בית המקדש השלישי

בית המקדש השלישי

העיקר להחזיר את

הכבוד לשרשו – לקב"ה

(עפ"י ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד

לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)

~ אבן השתיה ~

איתא בזוהר הקדוש (וישב דפו"י דף קפ"ו ע"א):

"וְעָלְמָא, כַּד אִתְבְּרֵי, מֵהַהוּא אֲתַר אִתְבְּרֵי. דְּאִיהוּ שִׁכְלוּלָא דְּעַלְמָא וְתִקּוּנוֹי. דְּאִיהוּ, חַד נְקוּדָה דְעַלְמָא, וְאֶמְצָעִיתָא דְכֹלָּא. וּמַאן אִיהוּ? צִיּוֹן. דִּכְתִיב (תהלים נ'): 'מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְיָ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אֶרֶץ מִמִּזְרַח, שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ'. וּמְאָן אֲתַר? מִצִּיּוֹן, דִּכְתִיב: 'מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ'. מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִיהוּ סִטְרָא דְּשִׁכְלוּלָא דִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא כִּדְקָא יָאוּת וְצִיּוֹן תַּקִּיפוּ וּנְקוּדָה דְּכָל עַלְמָא, וּמֵהַהוּא אֲתַר אִשְׁתַּכְלַל כָּל עַלְמָא וְאִתְעֲבִיד, וּמִגַּוֵּיהּ כָּל עַלְמָא אִתְּזָן.

"וְתָּא חֲזֵי, 'וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְיָ וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ' וְגו', כֵּיוָן דְּאָמַר וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְיָ, אַמַּאי כְּתִיב וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ? הָא (ס"א אלא) הָכָא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא (ועל מה ס"א עלמא) דַּאֲמִינָא דְּצִיּוֹן אִיהוּ שִׁכְלוּלָא וְשַׁפִּירוּ דְּעַלְמָא, וְעַלְמָא מִנֵּיהּ אִתְּזָן. בְּגִין דִּתְרֵין דַּרְגִּין אִינוּן וְאִינוּן חַד, אִינוּן צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַם. דָּא דִינָא וְדָא רַחֲמֵי, וְתַרְוַיְיהוּ חַד, מֵהָכָא דִּינָא וּמֵהָכָא רַחֲמֵי".

תרגום

והעולם, כשנברא, נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותקוניו, שהוא נקודה אחת של העולם ושהיא אמצעית הכל, ומי היא? היא ציון, שהוא יסוד הפנימי שכתוב (תהלים נ'): "מזמור לאסף אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו". ומאיזה מקום דיבר? מציון, שכתוב: "מציון מכלל יופי אלהים הופיע", מאותו מקום, שהיא בחינת השכלול של אמונה השלימה כראוי , וציון היא חזקתו ונקודתו של כל העולם. ומאותו מקום השתכלל ונעשה כל העולם, ומתוכה כל העולם ניזון, ע"כ.

וּבֹא וּרְאֵה, וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה' וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁאָמַר וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה', לָמָּה כָּתוּב וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ? הִנֵּה [ס"א אלא] כָּאן סוֹד הָאֱמוּנָה [על מה עולם] שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁצִּיּוֹן הִיא הַשְּׁלֵמוּת וְהַיֹּפִי שֶׁל הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם נִזּוֹן מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן, וְהֵן אַחַת, הֵם צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, זֶה דִּין וְזֶה רַחֲמִים, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד, מִכָּאן דִּין וּמִכָּאן רַחֲמִים.

וכן בזוהר הקדוש (נח דפו"י דף ע"א ע"א):

"האי היא אבן שתיה, דאיהי נקודה חדא דכל עלמא, וקיימא עלא קדש קדשים. ומאי היא? כרסייא קדישא עלאה".

תרגום

היא אבן השתיה, שהיא נקודה אחת שכל העולם עומד עליה, ועליה עומד קדש הקדשים, ומה היא אותה נקודה? היא כסא הקדוש העליון.

וכן מובא עוד בזוה"ק החדש (מדרש רות דפו"י דף ע"ו ט"א ט"ב) וז"ל: 

"רַבִּי רְחוּמָאי אוֹמֵר, מִצִּיּוֹן הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם. דִּכְתִיב, מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אֶרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, (תהלים נ) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ.

 וְאָמַר רַבִּי שִׁמְלָאי, כַּד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עָלְמָא, אָעֵיל נְהוֹרָא בִּנְהוֹרָא, וְאַלְבֵּישׁ דָּא בְדָא, וּבָרָא שָׁמַיִם. דִּכְתִיב, (שם קד) עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטָה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. וְהַאי אוֹר, אִקְרֵי אוֹר לְבוּשׁוֹ. אוֹר קַדְמָאָה, דְּאִתְלַבֵּשׁ בֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַהוּא אוֹר אִתְפַּשַּׁט בְּהוֹד וְהָדָר, וְאִיבְרֵי עָלְמָא. דִּכְתִיב, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ כו' נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.

 רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כְּשֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֶּׁלֶג, וְזָרַק לְתוֹךְ הַמַּיִם, מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, נָטַל כְּשִׁיעוּר שָׁעֳלוֹ, דִּכְתִיב, מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם. 

רַבִּי יוּדָאי אָמַר, כְּשִׁיעוּר שְׁלִישׁ זֶרֶת נָטַל, וְזָרַק לְתוֹךְ הַמַּיִם. דִּכְתִיב, (ישעיה מ) וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ. וּכְתִיב, (איוב לז) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ.

 וּמִתַּחַת [נ"א: ומחמת] הַמַּיִם, נִקְפָּא מָקוֹם אֶחָד בַּתְּחִילָה, בְּאֶמְצַע הַתְּהוֹם, וְנַעֲשֵׂית מִשָּׁם אֶבֶן אַחַת מְשׁוּקַעַת בְּאֶמְצַע תְּהוֹם, וְעָלְתָה לְמַעְלָה וְנִרְאֵית בְּצִיּוֹן. וְהִיא נְקוּדַת הָעוֹלָם.

תרגום

רבי רחומאי אומר, מציון הושתת העולם. שכן כתוב מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אֶרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ. וכתוב אחריו "מציון מכלל יופי אלוקים הופיע".

ואמר רבי שמלאי: כשברא הקב"ה את העולם, הכניס אור באור, והלביש זה בזה וברא שמים, שכתוב (שם קד) עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטָה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. ואור זה נקרא אור לבושו, אור ראשון, שהתלבש בו הקב"ה. ואותו אור התפשט בהוד והדר ונברא העולם, כמו שכתוב: "הוד והדר לבשת וכו' נוטה שמים כיריעה".

ר' חזקיה אמר , כְּשֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֶּׁלֶג, וְזָרַק לְתוֹךְ הַמַּיִם, מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, נָטַל כְּשִׁיעוּר שָׁעֳלוֹ, דִּכְתִיב, מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם. 

ר' יודאי אמר, כְּשִׁיעוּר שְׁלִישׁ זֶרֶת נָטַל, וְזָרַק לְתוֹךְ הַמַּיִם. דִּכְתִיב, (ישעיה מ) וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ. וּכְתִיב, (איוב לז) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ. 

ומתחת [נ"א ומחמת] המים נקפא מקום אחד בתחילה באמצע התהום ונעשית משם אבן אחת משוקעת באמצע תהום ועלתה למעלה ונראית בציון והיא נקודת העולם. ע"כ.

ספר אמרי רחמים

על חשיבות הבית השלישי

אבן השתיה עגולה - לפי שיטה אחת

בזוהר ישנן מספר נוסחאות ולפי נוסחא אחת, משמע, שאבן השתיה עגולה. וזה לשון המשך הזוהר הקדוש שם:

זוהר

"רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סְגַלְגַּל וּסְגוֹלְגַּלְתָּא לָא מִתְמוֹקְמֵי, אֶלָּא מִגּוֹ חַד נְקוּדָה, בָּאֶמְצַע, וְהַהִיא נְקוּדָה אִיהִי מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִשָּׁם נִתְפַּשְּׁטָה הָאָרֶץ לְכָל רוּחוֹתֶיהָ. רַבִּי חִזְקִיָה אָמַר, כְּעֵין בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל אָדָם".

תרגום

רבי יוסי אומר, העִגול והכדור אין להם עמידה, דהיינו, נקודת ציון שהיא עגולה, אין לומר שהיא נקודת העולם, אלא מתוך נקודה אחת, שהיא נקודת ציון באמצע. ואותה נקודה היא המקום של העולם, שמשם נתפשטה הארץ לכל ארבעת רוחותיה. רבי חזקיה אומר כעין בריאתו של אדם. [שגם האדם נתפשט מנקודת הטבור שבאמצעו לכל רוח].

עוד שם בזוה"ק: בְּשָׁעָה שֶׁנִּקְפְּאָה הָאָרֶץ מִתַּחַת הַמַּיִם, מַה כְּתִיב (בראשית א) יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַמַּיִם הַיַּבָּשָׁה, הָיוּ עוֹלִים וְנִגְבָּהִים לְכַסוֹתָהּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָסוּ, דִּכְתִיב (תהלים קד): 'מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נָסִין, לֹא הָיוּ מִשְׁתַּכְּכִין. מַאי טַעְמָא? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְכַסִּין עָלֶיהָ בַּתְּחִילָּה, וְעַכְשָׁיו נָסִין מִפָּנֶיהָ.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נָטַל כְּמִין צְרוֹר שֶׁל חֶרֶשׂ, וְחָקַק בּוֹ שְׁמוֹ שֶׁל ע"ב שֵׁמוֹת, וְהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְעָמְדוּ מִיָּד, וְנִשְׁתַּכְּכוּ. ובְאֵיזֶה מָקוֹם עָמְדוּ. בְּצִיּוֹן. דִּכְתִיב, (שם נ) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי, זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁהָאָרֶץ מִתְמוֹטֶטֶת, אֵינָהּ מִתְמוֹטֶטֶת אֶלָּא מִמָּקוֹם זֶה, שֶׁהוּא מְקוֹם הָעוֹלָם. רַבִּי חִזְקִיָּה אוֹמֵר, מְקוֹם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, הִיא נְקוּדָה אַחַת, אֲשֶׁר עָלֶיהָ עוֹמֵד הַכֹּל. וְהַכָּבוֹד אֵינוֹ בָּרוּךְ אֶלָּא מִמְקוֹמוֹ. דִּכְתִיב, (יחזקאל ג) בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ.

אבן השתיה, יעקב אבינו והסימן לבניו

ומובא עוד בזוהר חדש (פרשת ויצא דפו"י דף כ"ז טור ד' – דף כ"ח טור א'): 

רַבִּי זֵירָא עָאל קַמֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה יָתִיב, וְעֵינוֹי נָבְעִין מַיָּא, וַהֲוָה מַרְחֵישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ וּבָכֵי, חָזַר לַאֲחוֹרוֹי רַבִּי זֵירָא. אָמַר לְשַׁמָּשֵׁיהּ, מַאי הַאי דְּיָתֵיב מַר וּבָכֵי, אָמַר תְּרֵי זִמְנֵי עַיְילִינָא לְקָרְבָא גַבּוֹי, וְלָא יָכֵילְנָא. עַד דַּהֲווֹ יָתְבֵי, חָמוֹן לֵיהּ דְּעָאל לְאִדְּרֵיהּ, עַד דְּנָחַת, הֲוָה קָלֵיהּ אָזֵיל בְּבֵיתָא וּבָכֵי.

שָׁמַע דַּהֲוָה אָמַר, אַבְנָא אַבְנָא, אַבְנָא קַדִּישָׁא עִילָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, בִּקְדוּשָּׁתָא דְּמָארָךְ, זְמִינֵי בְּנֵי עֲמָמַיָא לְאִתְזַלְזְלָא בָּךְ, וּלְאוֹתָבָא גּוֹלְמֵי מְסָאֲבִין עֲלָךְ, לְסָאֲבָא אַתְרָךְ קַדִּישָׁא, וְכָל מְסָאֲבִין יִקְרְבוּן בָּךְ, וַוי לְעָלְמָא בְּהַהוּא זִמְנָא.

נְחַת וִיתֵיב בְּסוּלְסְלָנֵיהּ, אָמַר רִבִּי זֵירָא לְשַׁמָּשֵׁיהּ, זִיל וְאֵימָא לֵיהּ לְמַר, אִי אֵיעוֹל קַמֵּיהּ. עָאל שַׁמָּשֵׁיהּ, אֲמַר הָא רַבִּי זֵירָא הָכָא, לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ, וְלָא זְקֵיף עֵינוֹהִי. 

לְבָתַר אָמַר, רַבִּי זֵירָא לֵיעוֹל, וְאַתְּ תִּיב לְבַר. עָאל ר' זֵירָא, וְאַרְכִין בִּרְכּוֹי, וִיתֵיב קַמֵּיהּ. חָמָא ר' אֶלְעָזָר, בָּטַשׁ בְּרַגְלֵיהּ, אָמַר קוּם מֵהָתָם, וְתִיב כְּאָרְחָךְ, קָם וִיתֵיב כְּאָרְחֵיהּ.

אָמַר רִבִּי זֵירָא, הַאי דְּמַר דַּהֲוָה בָּכֵי, מַאי חָזָא. אָמַר, אַרְכַּבְתָּא תְּבִירָא סַגִּיאָה דְּכָל עָלְמָא, חָזֵינָא הַהוּא אַבְנָא יַקִּירָא קַדִּישָׁא, דְמִינָהּ אִשְׁתֵּיל עָלְמָא. וְהַהוּא אַבְנָא הֲוָה, דְּשַׁוֵּי יַעֲקֹב רֵישֵׁיהּ עֲלָהּ. 

וְכִי אַבְנָא דְּמִינָהּ אִשְׁתֵּיל כָּל עָלְמָא, וַהֲוָה רֵישֵׁיהּ מְשַׁקְעָא בִּתְהוֹמָא רַבָּא, הֵיךְ יָכוֹל יַעֲקֹב לְנַעְנְעָה לָהּ. אֶלָּא הַהוּא אַבְנָא, זִוְיָיתֵיהּ מְשַׁקְעָן בִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְרֵישֵׁיהּ אִתְמַגּוֹס בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, וַעֲלָהּ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין, וּשְׁכִינְתָּא יְקָרָא עִילָּאָה עֲלָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית מט) מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְמַלְכָּא עִילָּאָה הֲוָה גָּלִיף עֲלָהּ. 

כַד אָתָא יַעֲקֹב, קָרָא הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּנְסָבָהּ מִכָּאן, וְשַׁוְיָהּ בְּהַהוּא אֲתַר דְּקֹדֶשׁ קֳדָשִׁין הֲוָה תַּמָּן. אָמַר רַבִּי זֵירָא, אֲנָא שְׁמַעְנָא בְּשֵׁם ר' בּוֹ, דַּאֲמַר רָזָא דְּמִלָּה בְּהַאי, וְלָא אִדְכַּרְנָא. 

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי רַבִּי זֵירָא דַּעְתִּי אָחֵיס עֲלָךְ. וְדִילְמָא הַאי מִלָּה שְׁמַעְתְּ, וְכָךְ הוּא בְּרִירָא דְּמִלְּתָא, דִּכְתִיב (שם כח) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אֶבֶן אַחַת מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. מֵאֵיזֶה מָקוֹם, מִמָּקוֹם הַיָּדוּעַ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּהוֹם, שֶׁשָּׁם אֲבָנִים שֶׁשּׁוֹחֲקִים מַיִם לְכָל הָעוֹלָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב יד) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם. 

הָאֶבֶן הַזֹּאת, הָיְתָה עִיקָּר לְכֻלָּם, וְהָיְתָה עוֹלָה עַד מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְיַעֲקֹב לֹא הָיְתָה כַּוָּונָתוֹ עַל שׁוּם אַחַת מֵהֶן, אֶלָּא עָלֶיהָ, מִשּׁוּם דִּרְמִיזָא לֵיהּ רְמִיזָא. מַה הִיא הַכֹּל אִשְׁתֵּיל מִינָּהּ, כָּךְ יַעֲקֹב כָּל עָלְמָא אִשְׁתֵּיל מִנֵּיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁהִיא עִיקַּר כָּל הָעוֹלָם, וַיָּשֶׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו, שָׂם בְּלִבּוֹ שֶׁהִיא מֵרַאשׁוֹתָיו, דּוּגְמַת זֶה כָּזוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, כְּלוֹמַר, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. 

וְסִימָן יָדוּעַ לָקַח, אָמַר זוֹ הִיא דּוּגְמָא שֶׁלִּי, וְאִם לָזוֹ תִּהְיֶה שׁוּם מַעְלָה, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לִי מַעֲלָה. וְעַל כָּךְ שָׂם לִבּוֹ עָלֶיהָ, וְנָדַר נֵדֶר, דִּכְתִיב, (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. כְּלוֹמַר, אִם הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, מִיָּד וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אַעֲשְׂרֶנּוּ לָךְ. נָדַר הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי זֵירָא, הָא וַדַּאי שָׁמַעְנָא. 

אָמַר לֵיהּ, עַל הַאי אִתְקְרֵי (שם מט) אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. כְּלוֹמַר, נִקְרְאָה כָּךְ עַל שְׁמוֹ, עַל שֶׁנָּתַן לִבּוֹ וְעֵינָיו עָלֶיהָ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אוֹתָהּ בֵּית עוֹלָמִים, וְשָׁם הָיְתָה שְׁכִינָתוֹ. 

וְעַל דָּא בָּכִינָא, דַּחֲזֵינָא דְּעַל הַאי אַבְנָא, זְמִינִין לְשַׁוָּאָה סוֹאֲבַת עַמְמַיָא, וּפִגְרֵי מֵיתַיָיא. מַאן לָא יִבְכֵּי, וַוי לְעָלְמָא, וַוי לְהַהוּא זִימְנָא, וַוי לְהַהוּא דָרָא. בְּכָה כַּד בְּקַדְמִיתָא, אִתְנַח וְאִשְׁתִּיק. לְבָתַר חָזַר וַאֲמַר, וַוי לְאִינוּן דִּיהוֹן זְמִינִין בְּעָלְמָא, כַּד יִתְעַר מַלְכָּא עִלָּאָה דְעָלְמָא.

תרגום

רַבִּי זֵירָא נִכְנַס לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. מָצָא אוֹתוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, וְעֵינָיו נוֹבְעִים מַיִם, וְהָיָה מְרַחֵשׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו וּבוֹכֶה. חָזַר לַאֲחוֹרָיו רַבִּי זֵירָא. אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: מַה זֶּה שֶׁיּוֹשֵׁב מַר וּבוֹכֶה? אָמַר: פַּעֲמַיִם נִכְנַסְתִּי לִקְרַב אֵלָיו, וְלֹא יָכֹלְתִּי. בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים, רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְחַדְרוֹ. עַד שֶׁיָּרַד, הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ בַּבַּיִת וּבוֹכֶה.

שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֶבֶן אֶבֶן, אֶבֶן קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הָעוֹלָם, בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנְךְ, עֲתִידִים בְּנֵי הָעַמִּים לְהִזְדַּלְזֵל בָּךְ וּלְהוֹשִׁיב גְּלָמִים טְמֵאִים עָלַיִךְ לְטַמֵּא אֶת מְקוֹמֵךְ הַקָּדוֹשׁ, וְכָל הַטֻּמְאוֹת יַקְרִיבוּ בָּךְ. אוֹי לָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן.

יָרַד וְיָשַׁב בְּכִסְאוֹ. אָמַר רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּשׁוֹ: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ לְמַר, אִם אֶכָּנֵס לְפָנָיו? נִכְנַס שַׁמָּשׁוֹ, אָמַר: הִנֵּה רַבִּי זֵירָא כָּאן. לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ, וְלֹא הֵרִים עֵינָיו.

אַחַר כָּךְ אָמַר: רַבִּי זֵירָא שֶׁיִּכָּנֵס, וְאַתָּה שֵׁב בַּחוּץ. נִכְנַס רַבִּי זֵירָא וְהִרְכִּין בִּרְכָּיו, וְיָשַׁב לְפָניו. רָאָה רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּעַט בְּרַגְלוֹ, אָמַר: קוּם מִשָּׁם, וְשֵׁב כְּדַרְכְּךְ. קָם וְיָשַׁב כְּדַרְכּוֹ.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: זֶה שֶׁמַּר הָיָה בוֹכֶה, מָה רָאָה? אָמַר: מֶרְכָּבָה בְּשֶׁבֶר גָּדוֹל שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, רָאִיתִי אוֹתָהּ אֶבֶן הַיְקָרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הָיְתָה שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אֶת רֹאשׁוֹ עָלֶיהָ.

וְכִי הָאֶבֶן שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּל כָּל הָעוֹלָם, וְרֹאשָׁהּ הָיָה שָׁקוּעַ בַּתְּהוֹם הַגָּדוֹל, אֵיךְ יָכֹל יַעֲקֹב לְנַעֲנֵעַ אוֹתָהּ? אֶלָּא אוֹתָהּ הָאֶבֶן, זָוִיּוֹתֶיהָ הָיוּ שְׁקוּעוֹת בַּתְּהוֹם הַגָּדוֹל, וְרֹאשָׁהּ נִתְגַּלָּה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְעָלֶיהָ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְהַשְּׁכִינָה הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן עָלֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט) מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הָיָה חָקוּק עָלֶיהָ.

כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב, קָרָא אוֹתוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּנְטָלָהּ מִכָּאן, וְשָׂם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁקֹּדֶשׁ הַקְּדָשִׁים הָיָה שָׁם. אָמַר רַבִּי זֵירָא, אֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבִּי בּוֹ שֶׁאָמַר אֶת סוֹד הַדָּבָר בָּזֶה, וְלֹא נִזְכַּרְתִּי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵי רַבִּי זֵירָא, דַּעְתִּי חָסָה עָלֶיךְ. וְאוּלַי הַדָּבָר הַזֶּה הוּא שֶׁשָּׁמַעְתָּ, וְכָךְ הוּא בֵּרוּר הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב (שם כח) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. אֶבֶן אַחַת מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. מֵאֵיזֶה מָקוֹם? מִמָּקוֹם הַיָּדוּעַ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּהוֹם, שֶׁשָּׁם אֲבָנִים שֶׁשּׁוֹחֲקִים מַיִם לְכָל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם.

הָאֶבֶן הַזֹּאת הָיְתָה עִקָּר לְכֻלָּם, וְהָיְתָה עוֹלָה עַד מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְיַעֲקֹב לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל שׁוּם אַחַת מֵהֶן, אֶלָּא עָלֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁרָמְזָה לוֹ רֶמֶז. מַה הִיא שֶׁהַכֹּל נִשְׁתַּל מִמֶּנָּה, כָּךְ יַעֲקֹב כָּל הָעוֹלָם נִשְׁתַּל מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁהִיא עִקַּר כָּל הָעוֹלָם. וַיָּשֶׂם מֵרַאֲשּתָיו – שָׂם בְּלִבּוֹ, שֶׁהִיא מֵרַאֲשֹׁתָיו – דֻּגְמַת זֶה כָּזוֹ. מִיַּד וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. כְּלוֹמַר, נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

וְסִימָן יָדוּעַ לָקַח, אָמַר: זוֹ הִיא דֻגְמָא שֶׁלִּי, וְאִם לָזוֹ תִּהְיֶה שׁוּם מַעֲלָה, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה לִי מַעֲלָה. וְעַל כָּךְ שָׂם לִבּוֹ עָלֶיהָ, וְנָדַר נֶדֶר, שֶׁכָּתוּב (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. כְּלוֹמַר, אִם הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, מִיָּד – וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. נָדַר הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רַבִּי זֵירָא, זֶה וַדַּאי שָׁמַעְתִּי.

אָמַר לוֹ, עַל זֶה נִקְרֵאת אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (שם מט), כְּלוֹמַר, נִקְרְאָה כָּךְ עַל שְׁמוֹ, עַל שֶׁנָּתַן לִבּוֹ וְעֵינָיו עָלֶיהָ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אוֹתָהּ בֵּית עוֹלָמִים, וְשָׁם הָיְתָה שְׁכִינָתוֹ.

וְעַל זֶה בָּכִיתִי, שֶׁרָאִיתִי שֶׁעַל הָאֶבֶן הַזּוֹ עֲתִידִים לָשִׂים אֶת טֻמְאַת הָעַמִּים וּפִגְרֵי מֵתִים. מִי לֹא יִבְכֶּה? אוֹי לָעוֹלָם! אוֹי לְאוֹתוֹ הַזְּמַן! אוֹי לְאוֹתוֹ הַדּוֹר! בָּכָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, נֶאֱנַח וְשָׁתַק. אַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר: אוֹי לְאוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים בָּעוֹלָם, כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָעוֹלָם.

והגאון יצחק יוסף שליט"א (בהסכמה לספרי חלק א' "לשכנו תדרשו") כתב וז"ל: "וכתב על זה בספר 'אלה מסעי' (דף י"ד ע"א), ועינינו הרואות שחזון נבואתו של רבי אלעזר בן ערך נתקיים כעת בעוה"ר, שהישמעאלים מכניסים מתיהם על אבן השתיה וכו' ", עכ"ל.

וכן מובא בזוהר הקדוש (נח דפו"י דף ע"ב ע"א):

רַבִּי יְהוּדָה קָם לֵילְיָא חַד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּ לֵילְיָא בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּמָתָא מַחְסֵיָא. וְהֲוָה תַּמָּן בְּבֵיתָא חַד יוּדָאי דְּאֲתָא בִּתְרֵי קְסִירָא דְקַטְפִירָא. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. דָּא הִיא אֶבֶן שְׁתִיָּה דְּמִתַּמָּן אִשְׁתִּיל עָלְמָא וְעֲלָה אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא.

זָקַף רֵישֵׁיהּ הַהוּא יוּדָאי וְאֲמַר לָהּ הַאי מִלָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר, וְהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִינָהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵי לָהּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב, (בראשית כח) וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו. וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְהַאי אַבְנָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַים.

רַבִּי יְהוּדָה לָא אַסְחַר רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר (עמוס ד) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלקֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּכְתִיב, (דברים כז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין כַּוָּונָה. וּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא בָּעָאן לְאִתְתַּקָּנָא בְּגוּפָא וּרְעוּתָא כְּחֲדָא. קָם הַהוּא יוּדָאי וְאִתְלַבַּשׁ, וְיָתִיב לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָא וְלֵילֵי.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא דְּכַוְונַת גַּרְמָךְ, אֵימָא מִילָךְ דְּנִתְחַבֵּר כְּחֲדָא. דְּהָא מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין תִּקּוּנָא דְגוּפָא וְתִקּוּנָא דְלִבָּא. וְאִי לָאו בְּעַרְסָאי שְׁכִיבְנָא וּבְלִבָּאי אָמַרְנָא מִלִּין. אֶלָּא הָא תָּנִינָן דְּאָפִילּוּ חַד דְּיָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא שְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בַּהֲדֵיהּ, וּמַה שְּׁכִינְתָּא הָכָא וְאֲנָא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבַעֲיָין צַחוּתָא.

וְתוּ דְּכָל בַּר נָשׁ (אחרי מות סז א) דְּקָם לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִפַּלְגוּ לֵילְיָא כַּד אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן (בפלגו דליליא) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָא בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. וְהוּא וְכָל צַדִּיקַיָיא דִּבְגִנְתָּא כֻּלְהוּ צַיְיתִין (ליה וצייתין) לְאִלֵּין מִלִּין דְּנָפְקֵי מִפּוּמֵיהּ. וּמַה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָּיא מִתְעַדְּנִין לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בְּשַׁעֲתָא דָּא וְאֲנָא אֱהֵא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. אָמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא אֵימָא מִילָךְ.

אָמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא עַל מַה דְּאֲמַרְתְּ בִּפְסוּקָא דָא (רזא דאבן שתיה דאמרת) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים דְּדָא אֶבֶן שְׁתִיָה. (השתא דציית למלי) הֵיךְ אֶפְשָׁר, דְּהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִנָּהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי, דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵּי לָהּ הַשְׁתָּא. וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו.

וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְאַבְנָא דָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַם. אָמַר לֵיהּ כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִכְפַּל תְּחוֹתוֹי וְהַהוּא אֶבֶן תְּחוֹתֵיהּ הֲוַת. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר שָׂם כְּתִיב. וּכְתִיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לֵיהּ אִי יָדַעְתְּ מִלָּה אֵימָא לָהּ.

פָּתַח וְאָמַר(תהלים יז) אֲנִי בְצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. דָּוִד מַלְכָּא חֲבִיבוּתָא וּדְבֵקוּתָא דִילֵיהּ בְּהַאי אֶבֶן הֲוָה. וְעֲלָהּ אָמַר (תהלים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וְכַד בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּחִיזוּ יְקָרָא דְמָרֵיהּ, נְטַל לְהַאי אֶבֶן בִּידֵיהּ בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר עָיִיל.

בְּגִין דְּכָל מַאן דְּבָעֵי לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מָרֵיהּ, לָא אָעִיל אֶלָּא בְּהַאי אֶבֶן. דִּכְתִיב, (ויקרא יג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְדָוִד מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ. וְכָל אִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ דְּדָוִד לְאִתְחֲזָאָה בְּהַאי אֶבֶן כְּדְקָא יְאוּת לְגַבֵּי דִּלְעֵילָא.

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אַתְקִין צְלוֹתָא דְצַפְרָא וְאוֹדַע טִיבוּ דְמָארֵיהּ בְּעָלְמָא. וְאַתְקִין הַהִיא שַׁעֲתָא בְּתִקּוּנָהָא כְּדְקָא יָאוֹת דִּכְתִיב, (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה וְאוֹדַע בְּעָלְמָא דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין דְּיָכוֹל לְשֵׁזָבָא וּלְמֵידַן עָלְמָא.

יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית, וּבְגִין צְלוֹתָא דָא דְּאַתְקִין מַה דְּלָא אַתְקִין בַר נָשׁ מִקַּדְמַת דְּנָא כְּדְקָא יְאוּת. בְגִין כָּךְ שַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר (דף עב ע"ב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. דְּעַד הַהִיא שַׁעֲתָא לָא שַׁוִּי לָהּ אָחֳרָא כַּוָּותֵיהּ.

וּבְגִין כָּךְ וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה. מַאי מַצֵּבָה דְּהֲוָה נְפִילָה וְאוֹקִים לָהּ. וַיִּצּוֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. דְּהָא בְּיַעֲקֹב תַּלְיָא מִילְתָא לְמֶעְבַּד יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. 

אֲתָא רַבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר לֵיהּ וְכָל הַאי יְדַעְתְּ (והיך) וְאַתְּ מִשְׁתַּדֵּל בִּסְחוֹרָתָא וּמַנַּח חַיֵּי עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ דְּהֲוָה דְחִיקָא לִי שַׁעֲתָא, וְאִית לִי תְּרֵין בְּנִין וְקָיְימִין כָּל יוֹמָא בְּבֵי רַב וְאֲנָא אִשְׁתַּדַּלְנָא עַל מְזוֹנַיְיהוּ וּלְמֵיהַב לוֹן אֲגַר לְמוֹרַיְיהוּ בְּגִין דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא.

פָּתַח וְאָמַר(מלכים א ב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד. מַאי שְׁבָחָא דָא. אֶלָּא דְּאַתְקִין אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשַׁוֵּי עֲלָהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּכְדֵין וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד. וּכְתִיב, (בראשית ט) וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תִּיאוּבְתָּא דִילֵיהּ בָּהּ תָּדִיר, וּמַאן דְּלָא אִתְחֲזֵי בָּהּ לָא אָעִיל קַמֵּי מָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם.

תרגום

רַבִּי יְהוּדָה קָם לַיְלָה אֶחָד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּאַכְסַנְיָה בְּעִיר מַחְסֵיָא, וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת יְהוּדִי אֶחָד שֶׁבָּא בִּשְׁתֵּי אַמְתָּחוֹת שֶׁל מַלְבּוּשִׁים. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים – זוֹהִי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּל הָעוֹלָם וְעָלֶיהָ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

הֵרִים רֹאשׁוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי וְאָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר? וַהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם) וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו? וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזאת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה לֹא סוֹבֵב רֹאשׁוֹ אֵלָיו, פָּתַח וְאָמַר, (עמוס ד) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל, וְכָתוּב (דברים כז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים כַּוָּנָה, וְדִבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים לְהִתְתַּקֵּן בְּגוּף וְרָצוֹן כְּאֶחָד. קָם אוֹתוֹ יְהוּדִי וְהִתְלַבֵּשׁ, וְיָשַׁב אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, עַכְשָׁו שֶׁכִּוַּנְתָּ עַצְמְךְ, אֱמֹר דְּבָרְךְ שֶׁנִּתְחַבֵּר כְּאֶחָד, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים תִּקּוּן הַגּוּף וְתִקּוּן הַלֵּב, וְאִם לֹא – בְּמִטָּתִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב, וּבְלִבִּי הָיִיתִי אוֹמֵר דְּבָרִים. אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִמּוֹ, וּמַה שְּׁכִינָה כָּאן וַאֲנִי שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים צַחוּת.

וְעוֹד, שֶׁכָּל בֶּן אָדָם שֶׁקָּם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן [בחצות הלילה], הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וְהוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּגַּן, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים [לו, ומקשיבים] לְאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו. וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּתְעַדְּנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, וַאֲנִי אֶהְיֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? אָמַר לוֹ, כָּעֵת אֱמֹר דְּבָרְךְ.

אָמַר לוֹ, שָׁאַלְתִּי עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בַּפָּסוּק הַזֶּה [סוד של אבן השתיה שאמרת], וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁזּוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, [עכשו שמקשיב לדברי] אֵיךְ אֶפְשָׁר? שֶׁהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ כָּעֵת, וְכָתוּב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו?

וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזּוֹ הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה. אָמַר לוֹ, אֲשֶׁר שָׂם כָּתוּב, וְכָתוּב וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לוֹ, אִם יָדַעְתָּ הַדָּבָר – אֱמֹר אוֹתוֹ.

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים יז) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךְ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךְ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַחֲבִיבוּת וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה בָּאֶבֶן הַזֹּאת, וְעָלֶיהָ אָמַר (שם קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וּכְשֶׁרָצָה לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאֵה כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ, נָטַל אֶבֶן זוֹ בְּיָדוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס.

מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, לֹא נִכְנָס אֶלָּא עִם אֶבֶן זאת, שֶׁכָּתוּב (ויקרא יג) בְּזאת יָבא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְדָוִד מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר, אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךְ. וְכָל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל דָּוִד לְהֵרָאוֹת בְּאֶבֶן זֹאת כָּרָאוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה.

בֹּא וְתִרְאֶה, אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת הַבֹּקֶר וְהוֹדִיעַ טוּב רִבּוֹנוֹ בָּעוֹלָם, וְתִקֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה בְּתִקּוּנֶיהָ כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, וְהוֹדִיעַ בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל וְלָדוּן אֶת הָעוֹלָם.

יַעָקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, וּבִשְׁבִיל הַתְּפִלָּה הַזּוֹ שֶׁתִּקֵּן מַה שֶּׁלֹּא תִקֵּן בֶּן אָדָם מִקֹּדֶם לָזֶה כָּרָאוּי, לָכֵן שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא תִקֵּן אוֹתָהּ אַחֵר כְּמוֹתוֹ.

וְלָכֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה. מַה זֶּה מַצֵּבָה? שֶׁהָיְתָה נְפוּלָה, וְהֵקִים אוֹתָהּ. וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. שֶׁהֲרֵי בְּיַעֲקֹב תָּלוּי הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם.

בָּא רַבִּי יְהוּדָה וּנְשָׁקוֹ. אָמַר לוֹ, וְכָל זֶה יָדַעְתָּ, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה וּמַנִּיחַ חַיֵּי עוֹלָם!? אָמַר לוֹ, שֶׁדְּחוּקָה הָיְתָה לִי הַשָּׁעָה, וְיֵשׁ לִי שְׁנֵי בָנִים, וְעוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם בְּבֵית הָרַב, וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בִּמְזוֹנָם וְלָתֵת לָהֶם שָׂכָר לְמוֹרָם כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ בַתּוֹרָה.

פָּתַח וְאָמַר, (מלכים א ב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד. מַה הוּא הַשֶּׁבַח הַזֶּה? אֶלָּא שֶׁהִתְקִין אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשָׂם עָלֶיהָ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְאָז וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד. וְכָתוּב (בראשית ט) וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם. שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשְׁקוֹ בָהּ תָּמִיד, וּמִי שֶׁלֹּא נִרְאֶה עִמָּהּ, לֹא נִכְנָס לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם.

ועיין ב"מתוק מדבש" שבסביר שהבונים הם האבות, ושלא צרפו עמם המלכות משום שעדיין לא הגיע הזמן, משום שהקליפות דהיינו הטומאה גברה מאוד עדיין בזמנם, והעולם לא היה מספיק טהור ומוכן לכך, ולא חלילה שפירוש "מאסו" הוא, שהם לא רצו, שכן מבואר בבראשית רבה (י"ט י"ז) כמובא לעיל שאברהם הוריד השכינה מהרקיע השביעי לשישי, ויצחק מהשישי לחמישי, ויעקב מהחמישי לרביעי.

וכן מובא ביומא (נ"ג ע"ב): "אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים [רש"י- דוד ושמואל שגילו הדבר], ושתייה היתה נקראת". ור' עובדיה מברטנורא פירש וז"ל: "על שם שממנה נשתת [נברא] העולם, שבה יסד הקב"ה את עולמו, שתיה – יסוד", עכ"ל.

מקום אבן השתיה בקדש הקדשים

והתוספות יו"ט (שם) פירש שמקום אבן השתיה: "באמצע בית קדש הקדשים, כדאיתא במגילה (י' ע"א): ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח". עכ"ל.

וארון העדות היה במרכז קדש הקדשים, ועמד בנס, שלא תפס מקום, כדאיתא בירושלמי בבא בתרא (פרק שישי הלכה ב'): "א"ר לוי ולא מקום ארון עולה מן המניין? אמר רבי לוי, ותני כן בשם ר' יודה בי אלעי, ארון עומד באמצע, וחולק הבית עשר אמות לכל רוחַ" ע"כ. הארון עמד באמצע קדש הקדשים על אבן השתיה, ומדדו משני צדי הארון עד קיר קדש הקדשים עשר אמות לכל רוח. נמצא, שהארון עמד בנס ולא תפס מקום, שכן מידות קדש הקדשים היו עשרים אמה על עשרים אמה.

ואילו במדרש תנחומא (פרשת קדשים אות י') מובא, שאבן השתיה היתה לפני הארון, וז"ל המדרש: "ארץ ישראל יושבת באמצעתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל ואבן השתיה לפני הארון". ע"כ. ואילו הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) פסק: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו, שעליה היה הארון מונח", ע"כ.

דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא, שהמרחק בין המזבח לקדש הקדשים יגדל לעתיד משמונים וחמש אמה, שהיה בבית שני, לתשעים ושמונה אמה, דהיינו, שינוי של שלוש עשרה אמה. שכן בבית שני בין המזבח לאולם היה מרחק עשרים ושתיים אמה, וכן בין ההיכל לקדש הקדשים היה אמה טרקסין בלבד. ואילו לעתיד בבית שלישי בין המזבח לאולם המרחק יהיה שלושים וארבע אמה, ובין ההיכל לקדש הקדשים תהיה חומה בת שתי אמות. ומאחר ואבן השתיה בקדש הקדשים והארון במרכז קדש הקדשים כיצד יסתדר הדבר?

*ואפשר, שאבן השתיה אינה קטנה ומצומצמת, אלא היא במרכז קדש הקדשים ועליה ארון הברית, והיא נמצאת ברוב קדש הקדשים, דהיינו, היא בולטת למערב למזבח לצפון ולדרום, וממילא, גם לעתיד היא במרכז קדש הקדשים.

וכך יסתדר לכל הדיעות: לתוס' יו"ט, למדרש תנחומא ולרמב"ם. ואפשר, שלרמב"ם בבית א' וב' מרכז אבן השתיה היה במערב קדש הקדשים, ולעתיד אבן השתיה תהיה במרכז קדש הקדשים, וארון הברית במרכז קדש הקדשים [כל זה מובא גם בחלק א' של הספר "לשכנו תדרשו" פרק מ"א בעמ': 84-82].

והגאון, הרב יצחק יוסף שליט"א, העיר בענין, בהסכמתו על ספרי "לשכנו תדרשו" בחלק א', וכתב וז"ל: "יש לציין לדברי הרדב"ז בח"ב (סי' תרצ"א), שאין ספק, שהאבן, שהיתה במערבו של בית קדש בקדשים, היא האבן שתחת כיפת המסגד, והנקרא אצלם אל צברא, ע"כ. ועיין התוס' יו"ט (פ"ה דיומא מ"ב), שאבן השתיה היתה בדיוק באמצע קדש הקדשים. וכ"ה בס' דרך הקודש (דף כ"ד ע"ג)בשם מהרימ"ט", עכ"ל.

ולפי הצלום שפורסם ברבים (ראה ציור): אבן השתיה שבמסגד היא גדולה כאשר חלקה עגול וחלקה בזוית. ולמרות שאין לסמוך שכך היה בוודאות במקור, שכן יתכן שעשו בו שינויים, כגון חפירות, מ"מ כתוספת ומקור נוסף לסברא זאת ניתן להעזר גם בצורת אבן השתיה, כפי שמופיע בצלומים.

[ובספר "מאיר נתיב" מובאת אגדה, שעל אותה אבן עקד אברהם אבינו ע"ה את יצחק (בשם ר' שלומי כ"צ הי"ו)].

וכן פסק הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ד הי"א): אבן היתה בקדש הקדשים שעליה היה הארון מונח", ע"כ.

וכן הסביר הרמח"ל "במשכני עליון" (עמ': קמ"ט – ק"נ) וז"ל: "כשרצה המאציל לברוא את העולם הזה, כלל הכל בעשר מאורות גדולים… והמאור האחרון שבהם, הוא הנקרא שכינה, ושם נשרשו כל הנמצאים… כי בו נשרשים הארץ ומלואה, השמים ושמי השמים וכל צבאותיהם – איש לא נעדר. ובהקבץ כל השורשים האלה אל מקום אחד, באמצע, יראה שם כמו אבן אחת, והיא נקראת:'אבן השתייה', וכן היתה האבן הזאת בעולם הזה למטה במקום קדש הקדשים" וכו', עיין שם.

דילוג לתוכן