לשכנו תדרשו חלק ג'
פרק ד' – נושא לט'
לישת ועריכת מנחות הציבור
לִישַׁת וַעֲרִיכַת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר
בְּבַיִת שֵׁנִי
בְּבַיִת שֵׁנִי לִישַׁת וַעֲרִיכַת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר הָיְתָה בַּקֹּדֶשׁ. [ציור 263 א]
עִם כָּל מַה שֶּׁהֵבֵאנוּ עַד עַתָּה, נוֹסִיף שֶׁלֹּא כָּל מַלְאֲכוֹת הֲכָנַת הַמְּנָחוֹת חַיָּבוֹת לִהְיוֹת בַּקֹּדֶשׁ. שֶׁכֵּן, יֶשְׁנָן מְנָחוֹת שֶׁרַק הָחֵל מִמְּלֶאכֶת הַלִּישָׁה וְהָעֲרִיכָה זֶה נַעֲשֶׂה בַּקֹּדֶשׁ.
וּכְמוֹ שֶׁפָּסַק הָרַמְבָּ"ם (מעשי הקורבנות יב):
הֲלָכָה יד': כָּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַצָּה. וְכֵן שְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת שֶׁאוֹכְלִין הַכֹּהֲנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין לְאָכְלָן בְּכָל מַאֲכָל וּבִדְבַשׁ אֵין אוֹכְלִין אוֹתָן חָמֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו י) "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם". אֲפִלּוּ חֶלְקָם לֹא יַחְמִיצוּ. וְאִם הֶחְמִיץ שְׁיָרֶיהָ לוֹקֶה. וְהַמְחַמֵּץ אַחַר הַמְחַמֵּץ חַיָּב. וְלוֹקִין עַל כָּל עֲשִׂיָּה וַעֲשִׂיָּה שֶׁבָּהּ:
הֲלָכָה טו': כֵּיצַד. לָשָׁהּ חָמֵץ אוֹ עֲרָכָהּ חָמֵץ אוֹ קִטְּפָהּ חָמֵץ אוֹ אֲפָאָהּ חָמֵץ לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יא) "לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ" וְנֶאֱמַר (ויקרא ו י) "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ" לְחַיֵּב עַל כָּל מַעֲשֶׂה יְחִידִי שֶׁבָּהּ. עָשָׂהּ חָמֵץ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף לוֹקֶה עַל כָּל מַעֲשֶׂה מֵהֶן:
הֲלָכָה יט': הַמְחַמֵּץ לֶחֶם הַפָּנִים לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יא) "כָּל הַמִּנְחָה". אֲבָל מִנְחַת נְסָכִים אֵין בָּהּ מַלְקוּת, שֶׁאִם גִּבְּלָהּ בְּמַיִם הֲרֵי נִפְסְלָה קֹדֶם שֶׁתִּתְחַמֵּץ. וְאִם גִּבְּלָהּ בְּיַיִן שֶׁל נְסָכִים מֵי פֵּרוֹת הֵן וְאֵין מַחְמִיצִין:
הֲלָכָה כ': הַחִטִּים שֶׁל מְנָחוֹת אֵין לוֹתְתִין אוֹתָן שֶׁמָּא יַחְמִיצוּ שֶׁהֲרֵי בַּחוּץ לוֹתְתִין אוֹתָן וְאֵין הַכֹּל זְרִיזִין לְשָׁמְרָן. אֲבָל מִנְחַת הָעֹמֶר הוֹאִיל וְהִיא שֶׁל צִבּוּר לוֹתְתִין אוֹתָהּ. שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר זְרִיזִין הֵן וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ:
הֲלָכָה כא': כָּל הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת נִלּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ. הוֹאִיל וְלִישָׁתָן וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים בָּעֲזָרָה אַנְשֵׁי פְּנִים זְרִיזִין הֵן: עַד כָּאן הָרַמְבָּ"ם.
וּמֵאַחַר וְהַמִּנְחָה בָּאָה מַצָּה, חַיָּב שֶׁמְּקוֹם הַלִּישָׁה יִהְיֶה צָמוּד לִמְקוֹם הָאֲפִיָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחֲמִיץ.
הֲלָכָה כג': "כָּל הַמְּנָחוֹת טְחִינָתָן וְהַרְקָדָתָן בַּחוּץ, וְלִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים. וְכָל מַעֲשֵׂיהֶן כְּשֵׁרִים בְּזָר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית הַקְּמִיצָה. וּמַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת הָיוּ בָּעֲזָרָה. וּשְׁתֵּיהֶם מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת וּמְקַדְּשִׁין. וְתַנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הָיָה". עַד כָּאן. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁבְּסִפְרֵנוּ נָקַטְנוּ בְּפִסְקֵי הֲלָכָה כְּדַעַת הָרַמְבָּ"ם בְּדֶרֶךְ כְּלָל.
וְכֵן שָׁם (הלכות מעש הקרבנות יג):
הֲלָכָה ח': מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר כֵּיצַד. אִם חַלּוֹת הִיא בּוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן וְלָשׁ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה וּפוֹתֵת וְנוֹתֵן בִּכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ וְאֵין בָּהּ יְצִיקַת שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ד) "חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן". וְאִם רְקִיקִין הִיא לָשׁ אֶת הַסֹּלֶת בְּפוֹשְׁרִין וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בְּשֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ד) "וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַחַר אֲפִיָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתָם:
הֲלָכָה יב': סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד. מֵבִיא אָדָם סֹלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלֵי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסֹּלֶת נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת אוֹפֶה אוֹתָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כֹּהֵן. וְהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן וְדַיּוֹ. וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ לְצַד אֶחָד וְקוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ב) "מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ". וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְקֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי וּמַעֲלֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמוֹלְחוֹ. וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלִי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא אֵינוֹ קוֹמֵץ אֶלָּא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ וּמַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים:
לִישַׁת וַעֲרִיכַת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר
בְּבַיִת שְׁלִישִׁי
בְּבַיִת שְׁלִישִׁי עֲרִיכַת וְלִישַׁת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר תִּהְיֶה בַּקֹּדֶשׁ – בְּמִזְרַח "הַיַּרְכָתַיִם". [ציור 264]
בְּבַיִת שֵׁנִי מְקוֹם לִישַׁת וַעֲרִיכַת שְׁאָר מִנְחוֹת הַצִּבּוּר הָיוּ בַּקֹּדֶשׁ, בָּעֲזָרָה. הֵיכָן? לֹא פֹּרַשׁ. וְכֵן בְּבַיִת שְׁלִישִׁי מְקוֹם הָעֲרִיכָה שֶׁל הַמְּנָחוֹת לֹא פֹּרַשׁ.
*וּמִסְתַּבֵּר לוֹמַר שֶׁאֶת לִישַׁת וַעֲרִיכַת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר יָלוּשׁוּ בַּקֹּדֶשׁ "בַּיַּרְכָתַיִם", בְּרֹחַב עֶשְׂרִים הָאַמָּה שֶׁבִּצְפוֹן מַעֲרַב הָעֲזָרָה, אֲבָל רַק בַּחֵלֶק הַמִּזְרָחִי שֶׁל רֹחַב עֶשְׂרִים הָאַמָּה [ציור 264 א]. וְאִלּוּ אֶת הַבִּשּׁוּל וְהָאֲפִיָּה יַעֲשׂוּ בְּחֶצְיוֹ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל רֹחַב עֶשְׂרִים הָאַמָּה שֶׁבַּיַּרְכָתַיִם. [ציור 264 ב]
לִישַׁת וַעֲרִיכַת מִנְחוֹת הַצִּבּוּר
בְּבַיִת שְׁלִישִׁי – המשך
וּלְפִי זֶה יְתֹרַץ מַדּוּעַ בִּשּׁוּל וַאֲפִיַּת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁל צִבּוּר, יֵעָשׂוּ רַק בְּמַעֲרַב רֹחַב עֶשְׂרִים הָאַמָּה וְלֹא גַּם בַּמִּזְרָח, כִּי בְּמִזְרַח הַיַּרְכָתַיִם יָלוּשׁוּ וְיַעַרְכוּ אֶת הַסֹּלֶת קָרוֹב לְיַד הַתַּנּוּרִים לַאֲפִיָּה מִיָּד, וּפָשׁוּט. [ציור 267]
וְאֵין לְהַקְשׁוֹת מֵהַגְּמָרָא שֶׁאוֹמֶרֶת בִּמְנָחוֹת (צה ע"ב): "אַחַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְאַחַת לֶחֶם הַפָּנִים, לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ, וַאֲפִיָּתָם בִּפְנִים. [שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁמְּבִיאִים בְּשָׁבוּעוֹת, וְכֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לֶחֶם הַפָּנִים מֻתָּר לָלוּשׁ אוֹתָן בַּחוּץ, אֲבָל הָאֲפִיָּה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בַּקֹּדֶשׁ, בָּעֲזָרָה].
וְכֵן אֵין לְהַקְשׁוֹת מִפְּסַק הָרַמְבָּ"ם (תמידין ומוספין ה ז): "לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ [שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים מֻתָּר בַּחוּץ], וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת". עַד כָּאן.
וְכֵן אֵין לְהַקְשׁוֹת שֶׁאִם מֻתָּר לָלוּשׁ וְלַעֲרֹךְ בַּחוּץ אָז גַּם לֶעָתִיד יָכִינוּ בַּחוּץ אֶת הַמְּנָחוֹת שֶׁמֻּתָּרוֹת לַהֲכִינָן בַּחוּץ וְלֹא בָּעֲזָרָה. שֶׁכֵּן גַּם בְּבַיִת שֵׁנִי לָשׁוּ אֶת לֶחֶם הַפָּנִים בְּלִשְׁכַּת לֶחֶם הַפָּנִים בָּעֲזָרָה, לַמְרוֹת שֶׁהֲכָנָתָהּ מֻתֶּרֶת בַּחוּץ, וּוַדַּאי שֶׁגַּם לֶעָתִיד יַחֲמִירוּ לָלוּשׁ אוֹתָן בַּיַּרְכָתַיִם שֶׁבַּקֹּדֶשׁ, שֶׁלֹּא תָּבוֹא חָלִילָה לַחֲשַׁשׁ טֻמְאָה.
וְלָכֵן *הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁגַּם אֶת לֶחֶם הַפָּנִים יַעַרְכוּ בְּמִזְרַח "הַיַּרְכָתַיִם" שֶׁבְּמַעֲרַב הָעֲזָרָה בְּרֹחַב עֶשְׂרִים – הָאַמָּה. וְכָל זֹאת יַעֲשׂוּ בַּקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁהַמְּנָחוֹת לֹא תָּבוֹאנָה לִידֵי חֲשַׁשׁ טֻמְאָה. [ציור 266]