כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין

אחת מעבודת הכהנים היא אכילת קדשי קדשים, והיא מכפרת לבעלים. כמו ששנינו ביומא (ס"ח ע"ב): אכילה דצורך עבודה היא כדתניא (שמות כ"ט ל"ג): "ואכלו אותם אשר כופר בהם", מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין". וכן כתוב בפסחים (נ"ט ע"ב) ועל הכתוב: "אשר כופר בהם" פירש"י שם – "כתב כפרה גבי אכילה למימרא דאף באכילה תלויה כפרה", ע"כ.

וכן פסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות פ"י ה"א): "אכילת החטאת והאשם מצות עשה, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם", הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, והוא הדין לשאר הקדשים, שאוכלים אותם הכהנים שאכילתן מצוה".

עבודת הכהן בבגדי קדש

בשעת העבודה חייב הכהן ללבוש בגדי הקדש. כהן גדול לובש שמונה בגדים [מלבד העבודות המיוחדות, ביום הכפורים שלובש ארבעה בגדי לבן], וכהן הדיוט ארבעה בגדים. וכן שנינו במשנה בזבחים (ט"ו ע"ב): "כל הזבחים שקבל דמן … ומחוסר בגדים פסל".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"י ה"ד): "מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות כהן עובד בהן, שנאמר: "ועשית בגדי קדש, ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות". וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו, הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים". הלכה ה': "כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה, כך היתר בגדים, כגון שלבש שתי כתנות".

וכן שם (פ"ח ה"א) כתב: "בגדי כהן הדיוט… וארבעתן של פשתן לבנים, וחוטן כפול ששה, והאבנט לבדו רקום בצמר". הלכה ב': "ואבנטו של כהן גדול מעשה רוקם, והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט", ע"כ. ובס"ד מהלכות הבגדים הובא לקמן [פרק מ"ד הערה 2] עיין שם. [ציור 452-453]

לבישת הבגדים בשעת אכילה

בשעת האכילה הכהנים לובשים בגדי הקדש, כמובא בגמרא יומא (ס"ח ע"ב): "לא היו ישנים בבגדי קודש. שינה הוא דלא, הא מיכל אכלי? דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא".

עבודת הכהנים בעמידה

כל עבודות הכהנים במקדש חייבים להיות בעמידה על הרצפה. וכן שנינו בזבחים (ט"ו ע"ב): "כל הזבחים שקבל דמן… יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו פסל". ושם (בדף כ"ג ע"ב): "יושב מנלן [שפסל את הקורבן]? אמר רב נחמן אמר קרא (דברים י"ח ה'): "כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים", לעמידה בחרתיו ולא לישיבה. ת"ר לעמוד לשרת מצוה [לכתחילה], כשהוא אומר (דברים י"ח ז'): "ככל אחיו הלויים העומדים שם לפני ה' " – שנה [חזר] עליו הכתוב לעכב" [שגם בדיעבד פסול]. [בקדשים כדי לאסור או לחייב דבר גם בדיעבד, צריך שיהיה כתוב פעמיים]. ועיין בזבחי אפרים.

וכן פסק הרמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"ה הי"ז): "וכל העובד והוא יושב – חילל, ועבודתו פסולה ואינו לוקה, מפני שאזהרה שלו. מכלל עשה היא, וכן כל העוסק בעבודה מעבודת המקדש צריך שיהיה עומד על הרצפה".

אכילת קדשי קדשים בעמידה או בישיבה?

איך אוכלים הכהנים קדשי הקדשים בחצר הפנימית, וכן בלשכות העליונות שדינם כדין החצר הפנימית, בעמידה או בישיבה? לעיל למדנו שעבודת הכהנים רק בעמידה, ואכילת קדשי קדשים היא לצורך עבודה, ולכאורה גם היא צריכה להיות בעמידה.

והנה בזבחים (ט"ז ע"א): "ומה יושב שאוכל אם עבד חילל" וכו', ע"כ. [ומשמע שבשעת אכילה יושב]. והשאלה באיזה אכילה מדובר שם בגמרא כשיושב? האם בקדשי קדשים? ומכאן ראיה שבשעת אכילת קדשי קדשים שנאכלים בחצר הפנימית מותר לשבת, או מדובר רק בקדשים קלים שנאכלים בכל ירושלים, ורק אותם מותר לאכול בישיבה.

התוס' שם כתבו (בד"ה ומה יושב שאוכל): "כגון במורם מקדשים ובכור", ע"כ. כלומר מדובר בקדשים קלים שנאכלים בכל ירושלים, ולא מדובר בקדשי קדשים שנאכלים בעזרה. ועיין ב"זבחי אפרים" שם שכתב שהתוס' ס"ל לרבנן עמידה ע"י סמיכה היא בכלל ישיבה ואסורה, וע"כ היה להם הכרח לפרש שמדובר בקדשים קלים. ושם (כ"ג ע"ב) הביא בשם ה"ספרי" שלמדו מהפסוק: "לעמוד לשרת" שאם ישב ועבד פסול, ע"כ. ובשיטה מקובצת בזבחים שם (אות כ') כתב על מ"ש התוס': "מה יושב שאוכל כגון מקדשים קלים ובכור" [בכור בכלל קדשים קלים] – דאי בשאר קדשי קדשים שאינם נאכלים אלא בעזרה, הא אסור לישב בעזרה? אי נמי [תרוץ נוסף] אפילו בקדשי קדשים איירי, דצורך קרבן שאני דכתיב: "למשחה נתתיו לך", ודרשינן לקמן כדרך ששרים אוכלים אותה", ע"כ.

ובתוס' שם (ד"ה מיושב תלמיד חכם, בסוף דבריהם בהגה) כתב, "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, דאפילו בלאו עבודה אין ישיבה, ומיהו אצטריך קרא לעובד בהשתחוואה", ע"כ. משמע שסובר בהגהה שגם לצורך אכילה אסור לשבת, והתורה באה לרבות שגם לעובד בהשתחואה – פסל. וכן כתב המשנה למלך (ברמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ה הי"ז): "דסבירא להו (התוס') דאין לעבוד בהשתחויה". ועוד כתב המל"מ (ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ו) שאסור לאכול בישיבה קדשי קדשים, וזה מדאורייתא גם לסברת התוס'. הביא עוד המל"מ (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ג) סברת התוס' ביומא (כ"ה ע"א) שהתירו אכילה בישיבה, ודעת התוס' בזבחים (ט"ז ע"א) לאסור אכילה בישיבה, וכתב: אלמא דס"ל [התוס'] דקדשי קדשים שנאכלין בעזרה אינן נאכלין מיושב ודו"ק, עכ"ל.
ובהגהות וחידושים שם בזבחים כתבו בשם "יפה ללב", שגם אכילה אסורה בישיבה כי היא עבודה ממש, וכן אסורה עבודה בהשתחויה, ע"כ. אבל כתבו שם בשם "חק נתן", לפי מ"ש בהגה [בתוס'] דאין ישיבה בעזרה אינו מן התורה אלא מדרבנן, אפשר לפרש דברי הגמ' "ומה יושב ואוכל", שמדובר בקדשי קדשים שמותר לאכלם בישיבה בעזרה, עכת"ד. וי"ל שכל זה רק למ"ד שהאיסור לשבת בעזרה מדרבנן ולא מדאורייתא לדברי "חק נתן".

וביומא (כ"ה ע"א): "והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד", ופירש"י: שנאמר (דברים י"ח ה'): "לעמוד לשרת", שהכהנים יעבדו בעמידה, אבל במלכי בית דוד מצינו בהן ישיבה שנאמר (שמואל ב', ז' י"ח): "ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ", ע"כ.

והתוס' (בד"ה אין ישיבה בעזרה) כתבו: תימה, דאמר בפ"ב דזבחים (ט"ז ע"א): "ומה יושב ואוכל… והיכי עביד הא אין ישיבה בעזרה? [כלומר מאחר וכאן ביומא למדנו שאין ישיבה לכהנים, כיצד בזבחים כתוב שיושב ואוכל? ותרצו ג' תרוצים]. 1. וי"ל שאוכל קדשים קלים הנאכלים בכל העיר ירושלים [כמו תרוץ התוס' בזבחים ט"ז ע"א]. 2. אי נמי אומר ר"י בן אברהם דלצורך עבודה מותר לשבת, דכתיב: "ואכלו אותם אשר כופר בהם" 3. אי נמי שמותר לשבת ולאכול, שכתוב באכילת קדשים: "למשחה" – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב, אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש, שכן למדנו בזבחים (נ"ו ע"א) שלדין ישיבה, הלשכות אסורות בישיבה כמו בעזרה עצמה, ע"כ.

ולשיטת "לחם אבירים" כאשר התוס' כותבים "אי נמי" והביאו תרוץ נוסף, משום שהיה קשה להם על פרוש הקודם. *אפשר שכאן היה קשה לתוס', והרי לפי הגמרא ביומא (כ"ה ע"א) כהן שעבד בישיבה פסל שנאמר: "העומדים שם לפני ה' ", הרי שגם בשעת עבודה אסור לשבת, ואם אכילה היא לצורך עבודה, הרי שגם אכילה אסורה בישיבה, וע"כ כתבו א"נ תרוץ נוסף.

והביא בספר "ברכת ישראל" (לרב מרדכי אילן) בשם התוס' רי"ד על זבחים (ט"ז ע"א): שבעזרה עצמה אסור לאכול בישיבה אלא בעמידה בלבד, אבל בלשכות מותר לאכול בישיבה שנאמר: "למשחה" – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים, כלומר בישיבה. ואִלו בהגהות שם ב"שער מרדכי" הביא דברי התוס' (יומא כ"ה ע"א) שגם בלשכות יש איסור לשבת כמו בעזרה.

ובפסקי התוס' ביומא (כ"ה ע"א) כתבו: אין ישיבה בעזרה אלא בשעת אכילה. וכן בזבחים (ט"ז ע"ב) כתבו: אין ישיבה בעזרה היינו שלא לצורך עבודה, אבל אכילת קדשי קדשים מיושב, ע"כ.

ומרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף הי"ו פסק (בשו"ת "יחוה דעת" חלק א' סעיף י"ח בכללי הפוסקים הראשונים): ואם יש ב' תרוצים בתוס', ואחד מהם הובא להלכה בפסקי התוס', הוא העיקר להלכה. וכן כתב ב"יביע אומר" (חלק ג' חיו"ד סימן כ"א עמ' קע"ח) וז"ל: ועיין בשו"ת צפיחית בדבש (דקי"ב ע"ג), שאם יש ב' תירוצים בתוס', העיקר להלכה כמו התירוץ שהובא בפסקי התוס'. וצריך לומר דהצמח צדק פליג על זה [(בסימן ג') שכתב דתירוץ ב' דהתוס' (נדה נ"ה ע"ב) שינויא בעלמא הוא ואינו עיקר וכו'] הואיל ופסקי התוס' נתחברו ע"י חכם אחר ואינם מהתוס' עצמם, וכמו שצידד המהרי"ט אלגאזי בס' הלכות יו"ט (רפ"ו דבכורות דקנ"ז ע"ד) ע"ש. וע"ע להחיד"א בשו"ת יוסף אומץ (ר"ס נ"ב) שכ' שעל הרוב אחד מהראשונים חיברם, עכ"ל עיין שם, ע"כ. ועוד שם ב"יביע אומר" (סעיף י"ז): במקום שהתוס' כתבו במקום אחד ב' תרוצים, ובמקום אחר תרוץ אחד, הוא העיקר להלכה לדעתם, ע"כ. וכן העלה עוד שם (ח"ג חיו"ד סימן י"ח אות א') בשם השד"ח בכללי הפוסקים (סי' ל' אות ג'), עכ"ל.

ובליקוטי הלכות (למרן החפץ חיים זצ"ל) על זבחים (ט"ז ע"א) פירש: "מה יושב שאוכל" – קדשי קדשים, עכ"ל.

וכן ביומא (ס"ט ע"ב) כתוב: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, וכתב רש"י: דכתיב: "לעמוד לשרת" (דברים י"ח ה'), ושם (פס' ז'): "העומדים שם לפני ה' ", ולא מצינו בה ישיבה, ע"כ.

הרי רש"י לא הזכיר שלאכילה מותר לשבת, וכן בכל הגמרות הנ"ל, רש"י לא הוסיף שמותר לכהנים לשבת לצורך אכילה. אבל בסוטה (מ' ע"ב) פירש"י: "אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך, ואף מלאכי השרת אין להם ישיבה" דכתיב (ישעיה ו' ב'): "עומדים ממעל לו". ובסנהדרין (ק"א ע"ב) כתב רש"י (בד"ה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד): "הלכה למשה מסיני ולא מקרא", ע"כ. והמל"מ (ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ו) כתב שלרש"י הפס' בתורה זה אסמכתא בעלמא, עכת"ד. א"כ לרש"י גם לשם אכילה אסור לכהנים לשבת בעזרה. וכן כתב החתם סופר (יומא כ"ה ע"א), שלרש"י אין ישיבה בעזרה וזה הלכה למשה מסיני. והעלה במסקנה שמסיבה זאת אסורה גם ישיבה ללא עבודה ע"כ. * ולרש"י מהפסוק "למשחה" לא ניתן ללמוד שמותר לשבת בשעת אכילה, משום שזה הלכה למשה מסיני.

וכתב ב"עין יצחק" (לרה"ג יצחק יוסף) בשם מרן החיד"א במחזיק ברכה (יו"ד סימן י"ב סק"א): "ולמרות שרש"י מפרש, במקום שרש"י פוסק בפירוש דרך הלכה, ודאי הלכה למעשה קאמר, ובזה גם מרן והרדב"ז מודים דסברתו נחשבת ככל גדולי ישראל", ע"כ. [דהיינו שרש"י בא לפרש דברי הגמרא, ולא לפסוק הלכה למעשה בדרך כלל, אבל במקום שפסק, יש לקבל דעתו כפוסק ככל גדולי ישראל].
וכן בגבורת ארי (יומא כ"ה ע"א) העלה שהאסור לשבת בעזרה זה הלכה למשה מסיני כמו סברת רש"י, ודייק מהגמ' בסנהדרין (ק"א ע"ב) מירבעם שאמר קי"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד, ואם לא היה הלכה למשה מסיני מניין לו? וכן לדברי גבורת ארי שם משמע שאכילת קדשי קדשים בישיבה אסורה בעזרה, ע"כ.

ולמהרש"א (יומא כ"ה ע"א) לשכה שבחול ופתחה לקדש, אין דינה כמו העזרה וא"נ שאסור לשבת בעזרה ולאכול, הרי שבלשכות מותר. ולרעק"א דין הלשכות כמו העזרה שאסור לשבת בהן כסברת התוס' שם.

ובספר "הערות" במס' יומא (בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב על יומא ס"ח ע"ב) העלה שאכילה היא עבודה ממש, כדברי הגמרא בתמורה (כ"ג ע"א), ולא רק לצורך עבודה. ובספר "יד בנימין" (לבן הר' אלישיב על זבחים ט"ז ע"ב) הביא את סברת התוס' שאין ישיבה בעזרה אפילו לאכילת קדשי קדשים, וכן הביא סברת השיטה מקובצת שכתבו שאפשר שמותר משום הפסוק: "למשחה".

והרמב"ם פסק (בית הבחירה פ"ז ה"ו): "ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה, ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד", ע"כ. ובכס"מ שם כתב מקורות לדבריו: בסוף פרק אלו נאמרין (ו' ע"ב), ובפרק קמא דתמיד (כ"ז ע"א), וביומא (כ"ה ע"ב), ע"כ. וכן פסק הרמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"ה הי"ז): "כל העובד והוא יושב, חילל ועבודתו פסולה ואינו לוקה… וכן כל העוסק בעבודה מעבודת המקדש צריך שיהיה עומד על הרצפה, ע"כ. והכס"מ שם כתב: דברי הרמב"ם שכל העוסק בעבודה מעבודות המקדש צריך לעמוד, מקורו מזבחים (ט"ז ע"ב), ע"כ. והנה אם נפרש לדעת הכס"מ הגמרא דברה שם בקדשים קלים כפירוש התוס', מובן שמשם יש ראיה לגבי עבודה בישיבה שהיא פסולה, אך אם הבין הכס"מ שמדובר באכילת קדשי קדשים א"כ לא מובן מה הראיה משם שאסור לעבוד בישיבה, שהרי לא מפורש הדבר בגמרא שם. א"כ משמע לדעת הכס"מ שהגמרא דיברה בקדשים קלים ושכן דעת הרמב"ם, אבל אכילת קדשי קדשים בישיבה אסורה בעזרה, ע"כ. ובספר עין יצחק (לרה"ג יצחק יוסף דף רנד הערה מז) כתב שיש דעה שקיבלנו הוראות מרן גם במה שכתב בכסף משנה וכבר קבלנו את הרמב"ם כפוסק ומכריע ("עין יצחק" בכללי הפוסקים בכללי הרי"ף והרמב"ם הערה יג).

ובעניין אכילת קדשי קדשים פסק הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פרק י') הלכה י"א: "אכילת החטאת והאשם מצות עשה, שנא': "ואכלו אותם אשר כופר בהם", הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, והוא הדין לשאר הקדשים שאוכלין הכהנים שאכילתן מצוה". הלכה י': "ומותר לאכול את הקדשים בכל מאכל, ולשנות באכילתן ולאכלם צלויים שלוקים ומבושלים" וכו', עכ"ל. ומזה שלא הזכיר שמותר לשבת ולאכול, אפשר שסובר שאכילה היא בעמידה, שהרי כתב שישיבה אסורה בעזרה גם לכהנים (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ו ובהל' ביאת המקדש פ"ה ה"ז), ע"כ. ואם לצורך אכילה מותר לשבת, לכאורה היה צריך הרמב"ם לכתוב זאת.

ועוד פסק הרמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"ה הט"ז): "כיצד מצות קידוש [ידיים ורגליים של הכהנים לפני עבודה במקדש], מניח ידו הימנית על גבי רגלו וכו', ואינו מקדש כשהוא יושב מפני שהוא כעבודה, ואין עבודה אלא מעומד שנאמר: "לעמוד לשרת" (דברים י"ח ה'), עכ"ל.

הרי שכתב "שהוא כעבודה", ע"כ. *וא"כ י"ל לדעתו שהוא הדין בנידון דידן שאסור לאכול בישיבה בעזרה קדשי קדשים, לשיטת הסוברים שאכילה צורך עבודה היא, וכ"ש לשיטת הסוברים שהיא כעבודה ממש.

סיכום: ללמוד ולא להלכה

התוס': פעם התירו ופעם אסרו לכהנים לשבת בשעת אכילה, ובפסקי התוס' שם התירו לשבת בשעת אכילה. ו"ביביע אומר" הביא דעות שפסקי התוס' נכתבו ע"י חכם אחר ואינו מהתוס' עצמם. לתוס' רי"ד מותר לשבת בלשכות ולא בעזרה עצמה. ומשמע שדעת הרמב"ם שאסור לאכול בישיבה, וכן משמע שסברת הכס"מ שדעת הרמב"ם לאסור לאכול בישיבה, וכן משמע שם שסברת הכס"מ עצמו. וכן לרש"י אסור, וכתב שזה הלכה למשה מסיני, ולא מקרא. א"כ לסברת רש"י לא נתן ללמוד מהפס': "למשחה" שבשעת אכילה מותר לכהנים לשבת, שכן זה מקרא, ואיסור הישיבה בעזרה זה הלכה למשה מסיני.

מכל המורם לעיל יוצא שמידי ספק לא יצאנו, אם מותר לכהנים לשבת בשעת אכילת קדשי הקדשים בעזרה [היא החצר הפנימית], וספיקא דאורייתא לחומרא. ובכדי שיהיה נוח לאכול בעמידה, אמר בני אמיר רחמים הי"ו, שאפשר שהשולחנות הם גבוהים, כדי שלא יצטרכו להתאמץ ולהתכופף, ויתקיים בזה גם הפס' "למשחה", וכל זה בעזרה עצמה.

המשך…