בית המקדש השני
מסכת מידות – פרק ג'
משנה ג' – שית הדמים והרבובה
לְמַטָּה בָּרִצְפָּה בְּאוֹתָהּ הַקֶּרֶן מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה (א) עַל אַמָּה [ציור 22ב], וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית, וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. וְכֶבֶשׁ [ציור 22ג] הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שְׁשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְֹרֵה, וּרְבוּבָה (ב) [ציור 22ד] הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף.
רבי עובדיה מברטנורה
באותו הקרן. של מערבית דרומית.
שבו יורדין לשית. לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים.
וכבש היה לדרומו של מזבח. כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ') "ולא תעלה במעלות על מזבחי".
שלושים ושתים. ארכו היה נתון מדרום לצפון, ורחבו ממזרח למערב שש עשרה אמה.
ורבובה. כמין חלון חלול. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד.
רבובה. כמו נבובה, לשון נבוב לחות. נותנין פסולי חטאת העוף. שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואחר כך יצאו לבית השריפה.
א) אמה על אמה. בחפירה:
ב) ורבובה. כעין ארובה חקוקה בכבש במערבו ושם נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעובר צורתן ויצאו לבית השרפה: