פְּסַכְתֵּר

פְּסַכְתֵּר: כְּלִי גָּדוֹל עָשׂוּי מִנְּחֹשֶׁת, צוּרָתוֹ כְּעֵין סִירָה, מְחֻבָּר לוֹ שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת, אֶחָד מִכָּל צַד, וְיֵשׁ לוֹ גַּלְגַּלִּים מִלְּמַטָּה שֶׁיּוּכְלוּ לְסוֹחֲבוֹ. גָּדְלוֹ שֶׁל הַפְּסַכְתֵּר חֲצִי כּוֹר, שֶׁזֶּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְאִין. [ציור 131] הַשִּׁמּוּשׁ הָעִקָּרִי בַּפְּסַכְתֵּר הוּא לְהַנִּיחַ בּוֹ אֶת הַדֶּשֶׁן שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהַמִּזְבֵּחַ.

בַּתּוֹרָה (שְׁמוֹת כז ג): "וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת". סִירוֹתָיו: כְּלִי לְהַנִּיחַ הַדֶּשֶׁן בְּצוּרַת סִירָה (רלב"ג)

וּבִמְלָכִים א (ז מ): "וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶ֨ת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָה". וְרָשִׁי שָׁם "וְאָמַר רַבִּי, הַכִּיֹּרוֹת הֵן הֵן סִירוֹת", "הַכִּיֹּרוֹת. שֶׁל נְחֹשֶׁת, לְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ".

כְּשֶׁהָיוּ מוֹרִידִין אֶת הַפְּסַכְתֵּר מֵהַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁהָיָה מָלֵא בְּדֶשֶׁן, הָיָה כֹּהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ בַּשַּׁרְשֶׁרֶת כְּלַפֵּי מַטָּה, וְכֹהֵן נוֹסָף מוֹשֵׁךְ בַּשַּׁרְשֶׁרֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגֵּל בְּכֶבֶשׁ הַמִּזְבֵּחַ.

וּבְנוֹסָף לְהַנָּחַת הַדֶּשֶׁן בַּפְּסַכְתֵּר, הָיוּ נַעֲשִׂים בּוֹ עוֹד שִׁמּוּשִׁים בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּצַיֶּנֶת הַמִּשְׁנָה, (תָּמִיד ה ה): "וּבְשַׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ".

וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבָּ"ם (הִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין ב יג): "וְגוֹרְפִין אוֹתָהּ הָעֲרֵמָה בִּפְסַכְתֵּר. וְהוּא כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחְזִיק לֶתֶךְ. וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ לְמַטָּה. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מוֹרִידִין אוֹתוֹ אֶלָּא מַנִּיחִין הָעֲרֵמָה גְּבוֹהָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ". לְאַחַר מִכֵּן הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הַדֶּשֶׁן מִחוּץ לָעִיר.

וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבָּ"ם (הִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין ב יד טו) בְּעִנְיַן הוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן מִחוּץ לָעִיר: "כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה מִן הַכֹּהֲנִים מְמַלֵּא מִן הַדֶּשֶׁן שֶׁהוֹרִידוּ לְמַטָּה וּמוֹצִיא חוּץ לָעִיר לְשֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן. וְאֵין לְהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן לַחוּץ פִּיּוּס אֶלָּא כָּל הָרוֹצֶה. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְעַצֵּל כֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הוֹצָאָתוֹ לַחוּץ עֲבוֹדָה. אֵין בַּעֲלֵי מוּמִין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְחוּץ לָעִיר מַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בּוֹ בְּחָזְקָה. וְלֹא חֲזִירִים [חֲזִירֵי בַּר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בּוֹ] גּוֹרְפִים אוֹתוֹ. וְלֹא יְפַזְּרֶנּוּ שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו ג) "וְשָׂמוֹ". שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּנַחַת. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ".