לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מ' פסוק מב'-מג'
(יחזקאל מ' פסוק מב'-מג')
מב וְאַרְבָּעָה֩ שֻׁלְחָנ֨וֹת לָעוֹלָ֜ה אַבְנֵ֣י גָזִ֗ית אֹ֩רֶךְ֩ אַמָּ֨ה אַחַ֤ת וָחֵ֙צִי֙ וְרֹ֨חַב אַמָּ֤ה אַחַת֙ וָחֵ֔צִי וְגֹ֖בַהּ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת אֲלֵיהֶ֗ם וְיַנִּ֤יחוּ אֶת־הַכֵּלִים֙ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחֲט֧וּ אֶת־הָעוֹלָ֛ה בָּ֖ם וְהַזָּֽבַח׃
ביאור: וארבעה שולחנות אחרים להדחת ושאר צרכי העולה ושאר קדשי קדשים אבנים מסותתות ביושר אורך השולחן אמה אחת וחצי ורוחב השולחן אמה אחת וחצי וגובהו אמה אחת על השולחנות יניחו את סכיני השחיטה והמזרקות שבהם שוחטים את העולה בם ושאר קרבנות.
מג וְהַֽשְׁפַתַּ֗יִם טֹ֧פַח אֶחָ֛ד מוּכָנִ֥ים בַּבַּ֖יִת סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְאֶל־הַשֻּׁלְחָנ֖וֹת בְּשַׂ֥ר הַקׇּרְבָֽן׃
ביאור: והווים לתליית והפשטת הקרבן בגודל טפח אחד קבועים בתוך לשכת המדיחים בכל הכתלים בצפון והחצר הפנימית ועל השולחנות מניחים את בשר הקורבנות.
– תרגום –
מב) וְאַרְבְּעָא פָּתוֹרִין לַעֲלָתָא בְּאַבְנֵי גָזִית אוּרְכָּא אַמְתָא חֲדָא וּפַלְגָא וּפוּתְיָא אַמְתָא חֲדָא וּפַלְגָא וְרוּמֵיהּ אַמְתָא חֲדָא עֲלֵיהוֹן וְיֵחֲתוּן יַת מָנַיָא דְיִכְסוּן יַת עֲלָתָה בְּהוֹן וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא: מג) וְעָנְקְלִין נַפְקִין פְּשַׁךְ חָד קְבִיעִין בְּעַמוּדֵי בֵּית מַטְבְּחַיָא מִגָיו לְאוּלַמַיָא סְחוֹר סְחוֹר וְעַל פָּתוֹרַיָא בְּשַׂר קוּרְבָּנַיָא:
(מב) אליהם ויניחו את הכלים. עליהם מניחין הסכינין והמזרקות שמקבלין בהן את הדם שיהיו מוכנים לשוחטים שם קדשי קדשים בצפון: (מג) והשפתים טופח אחד. אונקליות של ברזל קבועין בעמודי ננסין שבבית המטבחים בצפון לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים הוא ששנינו בפסחים אונקליות של ברזל היו קבועין בעמודים ובכתלים שבהם תולין ומפשיטין וכן ת"י ועונקלין נפקין פשך חד: מוכנים בבית. קבועים בתוך חלל העזרה בבית לגיו:
– מוסף רש"י –
[מג] ואל השלחנות בשר הקרבן. באונקליות מפשיטין ובשולחנות שאצלם מניחין הבשר לאחר ההפשטה.
ויש לומר לכך נקוד קרבן, כלומר בשר הקריבה זו היא שמה (הגהות מכת"י):
מב) וְאַרְבְּעָא פָּתוֹרִין לַעֲלָתָא בְּאַבְנֵי גָזִית אוּרְכָּא אַמְתָא חֲדָא וּפַלְגָא וּפוּתְיָא אַמְתָא חֲדָא וּפַלְגָא וְרוּמֵיהּ אַמְתָא חֲדָא עֲלֵיהוֹן וְיֵחֲתוּן יַת מָנַיָא דְיִכְסוּן יַת עֲלָתָה בְּהוֹן וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא: מג) וְעָנְקְלִין נַפְקִין פְּשַׁךְ חָד קְבִיעִין בְּעַמוּדֵי בֵּית מַטְבְּחַיָא מִגָיו לְאוּלַמַיָא סְחוֹר סְחוֹר וְעַל פָּתוֹרַיָא בְּשַׂר קוּרְבָּנַיָא:
פסוק מ"ב, מ"ג: בלשכת המדיחין, היא בית המטבחיים [פג] שנמצאת בחצר הפנימית (22) [ציור 135] [כנ"ל בפס' ל"ח], ישנם ארבעה שולחנות משיש, מסותתות ביושר ומרובעות, באורך וברוחב אמה וחצי, ובגובה אמה אחת [ציור 136].
ותפקידם:
א) להנחת סכיני השחיטה והמזרקות [פד] לקבלת הדם של קדשי הקדשים [פה] שיהיו מוכנים לפני השחיטה [ציור 138].
ב) להניח עליהן הקרבן בעת הפשטת עורו שלא יגרר בארץ [תוס' יומא ט"ז ע"ב].
ג) לרחיצת הקרביים [לעיל בפס' ל"ח, תמיד פרק ד' משנה ב', ובפרק ג' משנה ה', לפי ה"ר עובדיה מברטנורא].
ד) לשטיפת חלקי הבשר [רש"י לעיל בפס' ל"ח].
ה) להנחת הבשר אחר השטיפה [מוסף רש"י].
וכן יש שם שמונה [פו] עמודים קטנים [פז] ובהם ווים [פח] בגודל טפח, שעליהן תולין את קרבן הבהמה, ומפשיטין את עורה. [ציור 137]
[פג] לשכת המדיחין היא בית המטבחיים
בית המטבחיים בבית ב': וכן שנינו במדות (פרק ג' משנה ה', וכן בתמיד פ"ג מ"ה): בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן. ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד, שבהם תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים כנ"ל [ציור 136]. פירוש אנקליות: ווין שראשיהן כפופין [מפרשים]. שלשה סדרים: של אנקליות, זה למעלה מזה היו בכל חתיכת עץ לתלות בהמה גדולה או קטנה [רע"ב ומפרשים]. והתוס' יום טוב בשם ראבי"ה פירש: שהווים היו בג' כוונים של העמוד [ציור 137]. על שולחנות של שיש: שעליהן מדיחים הקרביים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח [רע"ב ומפרשים].
ויש סוברים שהניחו על השולחנות, כדי שלא תהא נגררת על הארץ בזמן שפשטו העור [התוס' ביומא ט"ז ע"א, ובמפרשים].
לשכת המדיחין בבית ב': ובמס' מדות (פר' ה' משנה ג') שנינו: שש לשכות היו בעזרה… בצפון…. לשכת המדיחין ששם מדיחין קרבי הקדשים. וכתבו המפרשים: בצפון, ויש גורסים בדרום [ולא בצפון], וכן הגרסא ביומא י"ט ע"א, וברמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ב' הלכה ט"ז, וכן מסומן בתרשים לשיטת תפארת ישראל, ועיין בתוס' יו"ט. ששם מדיחין קרבי הקדשים: היינו הכרס שמלא רפש, מדיחים אותו בלשכת המדיחים, אבל בני מעיין אחרים [דקים] היו מדיחים על שולחנות [בבית המטבחיים] אצל הננסים, כמו ששנינו בירושלמי (שקלים פרק שישי ה"ב): י"ג שלחנות היו, שמונה של שיש בבית המטבחיים, שעליהן מדיחין את הקרביים. [ציור 136]
וכן שנינו בתמיד (פ"ד מ"ב): נטל את הקרביים ונתן למי שזכה בהם להדיחם, והכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכו, והקרביים מדיחין אותן שלש פעמים במעוטה [לפחות] על שלחנות של שיש בין העמודים. ור' עובדיה מברטנורא פירש: הכרס מדיחין אותה – מן הפרש שבתוכה בפני עצמה בלשכה, ולא מדיחין אותה עם שאר הקרביים, שלא תטנפם. והמפרשים כתבו: על שלחנות של שיש בין העמודים – היינו שולחנות שמפשיטים עליהם בבית המטבחיים.
נמצא שלשכת המדיחין היתה בדרום להדחת הכרס. ובית המטבחיים היה בצפון: להפשטת העור, לחלוקת הבשר לחלקים, להדחת הקרביים, ושטיפת הבשר ע"כ. [כמו בציור 136]
וב"ה בבית שלישי לשכת המדיחין היא בית המטבחיים, והם ביחד במקום אחד לפי רש"י, שפרש (בפסוק מ"ג) שהפשטת העור בבית המטבחיים שנמצא בצפון.
וכן כתב בביאור בנין העתיד (דף תשל"ז פס' מ"ג) בשם רש"י: בעמודי ננסין שבבית המטבחיים – ר"ל הוא הלשכה שאצל השער הצפוני. ומ"ש בתוך חלל העזרה: ר"ל ג"כ בהלשכה הנזכר שהיא היתה עומדת בחלל העזרה עכ"ל. וכן פרש מצודת דוד וכן ברד"ק. וכן כתב במשכני עליון (דף קצ"ט פרק ב' משנה ג'): ג' לשכות היו בה, שנים לשער הצפון, אחת לשכת המדיחים, ופניה כלפי הפתח [ציור 135], ובה ד' שולחנות של שיש, שבהם מדיחים את הקדשים, גובה כל שולחן אמה אחת וארכו אמה ומחצה, ורחבו אמה ומחצה. ואונקליות של ברזל קבועים בתוכה טפח, שבהם תולים ומפשיטים. [ציור 136]
הרי שהוא כלל את פס' ל"ח היא לשכת המדיחין, להדחת הקרביים של הקדשים, עם פס' מ"ב שהיא בית המטבחים, שבו ארבע השולחנות, עם פס' מ"ג, שבהן ווין טפח לתלות הבהמה והפשטת העור, שהיא בית המטבחים. וכן (בדף ר"ב פרק ב' משנה ה') כתב: … בית המטבחיים לצפונו ע"כ, דהיינו זה לשכת המדיחים. וכן (בדף קע"ז) כתב: ושם מבית לחצר, נמצא מקום ששם נתקן הקרבן הנשחט, ויטהרו אותו מכל זוהמה וטומאה, לכן נקרא המקום לשכת המדיחים. ושם נמצא ד' מאורות אחרים כמו ד' שולחנות, מדתם לפי סודם גובה אחד אמה, ואורך אמה וחצי, ורוחב כמו כן… ושם מניחים כלי השחיטה, כי יהיו מוכנים למעשיהם, ושם יקחו כוחם… וכנגדם נמצא למטה בבית המטבחיים שפתיים טופח לתלות… ופתח הלשכה הזאת לצד השער לחצר, ע"כ. הרי שקרא ללשכה בתחלה לשכת המדיחים, ואח"כ בית המטבחיים, וכלל באותה לשכה: הדחת הבשר, ארבעה שולחנות להנחת כלים ולהנחת הבשר, והווין להפשטת העור, וכתב שהכל נמצא בלשכה. וכבר כתב (בדף קצ"ט) שיש ג' לשכות, אחת לשכת השיר, ואחת לשכת כהנים, ואחת לשכת המדיחים, היא בית המטבחיים. וכן (בדף קע"ח, קע"ט) הוסיף שיש לשכת השיר, ולשכת הלבוש [לכהנים], שהן ג' לשכות ולא יותר, ויש לדעת שראשי הנושאים שכתובים במשכני עליון בתחילת ענין כגון בית המטבחיים, לשכת המדיחים (ד' קע"ז), לא כתבם הרמח"ל, אלא רק היא הוספה שעשו המגיהים בשנים האחרונות.
ורש"י וכן משכני עליון למרות שסוברים שבית המטבחיים היא לשכת המדיחים, הרי להדחת קרבן קוראים למקום לשכת המדיחים, ולמקום הווין להפשטה קוראים בית המטבחיים. חלוקת הפסוקים בנביא היא לפי הסדר הזה:
שלב א' – פס' מ"ב: שיש ארבעה שלחנות ועליהם מניחין כלים לשחיטה, וכן את המזרקות לפני השחיטה.
שלב ב' – פס' מ"ג: ובהן ווין טפח להפשטת העור כאשר בשר הקרבן על השלחנות, שלא יגררו בארץ [הווין על ננסים או בקיר הלשכה].
שלב ג' – פס' ל"ח: על השלחנות מדיחים את הקרביים והכרס, ואת הבשר מחלקים לחלקים ושוטפים אותו.
[פד] מזרקות
וכן שנינו בזבחים (דף מ"ז עמ' א'): קדשי קדשים שחיטתן בצפון… וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ופרש רש"י שכן כתוב בעולת סיני (שמות פרק כ"ד פס' ו'): "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות", מכאן למדים לכל הזבחים שטעונים קבלה בכלי שרת. וכן כתוב בויקרא (פר' ד' פס' כ"ט): "ושחט את החטאת במקום העולה, ולקח הכהן מדמה באצבעו", ומכאן שקבלת הדם היא בצפון, שדורשים "במקום העולה" [אותו מקום בצפון] – "ולקח הכהן מדמה", שאף הלקיחה מדמה היא במקום של שחיטת העולה [בצפון]. רש"י וכן במפרשים (זבחים פרק ה', משנה א'). וכן פסק ברמב"ם (בהלכות מעשה הקרבנות פרק ה' הלכה א', ג'). [ציור 138]
ולסבת הנחת כלי השחיטה שם לפני השחיטה כתב במשכני עליון (דף קע"ח): ושם מניחים כלי השחיטה, כי יהיו מוכנים למעשיהם, ושם יקחו כוחם.
[פה] קדשי קדשים
בנביא כתוב שהשולחנות והכלים לשחיטת עולה הם, למרות שהמקום לכל קדשי הקדשים, אלא שקרבן העולה הוא הרצוי והחשוב לפני ה', מכל הקורבנות, כי הוא כדורון למלך, ולא בא על חטא שזדונו כרת, ולכן הוזכר, כדאיתא בזבחים (ז' ע"ב): [שהחטאת דומה] לפרקליט שנכנס לרצות, רצה הפרקליט ונכנס דורון [עולה]. וכן מזבח החיצון, נקרא מזבח העולה, למרות שעליו מקריבין כל סוגי הקרבנות. מהטעם שהוזכר לעיל. *וכן אפשר גם משום שיצחק אבינו עלה על המזבח לקרבן עולה ולכן רצוי הוא תמיד לפני ה' ונקרא מזבח העולה, וזה שכתוב בנביא בפס' מ"ב "העולה בם והזבח", הזבח – זה על שאר קדשי קדשים, וכן פרש שם רש"י לשוחטים קדשי קדשים.
[פו] שמונה [עמודים]
שנינו בתמיד (פ"ג מ"ה) על בית המטבחיים של בית שני: ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעין של ארז על גביהן שבהן תולין ומפשיטין, וכן במדות (פ"ה מ"ב): רוחב העזרה מן הצפון לדרום… מן השולחנות ולננסין ארבע [אמות], וכתבו במפרשים שבשמונת עמודי הננסים היו תולים את הקרבנות לאחר שחיטתם, ומפשיטין את עורו. ובתמיד (פ"ד מ"ב) מובא שגם נתוח הקורבן לאברים היה בננסים.
[פז] עמודים קטנים
בנביא מוזכר רק שפתיים טפח, ורש"י פירש – כמו שהיה בבית שני לפי הגמ' בפסחים (ס"ד ע"א): שאונקליות [ווין] של ברזל היו קבועין בעמודים, וכן בכתלים שבהן תולין ומפשיטין. וזה שרש"י הביא המקור מבית שני מפסחים (ס"ד ע"א), ולא ממדות (פ"ג מ"ה) או מתמיד (פ"ג מ"ה) כמו שמביא תמיד, *יתכן שרש"י סובר שגם בננסין וגם בכתלים יהיו ווין בבית שלישי [כגון לצורך המועדים שיהיו הרבה קרבנות ביחד], שכן במידות ותמיד (פ"ג מ"ה) מוזכרים הווין רק בננסין ולא בכתלים [כמו בציור 136], ואילו בפסחים מוזכר שהווין היו בכתלי הבית. ובמשכני עליון (דף קצ"ט פרק ב' משנה ג') כתב: ואונקליות של ברזל קבועין בתוכה, וכן כתב (בדף קע"ח) שבבית המטבחיים נמצאים שפתיים טפח לתלות, ולא הזכיר הננסין, ויתכן שלא חולק על רש"י שיהיו גם ננסין ובהן הווין רק כתב בלשון הנביא, ושם פרש ענין הטפח שמוזכר בנביא. וכך כתב: והבן כי טופח הוא ד' אצבעות, והוא ה', ושני הדברים אמת, כי סודו ד' אותיות השם בה', ובחשוב הקוץ עמהם הם ה'. [ציור 137]
ובדף ר"ב (ב-ה' פרקים פ"ב מ"ה) כתב: בית המטבחיים לצפונו וכו' ע"כ. * ואפשר שכאן כלל את בית המטבחים, כמו שהיה בבית ב' בתוך חלל העזרה ננסין ועליהן ווין להפשטת העור, וכמו שפרש רש"י (בפס' מ"ג) …קבועין בתוך חלל העזרה בבית לבפנים, ע"כ וזה בנוסף ללשכת בית המטבחיים הסגורה, וכשצריך יפשטו העורות וינתחו חלקיו גם שם, כגון בג' רגלים. וכן מסתבר שיהיו יותר משמונה ננסים לחגים ולכל זמן שיהיו הרבה קורבנות. [ציור 139]
[פח] ובהן ווים
ובתמיד (ג', ה'): ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן. והמפרשים כתבו: שהיו ג' סדרים [ווין] זה למעלה מזה, כדי לתלות בנמוכים את הכבשים, ובאמצעים את האילים, ובעליונים את הפרים [ר"ש במסכת מידות]. וכן פירש ר' עובדיה מברטנורא שם. וכתב התוס' יו"ט בשם הראבי"ה שהווין היו מג' כוונים. [ציור 137]
(22) בחצר הפנימית:
ויש ללמוד על קדשים קלים לאחר השחיטה, אם ידיחו אותם ויפשיטו עורם גם בצפון עם קדשי קדשים, שמעיקר הדין מותר, ובבית שני היו בצפון. או שמא יחמירו להפשיט ולהדיחם בדרום כדי שלא יבואו לידי ספק או חשש שיתערבו עם קדשי קדשים שדיניהם שונים מקדשים קלים [שכן בבית ג' יהיו חומרות במס' דברים למרות שמעיקר הדין מותר], ובנביא לא הוזכר מקום לכך.