לשכנו תדרשו חלק ג'
פרק ג' – נושא לו'
מנחת כהן
מִנְחַת כֹּהֵן
בְּבַיִת שֵׁנִי
בְּבַיִת שֵׁנִי מִנְחַת כֹּהֵן הָיְתָה בַּקֹּדֶשׁ
מַה הִיא מִנְחַת כֹּהֵן? כֹּהֵן שֶׁמֵּבִיא מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת נְדָבָה הִיא בָּאָה מִסֹּלֶת. הַמִּנְחָה נִשְׂרֶפֶת כֻּלָּהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֵינָהּ נִקְמֶצֶת וְאֵין לַכֹּהֲנִים חֵלֶק בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא ו טז): "וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה [לַה'] לֹא תֵאָכֵל" (מנחות עד ע"א).
וְכֵן פָּסַק הָרַמְבָּ"ם (מעשה קרבנות יב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
הֲלָכָה ח': נָתַן וְהִקְרִיב לוֹקֶה עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶן אוֹ לְבוֹנָה עַל גַּבֶּיהָ אֵינוֹ עוֹבֵר וְלֹא פָּסַל. מִנְחַת חִנּוּךְ וְהַחֲבִיתִין מוֹסִיף לְכָל אַחַת מֵהֶן שֶׁמֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
הֲלָכָה ט': כָּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ נִקְמָצוֹת וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ כֻּלּוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים חוּץ מִמִּנְחַת זִכְרֵי כְּהֻנָּה שֶׁאֵינָהּ נִקְמֶצֶת אֶלָּא מַקְטִירִין אוֹתָהּ כֻּלָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו טז) "וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן" וְגוֹ'. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּנְחַת חִנּוּךְ וְהַחֲבִיתִין וְכֹהֵן שֶׁהֵבִיא מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת נְדָבָה כֻּלָּן נִשְׂרָפוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֵינָן נִקְמָצוֹת:
וְכֵן פָּסַק הָרַמְבָּ"ם (כלי המקדש ד ז): "וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה לוֹ קָרְבָּן הֲרֵי זֶה בָּא לַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיבוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ו) "וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ" (דברים יח ז) "וְשֵׁרֵת". וַאֲפִלּוּ חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ הוּא מַקְרִיב וּמְכַפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְהָעוֹר שֶׁל קָרְבָּנוֹ וַאֲכִילָתוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת קָרְבָּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְרִיבוֹ, נוֹתֵן. וְעוֹר הַקָּרְבָּן וַעֲבוֹדָתוֹ לְאוֹתוֹ הַכֹּהֵן בִּלְבַד שֶׁנָּתַן לוֹ". עַד כָּאן.
וּמְקוֹם עֲרִיכָתָהּ וַאֲפִיָּתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כְּלוֹמַר בָּעֲזָרָה [ציור 246]. הֵיכָן בְּדִיּוּק? לֹא פֹּרַשׁ, כְּמוֹ שְׁאָר מִנְחוֹת יָחִיד שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ מְקוֹמָן.
מִנְחַת כֹּהֵן בְּבַיִת שְׁלִישִׁי
גַּם בְּבַיִת שְׁלִישִׁי מִנְחַת כֹּהֵן יָחִיד תֵּעָשֶׂה בַּקֹּדֶשׁ.
הֵיכָן לָשׁוּ, עָרְכוּ וְאָפוּ בַּקֹּדֶשׁ מִנְחוֹת יָחִיד בְּבַיִת שֵׁנִי, לֹא מָצָאתִי בַּחֲזַ"ל. לְגַבֵּי מְקוֹם הֲכָנַת מִנְחַת יָחִיד שֶׁל לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל רְאֵה אֶת שֶׁהִצַּעְנוּ לְעֵיל בְּנוֹשֵׂא ל"ד, שֶׁיֵּעָשׂוּ בָּעֲזָרָה, בָּאוּלָם שֶׁבְּעֹבִי הַחוֹמָה בְּצַד צְפוֹן מִזְרָח. אֲבָל אֲפִיַּת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁל צִבּוּר תִּהְיֶה בַּ"יַּרְכָתַיִם".
הַשְּׁאֵלָה אִם כֵּן, הַאִם גַּם מִנְחַת כֹּהֵן יָחִיד תֵּאָפֶה בְּרֹחַב עֶשְׂרִים הָאַמָּה בַּיַּרְכָתַיִם [ציור 247 ב]? אוֹ אוּלַי בְּאַחַד הָאוּלָמוֹת בָּעֲזָרָה? [ציור 247 א]
*וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לַמְרוֹת שֶׁיִּתָּכֵן וּמֻתָּר לְכֹהֵן לַהֲכִינָהּ בַּיַּרְכָתַיִם, מֵאַחַר וְיָדוּעַ וּבָרוּר לָנוּ שֶׁמִּנְחוֹת צִבּוּר יֵעָרְכוּ וְיֵאָפוּ בַּיַּרְכָתַיִם נִצָּמֵד לַיָּדוּעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁרַק קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁל צִבּוּר יֵאָפוּ וְיִצָּלוּ בַּיַּרְכָתַיִם.
וְאִלּוּ לְגַבֵּי מִנְחוֹת יָחִיד, בְּשֶׁל חֹסֶר הַבְּהִירוּת, נֹאמַר שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁמְּקוֹם הֲכָנָתָן יִהְיֶה בְּעֶזְרַת ה' בָּעֲזָרָה בְּלִשְׁכָּה נִפְרֶדֶת. וְגַם מִסְתַּבֵּר יוֹתֵר לוֹמַר שֶׁמִּנְחוֹת הַיָּחִיד שֶׁל כֹּהֵן יִהְיוּ בְּנִפְרָד וְלֹא עִם קָרְבְּנוֹת צִבּוּר.
*וְלָכֵן אֶפְשָׁר שֶׁלֶּעָתִיד יַעֲרֹךְ אוֹתָהּ הַכֹּהֵן בְּאֶחָד מִשֵּׁשֶׁת הָאוּלָמוֹת הַנִּמְצָאִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית, דְּהַיְנוּ בָּעֲזָרָה, וְעָשִׂינוּ בְּסִפְרֵנוּ אֶת מְקוֹם הֲכָנַת הַמִּנְחָה בְּאוֹתוֹ אוּלָם שֶׁל עֲרִיכַת מִנְחַת חִנּוּךְ כַּמּוּבָא לְקַמָּן בְּשַׁעַר מִזְרַח הָעֲזָרָה בָּאוּלָם הַדְּרוֹמִי שֶׁלְּצַד הַשַּׁעַר בְּקוֹמָה ב'. [ציור 247 א] [ציור 248]