ובמשכני עליון (דף קע"ט) כתב: ופניהם לדרום… והנגון מן המלכות הוא יוצא, וזהו שנאמר "ובלילה שירה עמי" והוא מן הגבורה [ממושך] ברחמים שהיא חומדת לעלות ולהדבק בימין. וכן כתב (בדף קע"ט): ופניהם לדרום, כי כבר שמעת שאין הנגון יוצא רק מן הגבורה שנמשכה ברחמים [ציור 141]. ובהגהות וביאורים( להרב יוסף משה ספינר שליט"א) כתב בהערה 92: ופניהם לדרום – הלשכה היא לשער הצפון הרומז על הגבורה, ופניו לדרום הרומז על החסד, עכ"ל.

וכן כתב במשכני עליון שם: ואל שער המזרחי נמצאת לשכה אחרת פניה כלפי הצפון, משם לובשים הכהנים את בגדיהם… כי כולם פשתים, והוא גבורה, אבל הם לבנים וזה מורה על הרחמים, ואז ישאם עליו הכהן שהוא איש החסד [ציור 142]. דע כי חסד וגבורה הם חלוקים זה מזה, וכל אחד פונה לעברו ולא נתחברו, רק בבוא הג' שהוא המכריע ועשה שלום בניהם, כי לקח מאורות הגבורה וחיברם אליו, ואז כבה מעט רוב שלהבותיה החזקות, וכבר נמסכה ברחמים… והענין הזה נעשה לבגדים האלה בזאת הלשכה, כי מאורות הגבורה מן הצפון יסעו, ובאו אל הלשכה הזאת אשר במזרח, ושם נמסכו ברחמים ועשו בגדים נאים ולבנים להלביש את הכהן [ציור 143]. ובהגהות (בהערה 93) כתב: מן הצפון יסעו – פניו לצפון ומקבל אורות הגבורה, והלשכה עומדת במזרח הרומז על התפארת שהיא ברחמים, והכהן איש החסד לוקח משם בגדים. [ציור 143]