העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מב' פסוק ד'
(יחזקאל מב' פסוק ד')
דוְלִפְנֵ֨י הַלְּשָׁכ֜וֹת מַהֲלַךְ֩ עֶ֨שֶׂר אַמּ֥וֹת רֹ֙חַב֙ אֶל־הַפְּנִימִ֔ית דֶּ֖רֶךְ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּפִתְחֵיהֶ֖ם לַצָּפֽוֹן׃
– תרגום –
ד) וְקָדָם לִשְׁכָּתָא מַהֲלַךְ עֲסַר אַמִין פּוּתְיָא לְגָיו אוֹרַח אַמְתָא חֲדָא וְתַרְעֵיהֶן פְּתִיחִין לְצִפּוּנָא:
(ד) ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית דרך אמה אחת. נראה בעיני לפי שחלל החיצונה רחב מאה מצפון לדרום ומהן הלשכות רחב חמשים ולפניהם אויר חמשים לצד צפון הרי כאן כל רחב החצר נמצא כל רחב החצר סתום שאין אויר בין הלשכות לבין זוית בית החליפות כלום ואין מבוא ליכנס בו לאויר הכ' שבין הלשכות והתאים כי אויר כ' אמה המפסיק בין התאים והלשכות הוא ט"ו אמות שאחורי בית החליפות ונוסף עליהם חמש אמות וא"ת נמצא אויר ה"א בין זויות החליפות לזויות הלשכו' הרי עובי כותל המפסיק בין חצר הפנימי ובין חצר החיצונה הבא מן המזרח למערב סותמו שהרי עוביו ו"א וראשו כלה לאותו זוית לתוך מאה אורך של חצר הפנימית אל זוית בית החליפות לפיכך אין מבוא לאותו אויר כ' לא בפנימית ולא בחיצונה אא"כ היה משפע וכונס כשהיה מכלה סוף חומה שבין שתי החצרות (שופע בתוך חצר החיצונה בפנימית) בעובי החומה אמה כדי כניסת אדם ונכנס לתוך אויר ה"א שבין כותל החליפות לכותל הלשכה והולך באותו אויר לצד מערב י' אמות ושם כלה משך בית החליפות ונכנס לתוך אויר רחב כ' וזהו שאמר מהלך י"א רחב לבא אל הפנימית ודרך אמה א' שהרי נכנס בו דרך פתח אמה אחת ששיפע וכינס בסוף החומה ולמה קורהו מהלך רחב ולא היה לו לומר מהלך י' אמות אורך לפי שלענין בנין החליפות הוא רוחב לפי שבנין החליפות מן הצפון לדרום ט"ו אמה ומן המזרח למערב אינו אלא י"א.
ופתחיהם לצפון. פתחי הלשכות הללו לצפון, מצאתי, וזהו פי' של פתח הצפון הכתובה למעלה שם קיצר הדבור וכאן פירשו (זה שייך לרש"י מ"ב פסוק ב' בגמר הדבור למעלה וזהו פי' ר' שמעיה וכתב מדעתו, תוספות):
ד) וְקָדָם לִשְׁכָּתָא מַהֲלַךְ עֲסַר אַמִין פּוּתְיָא לְגָיו אוֹרַח אַמְתָא חֲדָא וְתַרְעֵיהֶן פְּתִיחִין לְצִפּוּנָא:
הלשכות העליונות
פסוק ד’: והכניסה לאויר רוחב עשרים האמה [כ], שבין בליטת העמוד [האתיק] (7) של הלשכות עד למסיבה [ציור 393], הוא מהחצר החיצונית, דרך פתח ברוחב אמה אחת [כא], בסוף החומה שמפרידה בין החצר החיצונית לחצר הפנימית [כב], דרך שיפוע [כג] בחומה, [ואפשר שאורך הפתח שתי אמות] [כד]. [ציור 395]
ומשם נכנסים לאויר רוחב חמש האמות, שבין בית החליפות ללשכות, שהוא באורך עשר אמות [כה]. ואחר כך מגיעים לרוחב עשרים האמה שבין התאים ולבליטת העמוד [האתיק] של הלשכות. [ציור 388] [ציור 393]
ופתח הלשכות לצפון (8). [ציור 398]
[כ] רוחב עשרים האמה
כתוב (בפס' ג') "נגד העשרים". ורש"י פירש, בין התאים ללשכות – רוחב עשרים אמה, ע"כ. וכאשר מודדים מגלים שיש עשרים ואחת אמות. ונשאלת השאלה להיכן שייכת אמה יתרה זאת? ועיין בהערה 7 בפרוט החישוב של האמה היתירה.
*ואפשר ומדידת רוחב עשרים האמה היא מבליטת עמוד האתיק של הלשכות [למטה]. *וכן אפשר שבליטת האתיק היא בעובי אמה אחת, ומשם ועד כותל המסיבה של הבית, ישנו רוחב עשרים אמה מובדלות מהבית שהם: חמש עשרה אמה שאחורי בית החליפות, ועוד חמש אמות [מתוך שש האמות של החומה שמפרידה בין החצר הפנימית לבין החצר החיצונה, והאמה הששית של החומה אינה בחישוב משום שהיא כנגד בליטת האמה של האתיק].
כמו שכתב רש"י (בפס' ד'): אויר כ' אמה המפסיק בין התאים והלשכות הוא ט"ו אמות שאחורי בית החליפות, ונוסף עליהם חמש אמות, ע"כ. וכן כתב במשכני עליון (דף קצ"ח פ"א מ"ט): מן הלשכות עד בית החליפות – חמש אמות, מן הלשכות עד הבנין – כ' אמה, ע"כ. ומה שמוזכר רוחב עשרים האמה, בא גם ללמדנו ולהדגיש את מקום המרחק שמתחילות הלשכות [והאתיקים], שהוא מקום קבלת המלאכים את השפע, לעומת נשמות ישראל שמקבלים מבפנים מההיכל, כמו שאמרו חז"ל שמחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת היא, וכנ"ל בהערה 1.
* ולכן אפשר שמדידת עשרים האמה היא מהמסיבה של הבית עד בליטת האתיק שעוביה אמה, שכן היא חלק מהאתיקים [ציור 393]. אבל לענין חישוב רוחב הלשכות, אמה זאת אינה נכללת בחישוב ורוחב הלשכות שהם חמשים אמה, כמבואר בהערה 7. [ציור 388]
[כא] ברוחב אמה אחת
כן פירש רש"י (בפס' ד') שרוחב אמה אחת הוא הפתח שבחומת החצר הפנימית [בצדו של החצר החיצוני], שדרכו נכנסים לרוחב חמש האמות. "דרך אמה אחת" הכתוב (בפס' ד') בא ללמד לפי רש"י על רוחב הפתח שבחומה, ולא בא ללמד שהולך ברוחב אמה אחת בלבד בכל הדרך מהמזרח למערב [באויר רוחב עשרים האמה].
וכן לקמן (פרק מ"ו פס' י"ט) כתוב: "ויביאני במבוא וכו", ופירש רש"י שם דרך האמה שבזוית בית החליפות שנכנסין בו לאויר עשרים שבין הלשכות שבצפון לבין תאי ההיכל, ע"כ. ולדברי ספר "שחיף עץ", (לרה"ג רבי אליקים געציל אלטשול) רוחב אמה אחת בלבד, מספיק לאדם להכנס, כמובא בסוכה (דף ז' סוף עמ' ב'). וכן כתב רש"י (בפס' ד') שרוחב אמה היא כדי כניסת אדם. [ציור 389]
(7) בליטת עמוד האתיק
בירור האמה היתירה לאן שייכת
בין הלשכות ולתאים כתוב (בפס' ג') שיש עשרים אמה רוחב, וכאשר מחשבים המדות, מגלים שיש עשרים ואחת אמה. ויש להבין להיכן שייכת האמה היתרה. [ציור 388] [ציור 389]
עשרים ואחת אמה או עשרים אמה: וכך החישוב: רוחב הלשכות חמישים אמה (בפס' ז' ח', וברש"י בפס' ב', ד', ח'). רוחב החצר החיצונית מאה אמה. ורוחב הלשכות שנמצאות בחצר החיצונית תופסות חמישים אמה כנ"ל, ומפתח הלשכות עד צפון חומת החצר החיצונית רוחב אויר חמישים אמה הנותרות (פס' ב' ורש"י שם).
ומהלשכות עד חומת המסיבה של הבית כתוב (פס' ג') שיש עשרים אמה רוחב (פס' ג'), שזה חמש עשרה אמה שאחורי בית החליפות, ועוד חמש אמות של חומת החצר הפנימית, שמפרידה בין החצר הפנימית לחצר החיצונית (רש"י בפס' ד').
וקשה, שכן רוחב חומת החצר הפנימית היא שש אמות (רש"י פס' ד'), ומסופה מתחילות הלשכות, א"כ יש עשרים ואחת אמה בין הלשכות לבית, שהן חמש עשרה אמה שאחורי בית החליפות, ועוד שש אמות של רוחב חומת החצר הפנימית [ציור 388] [ציור 389], ולא עשרים אמה, ואמה יתירה זאת לא הוזכרה ולהיכן היא שייכת?
וכן הקשו: בצורת הבית לתוס' יו"ט, לבושי שרד, מצודת דוד, בנין הבית (לרה"ג הלל שכתב עפ"י מצו"ד), ובביאור בנין העתיד (דף תשמ"א פס' ד'), בספר שחיף מעץ, הגר"א ועוד.
ומס' הסברים נאמרו בענין:
הסבר א'
כתב בצורת הבית (לתוס' יו"ט) שרוחב הלשכות חמשים ואחת אמה, ולא חמשים אמה, וזה שכתוב (בפס' ז' ח') שרוחב הלשכות חמשים, זאת חומת הלשכות שבצד מזרח בלבד, שנמצאות בחצר החיצונית ונראות מבחוץ, אבל ישנה עוד אמה אחת ללשכות, שנמצאת בחצר הפנימית ואינה נראית, כי חומת החצר הפנימית מסתירה אותה.
ומרש"י שכתב (בפס' ז'): שרוחב חמשים האמה של החומה שמפסיקה בין הלשכות והחצר החיצונה היא בצד מזרח, ע"כ, דייק ב"צורת הבית": אבל ישנה עוד אמה כנגד החצר הפנימית, וע"כ רוחב הלשכות חמשים ואחת אמה, וכן במערב רוחב הלשכות חמשים ואחת אמה, ע"כ. [וראה בצורת הבית המחודש תרוץ נוסף, אלא שתרוצו העקרי הוא שרוחב הלשכות חמשים ואחת אמה]. וכן תרצו כשיטת צורת הבית: לבושי שרד, מצודות דוד, בנין הבית וביאור בנין העתיד [ציור 391].
ועדיין צריך למוד, שכן בפס' ח' כתוב שרוחב הלשכות חמשים אמה, ורש"י כתב: מן הצפון לדרום חמישים אמה, ע"כ. ולא הזכיר שזה רק במזרח כנגד החצר החיצונית, אלא משמע שכן מדת הלשכות. וכן (בפס' ב') כתב רש"י: שהלשכות מחזיקות מאה אמה מן המזרח למערב, ורחבו מן הצפון לדרום חמשים אמה כמו שאמור למטה בענין (בפסוק ד'). וכן כתב רש"י (בפס' ד') שהלשכות ברוחב חמשים אמה, ולא הוזכר כלל ברש"י שרוחב הלשכות חמשים ואחת אמה.
ואין לומר שרש"י התעלם מקושיית האמה היתרה, שכן רש"י עשה החשבון מהצפון לדרום (בפס' ד') והזכיר שהחומה שש אמות.
וכן במשכני עליון (דף קצ"ח פ"א מ"ח) כתב: "ארכן של לשכות כארכו של בית – מאה אמה ברוחב חמישים אמה. (וכן כתב בדף קפ"ו): ורוחב הלשכות חמשים אמה … ושיעור החמישים כבר פירשתי לך בשערים. (ובדף ק"ע) כתב: וחמשים אמה הוא גובה הפתח, כי כן נחלקו כל המערכות לנשמות ולצבאות חמשה. (ובדף קס"ד כתב: בענין שער ההיכל): וכאשר נתפשטו האורות שבפנים להיכל לצאת, אף על פי שהם רבים, נכללו בעשרה, בהיות השורש מתחלק כמו כן לעשרה… ורוחב הפתח עשר אמות לצאת שם העשר מאורות אשר זכרתי", ע"כ. ולמרות ששם מדובר בעניין אחר, כבר כתב (בדף קע"ד): "ותדע שכל השיעורים והמדות שהוזכרו, לדבר מן החכמה הוזכרו, ונודע שהן צריכות לסדר ההנהגה", ע"כ.
וראה עוד מה שהקשה בספר שחיף מעץ (הובא בספר המקדש השלישי של הרה"ג שאול שפר) על פס' ד', וכתב צ"ע על שיטת צורת הבית, שרוחב הלשכות חמשים ואחת אמה ע"כ.
הרי לפי רש"י, וכן לפי משכני עליון, רוחב הלשכות חמשים אמה.
(7 – המשך) בליטת עמוד האתיק
הסבר ב'
גם בשם הרב ע.א. הי"ו. כתוב (בפס' ד'): "רחב אל הפנימית דרך אמה אחת", ע"כ. וזאת אותה האמה שלא נכללה בחשוב, כי היא מעבר לכל הדרך מהמזרח למערב, ומדידת עשרים האמה היא אחרי אותה אמה דרך מהמזרח למערב. וכן סברת הגר"א [לפי ספר ענייני המשכן והמקדש חלק ראשון שנקרא המקדש השלישי]. [ציור 392]
אלא שרש"י פירש (בפסוק ד') כי אויר כ' אמה הוא ט"ו אמות שאחורי בית החליפות, ונוסף עליהם חמש אמות, עכ"ל. ורש"י לא הזכיר כלל את האמה היתרה, ולא את רוחב אמה מהלך האדם, אלא הסביר את הפס': "רוחב אל הפנימית דרך אמה אחת" – שזה רוחב אדם כדי להכנס בין חומת החצר הפנימית ללשכות שסוגרת המקום. משמע שלרש"י האמה שמוזכרת בנביא היא רוחב כניסת אדם, והאמה היא פתח שמשפע וכונס. וכתב רש"י שבין בית החליפות ללשכות נמצאת חומת החצר הפנימית שש אמות, ולאחר שמשפע רוחב אמה נכנס לרוחב חמש אמות אויר וכו', ע"כ. ואם האמה היתרה היא מהלך רוחב האדם לכל הדרך, הרי היה צריך לכתוב: ונכנס לתוך אויר שש אמות, ולא לכתוב: "נכנס לרוחב חמש אמות", שכן רוחב האדם כלול ברוחב המקום שבו הוא הולך. וכן יש לדקדק ממה שהסביר רש"י שעשרים האמה הן רוחב אויר, ואם האמה העשרים ואחת היא רוחב מהלך אדם הרי מקום זה גם כן אויר, ומדוע אינו כלול בחשוב, וביחד צ"ל עשרים ואחת, שכן נתן ללכת שם כמו שכתב רש"י, "והולך באותו אויר לצד מערב עשר אמות" וכו'. וכן לא מובן מדוע רוחב האדם ימעט מרוחב עשרים ואחת האמה ויקרא רוחב עשרים אמה בלבד. וכן מדוע שבמקום פתוח שרוחבו עשרים ואחת אמה יעברו שם רק במקום של רוחב אמה אחת בלבד. וכן לפי פרוש משכני עליון (דף קצ"ח פ"א מ"ח) שלאתיקים ג' עמודים בולטים החוצה, שם לא נתן לעבור, וצריך להתרחק מבליטת העמוד ואז המעבר גדל והוא יותר מרוחב אמה אחת, וכן נשאר רוחב אויר פחות מעשרים אמה [מלבד המעבר באותו מקום].
(7 – המשך) בליטת עמוד האתיק
*הסבר ג'
במשכני עליון כתב (דף קפ"ו): "ומתחת הלשכות העליונות מתפשטים ג' עמודים גדולים, יוצאים תחת חומתם, והחומה נסמכת עליהם, ג' עמודים אלה מחומת העליונות יוצאת, ומגעת עד הארץ למטה. (ובדף קצ"ח פ"א מ"ח): וג' עמודים נכנסים בתוך עוביו של כותל, א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע, ובולטים לשני הצדדים. וג' בכותל שכנגדם, שנאמר: "אתיק אל פני אתיק בשלישים", ע"כ [ציור 386]. הרי שעמודי האתיקים בלטו בקומה ב' וא' לפנים ולצד חוץ, וכמה בלטו לא הוזכר. ובמשכני עליון (דף קפ"ו) כתב: "מסוף חומת החצר הפנימית בתוך החיצונה נמצאו כדמות לשכות… ותדע כי אלה הם המקומות ששם מקבלים המלאכים אותו השפע שאמרתי, שהם מקבלים מחוץ סביבות ההיכל, כי השפע יוצא מן המונח אל החדרים, ומן החדרים נכלל במסיבה, ומשם רחוק עשרים אמה יגיע אל הלשכות, ושם יקבלו אותו המלאכים… ועתה תראה כמה רחוק הם מקבלים מן הקודש, אבל נשמות ישראל מקבלים משם מבפנים (116), ועל כן אמרו שמחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת היא… ותראה כמה הוא המרחק, כי הוא עשרים אמה, מפני רוב אור הב' יודי"ן שבנו את הקודש פנימה, והנה פתח הלשכות האלה אל הבנין, כי משם מקבלים … ונמצאו הלשכות האלה כנגד התאים ממש, כי מהם מקבלים", ע"כ. [ובעניין ב' היודי"ן ראה במשכני עליון דף קנ"ט].
ובהערה 116 (להרה"ג משה ספינר) כתב: שנשמות ישראל מקבלות מבפנים מתוך ההיכל, ע"כ. ונראה שלשון רש"י שכתב (בפס' א') שהלשכות מובדלות מכוון לדברי הרמח"ל הנ"ל שכתב שהמלאכים מקבלים השפע במרחק עשרים אמה.
ואם כן כיון שרוחב עשרים האמה בא ללמד על ההרחקה של הלשכות מהבית, שרק אחרי עשרים אמה תחילת בנין הלשכות, וכן ברוחני. *נראה שמדת עשרים האמה הנ"ל היא עד עמודי האתיקים הבולטים כלפי חוץ. ואותם עמודי האתיקים הם מכלל הלשכות. ועובי עמודי האתיקים לא פורש, *ואפשר שעוביים אמה אחת, והיא האמה שלא הוזכרה ולא הובאה בחשבון, שכן הם חלק מהאתיקים, והרי כל ענין האתיקים לא פורש צורתו ועוביו, כמו שכתב רש"י על ענין האתיקים בפס' ג': לא ידעתי מהו. ובסוף דבריו כתב רש"י: "ואנ"י ל"א היה ל"י ל"א ר"ב ול"א עוז"ר בכ"ל הבני"ן הזה אל"א כמ"ו שהראוני מ"ן השמי"ם", ע"כ. משמע מלשון רש"י שהראו לו הבנין מהשמים, רק שהדברים לא היו ברורים כל צרכם, אולי מהסיבה שעדיין לא הגיע הזמן, בזמן רש"י. וכעין זה כתב הרמח"ל לרבו על ספרו "משכני עליון" שרצונו הספר חזרה ולא לפרסמו עדיין עד עת לה', ע"כ. וכמו שהאתיקים לא פורשו בנביא, וכן לא הוסברו ברש"י, כן לא הוזכר ברש"י עניין האמה הבולטת, שהיא עמוד האתיק וחלק ממנה, כדברי משכני עליון (דף קפ"ו) שהעמודים יוצאים מהאתיקים למעלה, ע"כ. ונראה הטעם שלא פורש משום שלא הגיע הזמן, אבל בחסדי ה' נמצאו כתבי הרמח"ל ובו ספרו "משכני עליון", ולפני למעלה מעשרים שנה יצאו לאור ע"י הרה"ג הר' חיים פרינלנדר זצק"ל, ובו הסביר הרמח"ל יותר מפורט על האתיקים לפי שיטת רש"י.
וכן לפי זה יובן מדוע רש"י לא כתב הסבר להיכן שייכת האמה היתרה, אף שבפס' ד' מובן מדבריו שיש אמה יתירה.
*ואפשר שלמדידת רוחב עשרים האמה, מחשיבים מבליטת עמוד האתיק שהוא כחלק מהלשכות, אבל למדידת רוחב הלשכות עצמם, הוא אינו נכלל ברוחב חמישים האמה של הלשכות. [ציור 393]
כי הלשכות מתחלקים לג' עניינים:
א. חלל הלשכות [ציור 394]
ב. חומת הלשכות היא הגדר המוזכרת (פס' ז' ח'). וכדברי משכני עליון (דף קפ"ז): ואחריהם נסגרה החומה סביב. [ציור 394]
ג. האתיקים, שהם דבר בפני עצמו ולא פורשו. ע"כ רוחב הלשכות חמשים אמה ללא בליטת האתיק, כי הלשכות בפני עצמם. [ציור 394]
אבל למדידת מרחק הלשכות מהבית שהוא עשרים אמה, מחשבים את בליטת האתיק כחלק מבנין הלשכות.
והנה, כשהפסוק כותב "הבית", זה כולל את קדש הקדשים וההיכל. אומנם פעמים כולל גם את האולם, ופעמים כולל אף את התאים, המסיבה, ובית הורדת המים.
ו"התאים" שכתוב בפסוק, פעמים כוללים את המסיבה [בצפון] ובית הורדת המים [בדרום], ופעמים שלא כוללים אותם.
וכן כתוב (בפרק מ"א פס' י'): "ובין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב סביב", ורש"י פירש: בין הלשכות למחיצת התאים. וכוונת רש"י עד חומת המסיבה של התאים, שכן עד התאים המרחק שלושים אמה ולא עשרים.
וכן אצלנו, הלשכות פעמים כוללים האתיקים, ופעמים בליטת האתיקים אינם בכלל חשוב רוחב הלשכות שהן חמישים אמה. [ושגיאות מי יבין, ויהי רצון שה' יזכני לדעת האמת ללמוד וללמד לשמור ולעשות].
[כב] לחצר הפנימית
רש"י כתב (בפס' א') שהחצר הפנימית מרובע ברוחב מאה אמה לפני הבית, ורוחב הבית מאה אמה סותם כל החצר הפנימי, והכניסה לרוחב עשרים האמה דרך החצר החיצונה.
ועוד כתב רש"י (פס' ד' בספרים שנמצאים כיום לפנינו): …לפיכך אין מבוא לאותו אויר כ', לא בפנימית ולא בחיצונה, אא"כ היה משפע וכונס כשהיה מכלה סוף חומה שבין שתי החצרות (שופע בתוך חצר החיצונה בפנימית), בעובי החומה אמה כדי כניסת אדם וכו', עכ"ל. וצ"ע על הכתוב בסוגריים האם הם דברי רש"י, או הגה"ה מאוחרת יותר. וכן צ"ע באותו עניין (בפס' א'), שכן פעם כתוב שהכניסה דרך החצר הפנימית, ופעם כתוב בסוגריים שהכניסה דרך החצר החיצונה.
ונשאלת השאלה מאחר ורוחב כ' האמה סתום, מה הכריח לרש"י לפרש שהכניסה "רק" דרך החצר החיצונה. בשלמא בפס' א' הנביא מתאר שנכנס דרך החצר החיצונה, משום שכך הביאו המלאך, אולם כאן (פס' ד') השאלה מה הכריח לרש"י שהכניסה "רק" דרך החצר החיצונה, והרי ניתן לעשות פתח גם דרך החצר הפנימית לרוחב כ' האמה, בדיוק כמו שישנו פתח מהחצר החיצונה לרוחב כ' האמה?
ושאלה זאת מתעוררת לאור זה שצריך להעביר קדשי קדשים לאחר השחיטה למקום בשולם שהוא ברוחב כ' האמה [כפי שמבואר בפרק מ"ו פס' י"ט – כ', ששם מקום בשולם].
וכנראה שדברי רש"י במקור היו: אין מבוא לאותו אויר כ' אא"כ משפע וכונס בתוך החצר החיצונה "או" הפנימית אמה אחת וכו' ע"כ. והגרסא כיום לפנינו בסוגריים (שופע בתוך חצר החיצונה בפנימית), אינה מדברי רש"י אלא הגה"ה במאה שנה אחרונות. שכן בספר "שחיף עץ" כתב שהגירסא ברש"י [לפניו]: משפע וכונס בתוך החצר החיצונה "או" הפנימית אמה אחת, ע"כ. וכתב על כך בהמשך דבריו: נראה שטעות סופר הוא, וצ"ל שופע בתוך כותל הלשכות או בכותל החצר הפנימית בעובי החומה, עכ"ל. וכן ה"לבושי שרד" כתב בשם רש"י: שופע בתוך החצר החיצונה "או" הפנימי… ונכנס או דרך עזרת הנשים היא החצר החיצונה, "או" דרך עזרת אנשים היא החצר הפנימית, עכ"ד. נמצא שלדברי "שחיף עץ" וכן לדברי "לבושי שרד" הגירסא לפניהם היתה החיצונה "או" הפנימית, ולא כמו שמופיע אצלנו כיום בספרים.
* ואפשר שהגה"ה נעשתה ברש"י עפ"י דברי "שחיף עץ", ומכל מקום לפי רש"י במקור ניתן לעשות פתח מהחצר הפנימית לרוחב כ' האמה, בדיוק כמו שיש פתח מהחצר החיצונה. רק שהנביא (בפס' א') פירש שהובא דרך החצר החיצונה, ורש"י (בפס' ד') הסביר שניתן להכנס לרוחב כ' האמה גם דרך פתח מהחצר הפנימית. * ואפשר שהפתח מהחצר הפנימית בשביל העברת קדשי קדשים לאחר שחיטתן לבשול ברוחב כ' האמה בצפון, או שדרך שם נכנסים הכהנים בכל משמרת לאכול קדשי קדשים בלשכות העליונות. [ציור 395] [ציור 397]
[כד] ואפשר שאורך הפתח שתי אמות
הצורך לעשות פתח בכותל באורך שתי אמות מהצפון לדרום, כי בליטת עמוד האתיק בעובי אמה, בולט מחוץ ללשכות, וכדי לעבור בקו ישר מהמזרח למערב אחר השיפוע, בלי להתקל בדרך בבליטת עמוד האתיק, עדיף במעבר באורך שתי אמות. וכן אפשר להסביר כך גם לפי דברי רש"י (בפס' ד') שכתב: ונכנס לתוך אויר ה' אמות שבין כותל החליפות לכותל הלשכה. [שמשמע שלאחר שנכנס דרך פתח ברוחב אמה, הוא נמצא ברוחב חמש האמות], ע"כ. והרי רוחב החומה שש אמות, ואם אורך הפתח אמה אחת הרי אחרי הכניסה דרך הפתח נמצאים ברוחב של שש אמות מהצפון לדרום, ורש"י כתב: "ונכנס לתוך אויר ה' אמות". אבל כאשר הפתח באורך שתי אמות כדי שבליטת עמוד האתיק לא תפריע בדרך, הרי נכנסים לאויר רוחב חמש אמות מהצפון לדרום, וחמש האמות הן כל הרוחב האפשרי למעבר, כי אמה אחת לא ניתן לעבור בה במקום של בליטת עמוד האתיק, ע"כ נשאר רוחב של חמש אמות למעבר [ציור 397]. אבל למעשה כדי להכנס לרוחב חמש האמות אין הכרח שהפתח יהיה באורך שתי אמות ומספיק שארכו יהיה גם אמה אחת בלבד.
[כה] באורך עשר אמות
בין בית החליפות לבליטת עמוד הלשכות, ישנה דרך באורך של עשר אמות מהמזרח למערב. ונקרא בנביא "רוחב". וראה ברש"י (בפס' ד' בסופו) שהסביר: ולמה קורהו מהלך רחב, והיה צריך לומר מהלך עשר אמות אורך? אלא משום שזה ביחס לבית החליפות רוחב, שכן בנין בית החליפות מן הצפון לדרום ארכו חמש עשרה אמה, ומן המזרח למערב רחבו עשר אמות. [ציור 388]
(8) פתח הלשכות לצפון
למרות שללשכות יש פתח בדרום כדברי רש"י (מ"ו י"ט): "ופתחים היו להם לאויר העשרים" [בדרום], ע"כ. בכל זאת פתחי הלשכות נקראות: "ופתחיהן לצפון". וכן הן נקראות "לשכות הצפון", אף שלקמן (פס' י"ב) נלמד שגם בדרום הבית ישנן לשכות דומות. וכן הן מוזכרות ע"ש הצפון פעמים רבות: לשכות היו בחצר החיצונה בצפונה של החצר (רש"י מ"א י'). ובנביא: "הדרך דרך הצפון … אל הצפון" (מ"ב א'), "פתח הצפון" (מ"ב ב'), "ופתחיהם לצפון" (מ"ב ד'), "הלשכות … הפנות צפונה" (מ"ו י"ט).
ובמשכני עליון (ד' קצ"ח פ"א מ"ט) כתב: "פתחיהם של לשכות לחצר מצד א' ולאויר מצד א' ", ע"כ. ומאחר ויש ללשכות גם פתחים בדרום א"כ צריך למוד מדוע מוזכר בלשכות ובפתחיו, צד הצפון יותר מהדרום.
*ואולי הסבר הצפון שמוזכר בלשכות, כמו הסבר הרמח"ל על מקום שחיטת קדשי הקדשים שהוא בצפון (ויקרא א' י'), שכתב ב"שכני עליון" (דף קע"ז): "ושחיטת קדשי הקדשים בצפון, כי כל עניני הקרבן בגבורה הם נמשכים, שהיא העולה ולא יורדת, וגם בזה נשבר כח שורש הקצף והמשחית", ע"כ. ובהערה 85 שם כתב: "טעם א' – היות ענין הקרבן מצד הגבורה, שכן כל עליה היא בגבורה. טעם ב' – צפון הרומז לגבורה פועל לשבור כח ושורש הס"א", ע"כ. ותפקיד הלשכות העליונות להנחת ולאכילת קדשי קדשים (מ"ב י"ג).
וכתב עוד במשכני עליון (דף קפ"ז): "ומקום נמצא בצפון, בין הלשכות והבנין לפאת ים, ששם נמצא בישול לקדשים להיותם ראויים לאכילת הכהנים, והבן כי הבישול במים הוא ועל האש", ע"כ. * ואפשר שענין הצפון בא ללמד על מיתוק הדינים והגבורות לעתיד כנ"ל. [ציור 398]
