח למערב – מאה אמה. והן כנגד ובמקביל לבית [היא הגזרה], וכנגד הבנין [הם התאים]. וכן כתב במשכני עליון (דף קפ"ו): לשכות נפלאות הולכות נגד כל הבניין. [ציור 371 D]
[ה] ורוחב הלשכות חמשים אמה
כן כתב רש"י (בפס' ב'): ורחבו מן הצפון לדרום – נ' אמה, כמו שאמור למטה בענין. וכן כתוב בנביא (בפס' ח'): "כי אורך הלשכות אשר לחצר החיצונה חמשים אמה". ורש"י שם פירש: מן הצפון לדרום חמשים אמה.
וכן כתב במשכני עליון (דף קפ"ו): ורוחב הלשכות חמשים אמה… ושיעור החמשים כבר פירשתי לך בשערים [שהזכיר בדף ק"ע. ועיין עוד בדף קס"ד בהסברו לשער ההיכל], וכן כתב (בדף קצ"ח פ"א מ"ח): ארכן של לשכות כארכו של בית – מאה אמה ברוחב חמשים. [ציור 371 D]
[ו] בגובה של החצר הפנימית
הלשכות באותו מפלס גובה של החצר הפנימית. וכן פירש רש"י (פרק מ"א פס' י'): לשכות היו בחצר החיצונה, בצפונה של החצר הפנימית אצל "קומתה", ע"כ. כלומר הלשכות באותו גובה של החצר הפנימית. [צור 372]
* ואפשר שגם רוחב עשרים האמה באותו גובה של החצר הפנימית והלשכות, שכן אף הוא מכלל החצר הפנימית [לקמן פס' ג' הערה יב]. ועיין בהשלמות הערה 4. [ציור 372]
(1) מובדלות
כן כתב רש"י, בלשון: מובדלות עשרים אמה [הלשכות]. ולפי משכני עליון (דף קפ"ו) מובן לשון רש"י. וכתב במשכני עליון שם: "נמצאו כדמות לשכות נפלאות… ותדע כי אלה הם המקומות ששם מקבלים המלאכים אותו השפע שאמרתי שהם מקבלים מחוץ סביבות ההיכל, כי השפע יוצא מן המונח אל החדרים, ומן החדרים נכלל במסיבה, ומשם רחוק עשרים אמה יגיע אל הלשכות, ושם יקבלו אותו המלאכים וכו'. ועתה תראה כמה רחוק הם מקבלים מן הקודש, אבל נשמות ישראל מקבלים משם מבפנים, על כן אמרו שמחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת היא, והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית נחשבים. ותראה כמה הוא המרחק, כי הוא עשרים אמה, מפני רוב אור ה-ב' יודי"ן שבנו את הקודש פנימה", ע"כ. [ובעניין ב' היודי"ן ראה במשכני עליון דף קנ"ט].
(2) הלשכות מכלל החצר הפנימית
קדשי קדשים היו נאכלים: במשכן – בין קלעי החצר, ובבית ראשון ושני – בעזרה. וכנגדן יאכלו בחצר הפנימית בבית שלישי (זבחים נ"ג ע"א) [ועיין לקמן פס' י"ג הערה סב בעניין]. ועל הלשכות העליונות כתוב בנביא (פס' י"ג): "הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לה' קדשי הקדשים, שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש". (ובפס' י"ד): "בבואם הכהנים ולא יצאו מהקדש אל החצר החיצונה" וגו'. הרי שהנביא קרא ללשכות מקום קדש, ושם יאכלו את קדשי הקדשים כמו העזרה [בבית שני] שהיה מקום קדש, והוא כנגד מחנה שכינה (כלים פ"א מ"ח במפרשים. הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"ח). ואלו רש"י (בפרק מ"א פס' י') כתב: "לשכות היו בחצר החיצונה בצפונה של החצר הפנימית" [הרי כתב שהלשכות בחצר החיצונה. ומקום אכילת קדשי קדשים מקומם בחצר הפנימית בלבד ולא בחצר החיצונית, א"כ כיצד יהיה מותר לאכול קדשי קדשים בלשכות העליונות].
*ואפשר שבתוך החצר החיצונית, יקדשו מקום הלשכות בקדושת החצר הפנימית, כדי שיהיה מותר לאכול שם קדשי הקדשים. וכן כתב במשכני עליון (דף קפ"ו) על הלשכות העליונות: "מסוף חומת החצר הפנימית בתוך החיצונה, נמצאו כדמות לשכות … והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית נחשבים", ע"כ. הרי שכתב שהלשכות בחצר החיצונה, ובכל זאת הם מכלל החצר הפנימית נחשבים. וכן (בדף קפ"ז) כתב: "כי [הלשכות] העליונות הם לחצר הפנימית". וכן (בדף קצ"ח פ"א מ"ט) כתב על הלשכות העליונות: "וקדושתם כלפנים ששם אוכלים קדשי קדשים, שנאמר (פס' י"ג): "ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום וגו' כי המקום קדוש", ע"כ.
אלא שעדיין יש לדון, שכן ברמב"ם (בהלכות בית הבחירה פ"ו ה"ח) פסק (עפ"י זבחים נ"ו ע"א): "היו בנויות [לשכות] לחול, ופתוחות לקדש, תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים, אבל אין שוחטין שם קדשים קלים", ע"כ.
ודרשו חז"ל (בזבחים נ"ו ע"א): "לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש, מנין שהכהנים נכנסים לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושיירי מנחה? תלמוד לומר (ויקרא ו' ט'): "בחצר אהל מועד יאכלוה", התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת", ע"כ. פירוש, כתוב בתורה בעניין שיירי מנחות שהן קדשי קדשים: "והנותרת ממנה… מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה". וקשה, למה כפל הכתוב לשונו, שאחרי שאמר שיש לאוכלה "במקום קדוש" כלומר בעזרה, למה חזר לפרש שיאכלוה "בחצר אוהל מועד" שזה אותו מקום קדוש?, מייתור זה למדה הגמרא שהתורה ריבתה הרבה חצירות שכשר לאכול בהן קדשי קדשים. א"כ יתכן שההיתר לאכול שם קדשי קדשים, הוא בשל הפתח של הלשכות שפונה לכיוון פתח בית החליפות שהוא בקדש, וההיתר לאכול בלשכות קדשי קדשים משום שהלשכות פתוחות לקודש.
וכן שנינו בזבחים (נ"ו-נ"ח): "שני פשפשין [פתחים קטנים בגובה 8 אמות], היו בבית החליפות להתיר מאחורי הבית שחיטת קדשים קלים" [אבל לא לצורך אכילת קדשי קדשים, שכן קדשי קדשים לא צריכים להיות נוכח פתח הבית, ורק בקדשים קלים צריך נוכח פתח הבית] [ועיין בפס' י"ג בהשלמות בהערה 21 באותו ענין]. [ציור 371 F]
*אלא שלא מסתבר לומר שהמקום הקבוע לאכילת קדשי קדשים יהיה מותר לאכול בו רק מצד למוד של יתור פסוק [כמו שלומדת הגמרא בזבחים נ"ו ע"א], שבא להתיר מקום נוסף לאכילה, והמקום העיקרי לא יהיה קבוע לאכילה [שזה החצר הפנימית] כמו שכתוב בפס' י"ג, י"ד.
ע"כ ההסבר כפשט דברי משכני עליון (דף קפ"ו), שההיתר לאכול בלשכות כי הן מכלל החצר הפנימית נחשבות.
*וכן בחסדי ה' זכינו לראות עתה דברי הגמרא במנחות (צ"ו ע"א) ושם הגמרא לומדת על רוחב עשרים האמה שהוא מכלל החצר הפנימית, כי כתוב [ביחזקאל מ"ו כ']: "…זה המקום אשר יבשלו החטאת והאשם … לבלתי הוציא אל החצר החיצונה" [ראה לקמן פס' ג' הערה 4 בענין]. * ואולי אותו למוד, ניתן ללמוד אצלנו, שכתוב (בפס' י"ג): "לשכות הקדש אשר יאכלו שם קדשי הקדשים". (פס' י"ד): "ולא יצאו מהקדש אל החצר החיצונה". ונלמד כפשוטו, שהלשכות קדושות בקדושת העזרה [היא החצר הפנימית], ואסור להוציא קדשי קדשים לחצר החיצונה, שהיא חול כלפיהן.
ד' דרגות ברוחני: לפי הרמח"ל הר הבית מתחלק לארבע דרגות ברוחני, וכך חילקו: על דרגה ראשונה כתב במשכני עליון (דף ק"פ): "ומקום צאת השפע בראשונה הוא אל ההיכל, ומשם מקבלות הנשמות". על דרגה שניה כתב שם: "בחצר הפנימית יצא האור הראוי לשרי הבריאה, ובפתחיה יקבלוה". ובדף קע"ב ביאר: "הם השרפים בעלי היכלות העומדים לכסא, (וכן כתב בדף קע"ט). על דרגה שלישית כתב (דף ק"פ קפ"ז): "בחצר החיצונה יצא (האור) הראוי למלאכי היצירה". והסביר (בדף קצ"ג) "הם החיות". על דרגה רביעית כתב (דף ק"פ): "ובהר הבית הראוי לפקידי העשיה ולכל הבריות", והסביר (בדף קצ"ג): "הם האופנים", ע"כ.
ולדעת רמח"ל הלשכות העליונות מכלל החצר הפנימית כמו שכתב (בדף קפ"ו): "והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית". וכן כתב (בדף קפ"ז): "ואומר לך מה משמשות אלה הלשכות, כי העליונות לחצר הפנימית, שבהם מקבלים שרי הבריאה מאחורי הבית", ע"כ. וכן עיין עוד במשכני עליון (דף קצ"ב) מה שהסביר בענין המדרגות [הגבהים] של כל מקום, החצר החיצונה, החצר הפנימית, והאולם של ההיכל וקדש הקדשים.
[ז] נחשבות
רוחב עשרים האמה מכלל החצר הפנימית, שנאמר בפס' ג': "נגד העשרים אשר לחצר הפנימי" [וראה לקמן פס' ג' הערות יב ו-4 בעניין]. וכן מסתבר לומר שהלשכות העליונות מכלל החצר הפנימית. [ציור 372]