לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מב' פסוק יג'
(יחזקאל מב' פסוק יג')
יג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לִֽשְׁכ֨וֹת הַצָּפ֜וֹן לִֽשְׁכ֣וֹת הַדָּרוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אֶל־פְּנֵ֣י הַגִּזְרָה֒ הֵ֣נָּה ׀ לִֽשְׁכ֣וֹת הַקֹּ֗דֶשׁ אֲשֶׁ֨ר יֹאכְלוּ־שָׁ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים אֲשֶׁר־קְרוֹבִ֥ים לַיהֹוָ֖ה קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֑ים שָׁ֞ם יַנִּ֣יחוּ ׀ קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֗ים וְהַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם כִּ֥י הַמָּק֖וֹם קָדֹֽשׁ׃
– תרגום –
יג) וַאֲמַר לִי לִשְׁכַּת צִפּוּנָא לִשְׁכַּת דְרוֹמָא דִקֳדָם בְּצוּרְתָּא אִינוּן לִשְׁכָּת קוּדְשָׁא דְיֵכְלוּן תַּמָן כַּהֲנַיָא דְקָרִיבִין לְשַׁמָשָׁא קֳדָם יְיָ קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא תַּמָן יֵיחֲתוּן קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא וּמִנְחָתָא וְחַטָאתָא וַאֲשָׁמָא אֲרֵי אַתְרָא קַדִישׁ:
יג) וַאֲמַר לִי לִשְׁכַּת צִפּוּנָא לִשְׁכַּת דְרוֹמָא דִקֳדָם בְּצוּרְתָּא אִינוּן לִשְׁכָּת קוּדְשָׁא דְיֵכְלוּן תַּמָן כַּהֲנַיָא דְקָרִיבִין לְשַׁמָשָׁא קֳדָם יְיָ קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא תַּמָן יֵיחֲתוּן קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא וּמִנְחָתָא וְחַטָאתָא וַאֲשָׁמָא אֲרֵי אַתְרָא קַדִישׁ:
הלשכות העליונות
פסוק י”ג: בלשכות העליונות שבצפון ובדרום [סב], משני צדי הבית [ציור 446], יאכלו הכהנים שקרובים לה’ [סג] את קדשי הקדשים [ציור 450]. ושם יניחו את קדשי הקדשים (21), שכן הלשכות העליונות קדושות בקדושת החצר הפנימית [סד], ואלו הלשכות התחתונות הן מכלל החצר החיצונית (22) [ציור 451].
[סב] בלשכות העליונות שבצפון ובדרום
כתוב (בפסוק י"ג) שבלשכות הצפון והדרום שהן לשכות הקדש, שם יאכלו הכהנים את קדשי הקדשים.
רש"י לא פירש מה הן לשכות הצפון והדרום, האם העליונות והתחתונות, או הלשכות העליונות בלבד. ובמצודת דוד כתב שזה כולל כל ארבע הלשכות. וברד"ק משמע שאלה הלשכות העליונות בלבד. וכן סברת התוס' יו"ט (בצורת הבית סימן ע"א בד"ה לשכות הדרום המערביות) שמקום אכילת קדשי קדשים בלשכות העליונות ולא בלשכות התחתונות. וכן סברת משכני עליון, שכתב (בדף קפ"ו) על הלשכות העליונות: והוא מקום אכילת הקדשים… והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית נחשבים. (ובדף קצ"ח פ"א מ"ט כתב על הלשכות העליונות): … וקדושתם כלפנים, ששם אוכלים קדשי קדשים, שנאמר: "ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום וגו' כי המקום קדוש". [ציור 446]
ובענין הלשכות התחתונות כתב (דף קפ"ז): ואומר לך מה משמשות אלה הלשכות, כי העליונות הם לחצר הפנימית שבהם מקבלים שרי הבריאה מאחורי הבית. ואלה [התחתונות] לחצר החיצונה, שבהם מקבלים צבאות היצירה, מן החצר הפנימית, ע"כ.
קדשי קדשים היו נאכלים במשכן בחצר אוהל מועד, שנאמר על החטאת (ויקרא א' י"ט): "במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד" [לקמן הערה סד]. וכנגדן העזרה היתה בבית ראשון ושני מקום קדש [ציור 447-449], ובבית שלישי היא החצר הפנימית, וכן יהיה מותר לאכול קדשי קדשים ברוחב עשרים האמה בצפון וכן בדרום שהן מכלל החצר הפנימית].
אבל הלשכות התחתונות מכלל החצר החיצונית, וקדשי קדשים אינם נאכלים בחצר החיצונית אלא בפנימית בלבד, והלשכות העליונות נחשבות מכלל החצר הפנימית לפי הרמח"ל.
אבל קדשים קלים נאכלים בכל העיר ירושלים, ולא רק בחצר הפנימית. *ואפשר שזה שכתב במשכני עליון (דף קפ"ו): "והוא מקום אכילת קדשים", ולא כתב מקום אכילת קדשי קדשים כמו שכתב בדף קצ"ח, וכמו שכתוב בנביא, משום שמעיקר הדין מותר שיאכלו עובדי המשמרת שם גם את השלמים ושאר קדשים קלים, רק שצריכים לאכלם בכלים נפרדים, שלא להביא קדשים קלים לידי נותר, שכן קדשים קלים נאכלים ליום ולילה ויום, וקדשי קדשים נאכלים ליום ולילה בלבד (זבחים נ"ד ע"ב, נ"ה ע"א).
*ואפשר שגם רש"י סובר שמדובר על הלשכות העליונות בלבד, ומה שלא פירש כן, משום שכתוב בנביא במפורש (פס' י"ג): "לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה", ו"פני הגזרה" זה קדש הקדשים, ההיכל, והאולם כפירוש רש"י (מ"א, י"ב), שמשמעו שמדובר על הלשכות העליונות שהם משני צדי הבית, של "פני הגזרה", ולא מדובר בנביא על הלשכות התחתונות. ועוד שפירש"י (פרק מ"א פס' י') וז"ל: "לשכות היו בחצר החיצונה בצפונה של החצר הפנימית אצל קומתה" וכו', עכ"ל. דהיינו הלשכות העליונות אצל קומתה של החצר הפנימית. והרמח"ל הסביר (דף קצ"ב) עניין הגבהים וז"ל: "ענין המעלות הנמצאות בין מקום למקום וכו', שבם עולים העולמות ויושבים מעולם לעולם וכו'. ועל כן לפי המדריגות [ברוחני] נמצאו המעלות, להעלותם מעלה אחר מעלה עד למעלה" וכו' ע"כ לשון קדשו, [כמובא לעיל בהשלמת שרת הערה 11].
*ואפשר שלזה התכווין רש"י (מ"א י') בכותבו על הלשכות העליונות: "אצל קומתה" [של החצר הפנימית], שהן דווקא מכלל החצר הפנימית שנקראת "קדש", ואלו הלשכות התחתונות אינן ב"קדש" דהיינו אינם חלק מהחצר הפנימית, כמו שפירש"י (פרק מ"ב ט') על הלשכות התחתונות וז"ל: "ולפי שההר הולך ומשפע לצד המזרח קורא לו ומתחת הלשכות האלו, שאלו בגובהו ואלו בשפולו" וכו', ע"כ לשון קדשו. [ציור 446]
[סג] שקרובים לה'
לקמן (מ"ג י"ט) נלמד שהכהנים שהם מזרע צדוק יעמדו לעבוד ולשרת לפני ה' לעתיד לבא. וכן כל כהן מזרע אהרן הכהן שלא עבד עבודה זרה, יזכה לעבוד ולשרת ככהן לפני ה', אף שאינו מזרעו של צדוק כ"ג. וכל הכהנים שיזכו לעבוד יקראו על שמו של צדוק הכהן הגדול הראשון בבית ראשון [בזמן שלמה המלך]. והם הכהנים הקרובים לה' (רש"י מ"ג י"ט, ובפרק מ"ד פס' י'-ט"ז).
וכהן בעל מום אף שאסור לו לעבוד, הרי מותר לו לאכול מקדשי הקדשים (הרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"י ה"ב והי"ז). *ואפשר, שלעתיד בו נגיע לשלמות, הכהנים שראויים לעבוד ככהנים בבית שלישי, יהיו כולם שלמים ולא יהיו בהם בעלי מומים כלל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש שבתחיית המתים יקומו כולם כמו שמתו במומם, ולאחר מכן הקב"ה ירפא את כולם ולא יהיו יותר בעלי מומים.
[סד] בקדושת החצר הפנימית
מקום אכילת קדשי הקדשים הוא בקדש, שזה בחצר הפנימית בלבד. והלשכות העליונות מכלל החצר הפנימית נחשבות (משכני עליון דף קפ"ו).
ולשכות שנמצאות בחול, ויש להן פתח לקדש, מותר לאכול שם קדשי קדשים (הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו ה"ח). וא"כ אצלנו הלשכות העליונות נמצאות בחצר החיצונית שזה בחול ופתחיהן לקדש, יתכן שההיתר לאכול שם קדשי קדשים בשל שפתחיהן לקדש, ולא בגלל שיש להן קדושת החצר הפנימית.
הלשכות העליונות מכלל החצר הפנימית:
א. כבר כתב משכני עליון שקדושתן של הלשכות כלפנים (ד' קפ"ו), כלומר כקדושת החצר הפנימית, ולכן מותר לאכול שם קדשי קדשים.
ב. הגמרא בזבחים (נ"ו ע"א) לומדת שהלשכות שנמצאות בחול, ופתחיהן לקדש, מותר לאכול שם קדשי קדשים, וזאת מהפסוק (ויקרא ו' ט'): "בחצר אהל מועד יאכלוה", התורה רבתה חצירות הרבה לאכילה, ע"כ, הרי שהתורה צותה לאכול בקדש, ורבתה עוד מקומות.
*ומסתבר לומר שהמקום הקבוע לאכילת קדשי קדשים יהיה המקום הקבוע שבו צותה התורה לאכול וזה בקדש, ולא מקום שהתורה רבתה שגם שם מותר לאכול, והן בחלק החול [ועיין בהשלמות בהערה 22]. [ציור 446] [ציור 451]
(21) קדשי הקדשים
ישנם מס' סוגי קרבנות.
א. קדשי קדשים – שכולו כליל לה' בלבד.
ב. קדשי קדשים – שחלק ממנו לה', והשאר לכהנים.
ג. קדשים קלים – שיש בו חלק לה', לכהנים ומשפחותיהם ולבעלים.
ד. קדשים קלים – שיש בו חלק לה', והשאר לכהנים ולמשפחותיהם.
ה. קדשים קלים – שחלק ממנו לה', והשאר לבעלים.
ובס"ד הובאו לקמן פרק מ"ג הערה 27 עיין שם.
(22) הלשכות התחתונות מכלל החצר החיצונה
האם מותר לאכול קדשי קדשים בלשכות התחתונות?
מקום אכילת קדשי קדשים מהתורה הוא בחצר הפנימית בלבד, והלשכות העליונות מכלל החצר הפנימית נחשבות (כמובא לעיל בהערות סב, סד) מה הדין לגבי הלשכות התחתונות, האם מותר לאכול גם שם קדשי קדשים, שכן הן נמצאות בחצר החיצונה, ושנינו בזבחים (נ"ו ע"א): לשכות בנויות בחול [בשטח הר הבית], ופתוחות לקודש [ופתח ללשכות לכוון הקדש לעזרה], מנין שהכהנים נכנסים לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ושיירי מנחה? [מנין שמותר לאכול בלשכות קדשי קדשים?], תלמוד לומר (ויקרא ו' ט'): "בחצר אוהל מועד יאכלוה", התורה ריבתה חצרות הרבה לאכילה, ע"כ. [כלומר הפסוק בויקרא (ו' ט') מדבר על קדשי קדשים וכן על שיירי מנחה שהם קדשי קדשים]: כמ"ש "והנותרת ממנה [מן המנחה] וכו' מצות תאכל במקום קדוש, בחצר אהל מועד יאכלוה". וקשה למה כפל הכתוב לשונו, אחרי שאמר שיש לאוכלה "במקום קדוש" דהיינו בחצר אהל מועד במשכן, [ובביהמ"ק זה בעזרה], למה הוצרך לחזור ולפרש שיאכלוה "בחצר אהל מועד"? [ציור 447]. יתור זה מלמד שיש הרבה חצרות שכשר לאכול בהן קדשי קדשים, ואלו הן הלשכות שבנויות בחול [בהר הבית] ופתח להן לעזרה. והתורה לִמדה שהן מקודשות בקדושת העזרה לענין אכילה בלבד של קדשי קדשים, אבל הנכנס לשם בטומאה לא יתחייב בכרת [אבל הנכנס לעזרה בטומאה חייב כרת]. וכן הגמרא לומדת בהמשך שאכילת קדשי קדשים לא חייב שיהיה מול פתח אוהל מועד.
וכן פסק הרמב"ם (בית הבחירה פ"ו ה"ח): היו בנויות לחול [לשכות] ופתוחות לקדש [לעזרה], תוכן קודש לאכילת קדשי קדשים, אבל אין שוחטים שם קדשים קלים, והנכנס לשם בטומאה פטור, וגגותיהן חול לכל דבר, ע"כ. לכן, הלשכות התחתונות למרות שהן בחול בחצר החיצונה, הרי פתח להם לקדש, לחצר הפנימית, ולכן יהיה מותר לאכול שם קדשי קדשים.
וכן כתב מצודת דוד שמותר לאכול בכל ארבע הלשכות [הבין שהפס' מדבר על כל ארבע הלשכות]. ואלו משכני עליון (דף קפ"ו, קפ"ז, קצ"ח פ"א מ"ט) כתב: שמקום אכילת קדש קדשים בלשכות העליונות ולא התחתונות, כי רק הלשכות העליונות קדושות בקדושת החצר הפנימית.
*ואפשר שמעיקר הדין אם יהיה צורך, יהיה מותר לאכול בלשכות התחתונות, שכן פתח להן לחצר הפנימית (פס' י"ב), אלא שהמקום העיקרי והמיוחד לכך הוא בלשכות העליונות שהן בקדש, ועליהן דבר הנביא ששם יאכלו. וכן לקמן (פרק מ"ו פס' י"ט) נלמד שלצד הלשכות העליונות שבצפון יבשלו ויאפו את קדשי הקדשים.
וכן כתוב (מ"ו כ'): "ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם", הרי שמקום הבשול בצפון לצד הלשכות העליונות [ציור 446], והאכילה בלשכות העליונות, כדי לשמור על קדושת קדשי הקדשים, שלא יצאו לחצר החיצונה.