ואילו המצוה: "לשכנו תדרשו ובאתה שמה" (דברים י"ב ה') – נאמרה על הר המוריה בירושלים, ומקומה לא היה ידוע, כמבואר בזבחים (נ"ד ע"ב): "מאי דכתיב (שמואל א', י"ט י"ח): 'וילך הוא [דוד] ושמואל, וישבו בניות' [ברמה] וכי מה עניין ניות אצל רמה? [וקשה, שהרי אינן שוכנות באותו האזור?] אלא שהיו יושבין ברמה [בעירו של שמואל הנביא], ועוסקים בנויו של עולם" [דהיינו, שעיינו בכתובים, לברר את המקום שבחר ה', להשכין שם שכינתו לעולמים, ומקומו לא ישתנה לעולם, כמבואר בסנהדרין (ק"ו ע"א), ונקרא "נחלה" כמובא בזבחים (קי"ט ע"א)]. ומצאו, שמקומה בהר המוריה בחלק בנימין, עיין שם. 

ומצוה זו, של חיפוש מקום בית הבחירה בבית עולמים, מצווים ישראל, לאחר שיהיה מלך לישראל, והמלך צריך לבנותה, לאחר מחיית עמלק, כמו שפסק הרמב"ם (הלכות מלכים פ"א ה"א). ולכן הרמב"ם הביא בהלכות מלכים את הפס' "לשכנו תדרשו", שכן חיפוש המקום שבחר ה' לשכנו לעולמים, חל לאחר שיש לישראל מלך. ואילו את הפס': "ועשו לי מקדש" הביא הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, כי היא מצוה תמידית וכוללת ובכל מקום, כהסבר האור החיים הקדוש. 

המקום שבחר ה' לעולמים, כאמור, לא היה ידוע, והיה נקרא מגדל הפורח באוויר (סנהדרין קי"ט ע"א). ועל אותו לילה, שברח דוד משאול, ובא לשמואל, ככתוב (שמואל א', י"ט י"ח): "ודוד ברח וימלט ויבוא אל שמואל הרמתה", מובא בילקוט שמעוני, שלמד דוד משמואל הנביא באותו לילה, מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה. 

וי"ל שדוד זכה לדעת את המקום שבחר בו ה', דבר שרבים חפשו ולא מצאו, משום שזכה לדבוק בשכינה הקדושה, כמובא בברכות (ג' ע"ב, ד' ע"א) וכן בזוהר הקדוש (פרשת ויגש דפו"י דף ר"ו ע"ב, ר"ז ע"א): שדוד המלך היה ישן שינה מועטת כשנת הסוס, והיה קם בחצות הלילה, ועוסק בעבודת ה' ובשירות ותשבחות, ושמר עצמו שלא יטעם טעם מיתה, משום מקומו שהוא חי, והתקשר בחי [העולמים]. ומבואר שם (דף פ"ב ע"ב), שלכן דוד המלך חי לעולם, ואפילו בימות המשיח הוא המלך. 

וכן כתוב בתיקוני הזוהר (בהקדמה דף י"ז ע"ב): "אלין אינון צדיקיא, דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה (שיר השירים ה' ב'): 'אני ישנה ולבי ער', ולאו אינון מתים" וכו'. פירוש: הצדיקים, שהם מצד השכינה הקדושה, במיתתם קרויים חיים, ואינם בחינת מתים, אלא בחינת ישנים. ולמרות ששם מדובר, באבות הקדושים הקבורים בחברון, הרי הדברים נאמרו גם על דוד המלך. וכמו שמבואר בזוה"ק פרשת ויגש (דף צ"ב ע"ב) על הפס' (תהילים קי"ט ס"ב): "חצות לילה אקום להודות לך" וכו', שקרא דוד המלך לקב"ה "חצות לילה", שכן אז נכנס הקב"ה בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כי מלכותו של דוד היתה תלויה בזה. [לכן, בפרק שירה, השיר של ג"ע הוא: "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" (שה"ש ד', ט"ז), ובשם ר' שלומי כהן צמח הי"ו] כמבואר שם בזוהר חדש (שיר השירים דפו"י דף ס"ז ט"ג), שבחר הקב"ה בדוד למלך יותר מכל המלכים שבעולם, משום שהיה משבח לקב"ה בחצות הלילה, ועל זה אמר דוד (תהלים ס"ג): "אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקדש חזיתך" וכו', שדוד רצה לדבוק בקב"ה וכו', עיין שם.

וכן דרשו חז"ל בזבחים (נ"ד ע"ב) על הפס' בתהילים (קל"ב א' – ו'): "שיר המעלות זכור לדוד אם אבוא באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' " וכו' [ועל אותם לילות, ואותו לילה בפרט, אמר דוד המלך מזמור זה, כמו שפירש רש"י: שעינה את עצמו לעסוק ולדעת ונשבע ונדר: "אם אבא באהל " וגו'].

וכן גם דואג האדומי חיפש המקום שיבנה בית המקדש לעולמים, כמובא בסנהדרין (ק"ו ע"א), שהיה לדואג האדומי שלוש מאות הלכות פסוקות ב"מגדל הפורח באויר", והסתפק בו בארבע מאות בעיות, שלא ידע לפושטן, והמהרש"א שם פירש, ש"מגדל", הכוונה לבית המקדש הנקרא מגדל: "כמגדל דוד צוארך" (שיר השירים ד' ד'), ובזמנו, מקומו היה פורח, כלומר, לא ידוע, ולכן, נתקנא דואג האדומי בדוד, על שהצליח לכוין על מקומו. ולדברי המהרש"א, על זה דרשו חז"ל בזבחים (נ"ד ע"ב), שנתקנא דואג האדומי בדוד, דכתיב (תהילים ס"ט י'): "כי קנאת ביתך אכלתני וחרפת חורפיך נפלו עלי". ומה שעסקו דוד ושמואל באותו לילה בחיפוש מקום בניית בית המקדש לעולמים, משום שעל המלך לבנות את בית העולמים, כמובא לעיל, ודוד כבר נמשח למלך ע"י שמואל הנביא, כמפורש בשמואל א' (ט"ז י"ג). 

וירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה, ובית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה, כמובא בתיקוני הזוהר (תיקון כ"א דף ע"ב) על הפס' בתהילים (קכ"ב ג'): "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו": שירושלים של מעלה כאילו היא מחוברת לירושלים של מטה ומאירה עליה, ע"כ. וכן: "כי בחר ה' בציון אִוּה למושב לו", וציון היא קדש הקדשים ובה אבן השתיה, כמבואר בזוהר חדש (פרשת ויצא דפו"י דף כ"ז ט"ד), וכן בז"ח (במדרש איכא דפו"י דף צ"ב ט"ג), עיין שם.