בית המקדש השלישי

בית המקדש השלישי

העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד

לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)

העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)

גוג ומגוג המלחמה האחרונה על ציון וירושלים

זוהר הקדוש

ר' יִצְחָק אָמַר, הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְלָבַשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּאוּתָא, עַל עֲמַמְיָא דְּיִתְכַּנְּשׁוּן עָלֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהלים ב) וְרוזְֹנִים נוֹסְדוּ יַחַד עַל יְיָ' וְעַל מְשִׁיחו.ֹ וְתָאנָא זְמִינִין אִינּוּן שִׁבְעִין קַסְטוֹרִין מִכָּל עִיבָר, (נ"א עמין) לְאִתְכַּנְּשָׁא בְּהַהוּא זִמְנָא בְּאוֹכְלוֹסִין דְּכָל עָלְמָא, וּלְמֶעְבַּד קְרָבָא עַל יְרוּשָׁלַים קַרְתָּא קַדִּישָׁא, וּלְאַחֲדָא עֵיטִין עָלֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאי אַמְרֵי, נוֹקִים עַל פַּטְרוֹנָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עַל עַמֵּיהּ, וְעַל הֵיכָלֵיהּ.

כְּדֵין זַמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַיְּיכָא עָלַיְיהוּ. דִּכְתִּיב, (תהלים ב) יוֹשֵׁב בַּשָׁמַיִם יִשְׂחַק יְיָ' יִלְעַג לָמו.ֹ בְּהַהוּא זִמְנָא יִלְבַּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּאוּותָא עָלַיְיהוּ, וִישֵׁיצִינוּן מִן עָלְמָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (זכריה יד) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְיָ' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלַ ם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלָיו.

רִבִּי אַבָּא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יֵיסָא סָבָא, וְהָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוןֹ, זַמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲיָיא לְכָל אִינּוּן מַלְכִין, דְּעָקוּ לְיִשְׂרָאֵל וְלִיְרוּשָׁלַ ם, לְאַנְדְּרִיאָנוּס, לְלוּפִינוֹס, וּנְבוּכַדְנֶצַר, וּלְסַנְחֵרִיב, וּלְכָל שְׁאַר מַלְכֵי עַמִּין, דְּחָרִיבוּ בֵּיתֵיהּ, וּלְשַׁלְּטָאָה לוֹן כְּקַדְמִיתָא, וְיִתְכָּנְּשׁוּן עִמְּהוןֹ שְׁאַר עַמִּין, וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְפָּרְעָא מִנַּיְיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא, סַחֲרָנֵי יְרוּשָׁלַם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְיָ' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלַ ם. אֲשֶׁר יִצְבְּאוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֲשֶׁר צָבְאוּ. כְּדֵין כְּתִיב, וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרוֹס קָמֶיךָ, וְדָא לְזִמְנָא דְּאָתָא מְשִׁיחָא, כְּתִיב, וְשִׁירָתָא דָּא שִׁירָתָא דְּעָלְמִין הִיא. (שמות טו) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, בְּהַהוּא זִמְנָא.

וּבְגִין כַּךְ אִית בְּהַהוּא זִמְנָא, וּלְזִמְנָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, וּלְזִמְנָא דְּגוֹג וּמָגוגֹ. נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד, לְזִמְנָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ חֶדְוָותָא דְּכָל עָלְמִין.

תרגום

ר' יצחק אמר, מקרא זה, הוא, בשעה שהקב"ה מתלבש בגאות על העמים שיתאספו עליו. כמ"ש ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ולמדנו, עתידים ע' שרי צבאות להתאסף מכל צד בעת ההיא עם הצבאות של כל העולם, ולעשות מלחמה על ירושלים העיר הקדושה ולטכס עצות כנגד הקב"ה. ומה הם אומרים? נקום על המגן בתחילה, ואח"כ על עמו ועל היכלו (ביהמ"ק).

אז עתיד הקב"ה לשחוק עליהם, ש(הרי) כתוב יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. בזמן ההוא ילבש הקב"ה גאוה עליהם, ויכלה אותם מן העולם. כמ"ש וזאת תהיה המגפה וכו'.

ר' אבא אמר בשמו של ר' ייסא סבא, וכך אמר ר' שמעון, עתיד הקב"ה להחיות את כל אלו המלכים שהצירו לישראל וירושלים, (דהיינו) לאנדיאנוס ללופינוס, ונבוכדנצר, ולסנחריב, ולכל שאר מלכי העמים, שהחריבו את ביתו (בית המקדש), ויתן להם ממשלה כבתחילה, ויאספו עמהם שאר העמים (וילחמו על ירושלים), ועתיד הקב"ה להפרע מהם בגלוי סביב ירושלים. וז"ש וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים. אשר יצבאו לא כתוב, אלא אשר צבאו, לשון עבר, (כי סובב על נבוכדנצר וכו' שכבר צבאו). כך כתוב, "וברב גאונך תהרס קמיך". וזה (מדובר) בזמן שיבא המשיח, ושירה זו, שירת עולמים היא. (ויתקיים) וברוח אפיך נערמו מים, באותו הזמן.

ובגלל זה כבעבר כן לעתיד באותו זמן, בזמן מלך המשיח, בזמן גוג ומגוג. נצבו כמו נד. ולזמן העולם הבא בתיקון השלם תהיה שמחה שהיא שמחת כל העולמות.

ספר אמרי רחמים

על חשיבות הבית השלישי

~ ציון במשפט תפדה ~

משלבי הגאולה היא שישובו בבתי הדין בישראל לשפוט כהלכה בכל שלביה, כ"ש (ישעיה א'): "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". וכן תקנו חז"ל תפילה מיוחדת על כך כל יום בתפילת שמונה עשרה.

~ צורת המשכן והמקדש ~

בהקדמה לתקוני הזוהר (דף י"ג ע"ב) מובא שסוד המשכן וכליו, רומז על צורת אדם, ועיין שם מה רומז כל דבר. בבית המקדש העתיד שבנינו תלוי בשלמות האומה בתורה ומצוותיה, מגלים אנו הקבלה שלימה של צורת האדם.

~ למוד תורה לשמה ~

וזאת למודענו כי אין בדברינו להורות הלכה, אלא כל מטרתנו לעורר אותנו בדבר כל כך קדוש וחשוב לכל יהודי והוא, בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, אמן! עם זאת, יש דברים, שהם חשובים והכרחיים לבנין הבית השלישי – הבית המושלם – בדרגת הכתר, שאין אחריו ירידה (רמח"ל "משכני עליון). ע"כ הבאנו כאן מעט ליקוטים בענין חשיבות למוד התורה לשמה, כדי שנזכה לבית המושלם.ענייני הלכה יש לשאול מורה הלכה ולעיין בספרים הרבים שנכתבו בענין כמו ספר "נפש החיים" ועוד. וכבר דרשו חז"ל: לעולם יעסוק אדם בתורה לשמה ושלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. וכל דברינו אינם אלא כדי לחזק ולעורר הענין, וכמאמר דהמע"ה: "שאלו שלום ירושלים!" (תה' קכ"ב ו') ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שלא יצא מכשול תחת ידינו. חזק ונתחזק! אנו ליה וליה עינינו: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו וצפינו כל היום… ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אמן, ואמן!

מובא בזוהר הקדוש (וישב קפ"ד ע"ב, קפ"ה ע"א)

וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. 

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאֲמַר(תהלים יט) תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (מאן דבטיל מילי דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים). כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לֶהוֵי לֵיהּ חַיִּים בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, וְזָכֵי בִּתְרֵין עָלְמִין. וְאֲפִילּוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא יִשְׁתַּדַּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כְּדְקָא יָאוֹת, זָכֵי לְאֲגַר טַב בְּעַלְמָא דֵין, וְלָא דָיְינִין לֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא.

וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב(משלי ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּאִית לֵיהּ אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא עַלְמָא דְּבֵיהּ אוֹרְכָא דְיוֹמִין. וְאִינוּן יוֹמִין אִינוּן יוֹמִין וַדַּאי, תַּמָּן אִיהוּ רָחֲצָנוּ דִקְדוּשָׁא דִלְעֵילָא דְּאִתְרְחִיץ בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, לְאִתְתַּקְּפָא בְּהַהוּא עַלְמָא (דף קפה ע"א) בִּשְׂמֹאלָהּ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד, אֲגַר טַב וְשַׁלְוָה אִית לֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא.

וְכָל מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, אוֹרַיְיתָא אָזְלָא קַמֵּיהּ וְאַכְרָזַת קַמֵּיהּ וְאֲגִינַת עֲלֵיהּ, דְּלָא יִקְרְבוּן בַּהֲדֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינָא. כַּד שָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא, הִיא נָטְרַת לֵיהּ. כַּד נִשְׁמָתָא אָזְלָא לְאִסְתַּלְּקָא לְמֵיתַב לְאַתְרָהּ, אִיהִי אָזְלָא קַמָּהּ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא. וְכַמָּה תַּרְעִין אִתָּבְרוּ מִקַּמָּהּ דְּאוֹרַיְיתָא עַד דְּעָאלַת לְדוּכְתָּהּ. וְקָיְימָא עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ עַד דְּיִתְעַר בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתַיָיא דְעַלְמָא, וְאִיהִי מַלְפָא סַנֵּיגוֹרָא עֲלֵיהּ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב(משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, כְּמָה דְאִתְּמָר. בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בְּשַׁעְתָּא דְּשָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא, דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְדָּן גּוּפָא בְּקִבְרָא וּכְדֵין אוֹרַיְיתָא אֲגִינַת עֲלֵיהּ. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ כְּמָא דְאִתְּמָר בְּזִמְנָא דְּיִתְעָרוּן מֵתֵי עַלְמָא מִן עַפְרָא. הִיא תְשִׂיחֶךָ לְמֶהֱוֵי סַנֵּיגוֹרְיָא עֲלָךְ.

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הִיא תְשִׂיחֶךָ. מַאי הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּגִין דְּאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא יְקוּמוּן מֵעַפְרָא, אוֹרַיְיתָא לָא יִתְנְשֵׁי מִנְּהוֹן. דְּהָא כְּדֵין יִנְדְּעוּן כָּל הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּשָׁבְקוּ כַּד אִסְתַּלְקוּ מֵהַאי עַלְמָא, הַהִיא אוֹרַיְיתָא נְטִירָא מֵהַהוּא זִמְנָא וְתִיעוּל בְּמֵעַיְיהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין וְאִיהִי תְּמַלֵּל בְּמֵעַיְיהוּ.

וְכָל מִלִּין מִתְתַּקְּנָן יַתִּיר מִכְּמָה דְּהֲווּ בְּקַדְמִיתָא, דְּהָא כָּל אִינוּן מִלִּין דְּאִיהוּ לָא יָכִיל לְאַדְבָּקָא לוֹ כְּדְקָא יָאוֹת וְאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בְּהוּ וְלָא אִתְדָּבַּק בְּהוּ. כֻּלְּהוּ עָאלִין בְּמֵעוֹי מִתְתַּקְנָן, וְאוֹרַיְיתָא תְּמַלֵּל בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּגַוְונָא דָא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא, זָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בָּהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי וְהָא אִתְּמָר.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא בַר נָשׁ דְּלָא זָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַאי עַלְמָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִיהוּ אָזִיל בְּחֲשׁוֹכָא, כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, נָטְלִין לֵיהּ וְעָאלִין לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם, אֲתַר תַּתָּאָה דְּלָא יְהֵא מְרַחֵם עֲלֵיהּ, דְּאִקְרֵי בּוֹר שָׁאוֹן טִיט הַיָּוֵן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים מ) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלָי כּוֹנֵן אֲשׁוּרָי.

וּבְּגִין כָּךְ הַהוּא דְּלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא וְאִתְטַנַּף בְּטִנּוּפֵי עַלְמָא, מַה כְּתִיב וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ הַבּוֹרָה. דָּא הוּא גֵּיהִנֹּם, אֲתַר דְּדַיְינִין לְהוּ לְאִינוּן דְּלָא אִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא. וְהַבּוֹר רֵק, כְּמָה דְאִיהוּ הֲוָה רֵק. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַיִם.

וְתָא חֲזֵי, כַּמָּה הוּא עוֹנְשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא לָא אִתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא בְּגִין דְּאִסְתַּלָּקוּ מֵאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתְּבָקוּ מִינָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיה ט) מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וְגו' עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגו'. וַיֹּאמֶר יְיָ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגו'. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֵהָכָא, (ישעיה ה) לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת.

בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא קָיְימָא עַל קִיּוּמָא דְאוֹרַיְיתָא, וְעַלְמָא לָא אִתְקְיַּים בְּקִיּוּמֵיהּ אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ קִיּוּמָא דְעָלְמִין עֵילָא וְתַתָּא דִּכְתִיב, (ירמיה לג) אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי:

תרגום

'וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם'.

רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (תהלים יט) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. [מי שמבטל דברי תורה כאלו החריב עולם שלם] כַּמָּה יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יִהְיוּ לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְזוֹכֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְלֹא מִשְׁתַּדֵּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְשָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין דָּנִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא.

וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב (משלי ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בְּאוֹתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים בָּעוֹלָם הַהוּא שֶׁבּוֹ אֹרֶךְ הַיָּמִים, וְאוֹתָם הַיָּמִים הֵם וַדַּאי יָמִים, שָׁם הוּא בִּטְחוֹן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁבּוֹטֵחַ אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם הַהוּא, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו וּמַכְרִיזָה לְפָנָיו וּמְגִנָּה עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֵלָיו בַּעֲלֵי הַדִּין. כְּשֶׁשּׁוֹכֵב הַגּוּף בַּקֶּבֶר, הִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת לְהִסְתַּלֵּק לָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ, הִיא הוֹלֶכֶת לִפְנֵי הַנְּשָׁמָה הַהִיא. וְכַמָּה שְׁעָרִים נִשְׁבָּרִים מִלִּפְנֵי הַתּוֹרָה עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לִמְקוֹמָהּ, וְעוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר בַּזְּמַן שֶׁיָּקוּמוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְהִיא מְלַמֶּדֶת עָלָיו סָנֵגוֹרְיָה.

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ. בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אֹתָךְ – כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ – בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹכֵב הַגּוּף בַּקֶּבֶר, שֶׁהֲרֵי אָז בַּזְּמַן הַהוּא נִדּוֹן הַגּוּף בַּקֶּבֶר, וְאָז הַתּוֹרָה מְגִנָּה עָלָיו. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ – כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, בִּזְמַן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם מִן הֶעָפָר, הִיא תְשִׂיחֶךְ לִהְיוֹת עָלֶיךְ סָנֵגוֹר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הִיא תְשִׂיחֶךְ, מַה זֶּה הִיא תְשִׂיחֶךְ? מִשּׁוּם שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁעַכְשָׁו יָקוּמוּ מֵהֶעָפָר, הַתּוֹרָה לֹא תִשְׁתַּכַּח מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי אָז יֵדְעוּ אֶת כָּל אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁעָזְבוּ כְּשֶׁהִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שְׁמוּרָה מֵאוֹתוֹ זְמַן, וְתִכָּנֵס לִמְעֵיהֶם כְּמוֹ מִקֹּדֶם, וְהִיא תְדַבֵּר בִּמְעֵיהֶם.

וְכָל הַדְּבָרִים מְתֻקָּנִים יוֹתֵר מִכְּמוֹ שֶׁהָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהוּא לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיג אוֹתָם כָּרָאוּי וְהוּא הִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא נִדְבַּק בָּהֶם – כֻּלָּם נִכְנָסִים לְמֵעָיו מְתֻקָּנִים וְהַתּוֹרָה תְּדַבֵּר בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ זֶה כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.

בוא וראה, האדם שלא זכה לעסוק בתורה בעולם הזה, והוא הולך בחשך, כשהוא נפטר מעולם הזה, לוקחים אותו ומכניסים אותו לגיהנם. במקום תחתון שלא יהיה מרחם עליו, שנקרא בור שאון טיט היון, כמו שאתה אומר, ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו'.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִתְטַנֵּף בַּטִּנּוֹפוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, מַה כָּתוּב? וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה – זֶה הוּא הַגֵּיהִנֹּם, הַמָּקוֹם שֶׁדָּנִים אֶת אוֹתָם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה. וְהַבּוֹר רֵק – כְּמוֹ שֶׁהוּא הָיָה רֵיק, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מַיִם.

וּבֹא וּרְאֵה כַּמָּה הוּא הָעֹנֶשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקוּ מִן הַתּוֹרָה וְנֶעֶזְבוּ מִמֶּנָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ט) מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זאת וְגוֹ' עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגוֹ'. וַיּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִכָּאן (ישעיה ה) לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת.

מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל עוֹמֵד עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, וְהָעוֹלָם לֹא מִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ אֶלָּא בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת, מַעְלָה וּמַטָּה, שֶׁכָּתוּב (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.

וכן מובא: זוהר הקדוש (כי תצא רפ"א ע"א)

וְאֵלִיָּהוּ וְרַבָּנָן וּמָארֵי מְתִיבְתָאן, הָכָא רָמִיז, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. דְּאִיהוּ קָשׁוּר בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין דְּיָד, וְאָסוּר בִּתְפִלִין דְּרֵישָׁא, כַּד לֵית (ליה) בֵּן לְמִפְרַק לֵיהּ, מִסִּטְרָא דְּבֶן יָ"הּ. בְּהַהוּא קְשִׁירוּ אִיהוּ אָח חָבוּשׁ וְאָסוּר, דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִפְרַק יַת גַּרְמֵיהּ, דְּאִיהוּ ד' עַצְמוֹ דְּאָח, (בראשית ב) עֶצֶם מֵעֲצָמַי קָרָא לָּהּ לְגַבֵּיהּ, בְּקַרְקַפְתָּא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי קָרָא לָהּ מִסִּטְרָא דְּלִבָּא.

וְלָא לְמַגָנָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְעַבְדֵּי גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמְצַלִּין, וְלָא אִתְפְּרַק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְחַבֵּר יָתָהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּגְמִילוּת חֶסֶד, הָא אוֹקְמוּהָ, דְּהָא אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, דְּכָל פִּקּוּדִין דְּעָבִיד, לְמִפְרַק בְּהוּ שְׁכִינְתֵּיהּ, וּבְהָא עָבִיד חֶסֶד עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

מַאן דְּגָמִיל חֶסֶד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּמִיל. בְּגִין דְּכַד חָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בָּעֵי לְיַסְּרָא לוֹן, אִימָּא הֲוַת רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, עַד דְּנַפְקוּ לְתַרְבּוּת רָעָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה עָבִיד. תָּרִיךְ בְּנֵי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְאִיהוּ אוֹמֵי, דְּלָא יֶהְדַּר לְאַתְרֵיהּ, עַד דְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְהַדְּרַת לְאַתְרָהָא. וּמַאן דְּהָדַר בִּתְשׁוּבָה, וְגָמִיל חֶסֶד בִּשְׁכִינְתָּא, וּבְכָל אוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין דִּילָהּ, וְלָאו אִיהִי (איהו) אֶלָּא לְמִפְרַק שְׁכִינְתָּא, דָּא עָבִיד חֶסֶד עִם קוֹנוֹ, וּכְאִילּוּ פָּרִיק לֵיהּ וּלִשְׁכִינְתֵּיהּ וְלִבְנוֹי.

אָמַר אֵלִיָּהוּ וְכָל רָאשֵׁי מְתִיבְתָאן, רַעְיָא מְהֵימָנָא, אַנְתְּ הוּא הַאי בַּר נָשׁ, אַנְתְּ הוּא בַּר מִן מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, דְּאִשְׁתַּדְּלוּתָא דִּילָךְ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָאו כְּמַאן דְּעָבִיד חֶסֶד עִם קוֹנוֹ, אֶלָּא כִּבְרָא דִּמְחוּיָּיב לְשַׁוּוּיֵיהּ גַּרְמֵיהּ וְתוּקְפֵּיהּ לְמִפְרַק אַבָּא וְאִימָּא, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לַמִּיתָה עָלַיְיהוּ. דְּמַאן דְּלָאו אִיהוּ בְּרָא דְּמַלְכָּא, וְעָבִיד טִיבוּ עִם מַלְכָּא וְעִם מַטְרוֹנִיתָא, וַדַּאי הַאי אִתְחֲשִׁיב דְּעָבִיד חֶסֶד עִם קוֹנוֹ. (רפ"א ע"ב)

קָם רַעְיָא מְהֵימָנָא, וְאִשְׁתְּטַּח קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבָכָה, וְאָמַר כֵּן יְהֵא רַעֲוָא דִּילֵיהּ, דְּיַחֲשִׁיב לִי כְּבַר, דְּעוֹבָדִין דִּילִי לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ יְהוֹן לְגַבֵּיהּ כִּבְרָא דְּאִשְׁתְּדַּל בְּהוֹן בָּתַר אֲבוֹי וְאִמֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ, וְכָל מַה דְּהֲוָה לֵיהּ הֲוָה חָשִׁיב לוֹן לְאַיִן, (דף רפ"א ע"ב) לְמֶעְבַּד בְּהוֹן רְעוּתֵיהּ דְּאַבָּא וְאִמָּא, וּלְמִפְרַק לוֹן בְּהוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּיָדַעְנָא דְּכֹלָּא בִּרְשׁוּתֵיהּ, רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי. בְּהַהוּא זִמְנָא אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָשִׁיק לֵיהּ, וְאָמַר, רַעְיָא מְהֵימָנָא, וַדַאי אַנְתְּ הוּא בְּרָא דִּילִי, וְדִשְׁכִינְתָּא. רַבָּנָן וּמַלְאָכִין נַשְּׁקוּ בַּר קָמוּ כֻּלְּהוּ וְנַשְּׁקוּ לֵיהּ, וְקַבִּילוּ לֵיהּ לְרַב וּמַלְכָּא עָלַיְיהוּ.

(נשא קמ"ז ע"ב יברך ה') (דברים כ"ה) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ'. פִּקּוּדָא דָּא, לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵי, דְּלָא יַחֲזוֹר עַל כֻּרְסֵיהּ, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ. פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר. וַדַּאי, בְּגִין דָּא הֲווֹ אַזְלֵי בְּמַדְבְּרָא וְעַל יַמָּא, וְלָא יֵיעֲלוּן בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ דַּעֲמָלֵק.

תרגום

וְאֵלִיָּהוּ וְחַכְמֵי וּבַעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת, כָּאן רָמוּז אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְאָסוּר בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כְּשֶׁאֵין (לו) בֵּן לִגְאֹל אוֹתוֹ מִצַּד שֶׁל בֶּן יָ"הּ. בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר הוּא אָח חָבוּשׁ וְאָסוּר, שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא ד' עַצְמוֹ שֶׁל אָח. (בראשית ב) עֶצֶם מֵעֲצָמַי קָרָא לָהּ אֵלָיו בַּקַּרְקֶפֶת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי קָרָא לָהּ מִצַּד הַלֵּב.

וְלֹא לְחִנָּם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְעוֹשִׂים גְּמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלְלִים, וְלֹא נִגְאָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ וְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אוֹתָהּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּגְמִילוּת חֶסֶד הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה, לִגְאֹל בּוֹ שְׁכִינָתוֹ, וּבָזֶה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מִי שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם שְׁכִינָתוֹ, הוּא גּוֹמֵל עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה רוֹצֶה לְיַסְּרָם, הָאֵם הָיְתָה רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? גֵּרַשׁ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁהַמַּלְכָּה תַּחֲזֹר לִמְקוֹמָהּ. וּמִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְגוֹמֵל חֶסֶד עִם הַשְּׁכִינָה וּבְכָל הַתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, וְלֹא הִיא (הוא) אֶלָּא לִגְאֹל אֶת הַשְּׁכִינָה, זֶה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם קוֹנוֹ, וּכְאִלּוּ גָאַל אוֹתוֹ וְאֶת שְׁכִינָתוֹ וְאֶת בָּנָיו.

אָמַר אֵלִיָּהוּ וְכָל רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, אַתָּה הוּא בֵּן מֵהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתְךְ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְמִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם קוֹנוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ בֵן שֶׁמְּחֻיָּב לָשִׂים עַצְמוֹ וְכֹחוֹ לִפְדּוֹת אַבָּא וְאִמָּא וּמָסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה עֲלֵיהֶם. שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְעוֹשֶׂה טוֹבָה עִם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, וַדַּאי זֶה נֶחְשָׁב שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם קוֹנוֹ.

קָם רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְהִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבָכָה וְאָמַר, כֵּן יְהִי רָצוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחֲשִׁיב אוֹתִי כְּבֵן, שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁלִּי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ יִהְיוּ אֵלָיו כְּמוֹ בֵן שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהֶם אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁאוֹהֵב אוֹתָם יוֹתֵר מֵעַצְמוֹ וְנַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, הָיָה חוֹשֵׁב לָהֶם לְאַיִן לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רָצוֹן שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא וְלִפְדּוֹת אוֹתָם בָּהֶם. וְאַף עַל גַּב שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ, הָרַחֲמָן רוֹצֶה אֶת הַלֵּב. בְּאוֹתוֹ זְמַן בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ, וְאָמַר, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי שֶׁאַתָּה הוּא בֵּן שֶׁלִּי וְשֶׁל הַשְּׁכִינָה. רַבָּנָן וּמַלְאָכִים נַשְּׁקוּ בֵן! קָמוּ כֻלָּם וְנָשְׁקוּ לוֹ, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְרַב וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. 

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ' (דברים כה). מִצְוָה זוֹ לְהַכְרִית אֶת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְכִסְאוֹ עַד שֶׁיִּקַּח נְקָמָה מִמֶּנּוּ. פָּתַח רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, וַדַּאי מִשּׁוּם זֶה הָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר וְעַל הַיָּם, וְלֹא יִכָּנְסוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּטֹּל נְקָמָה מֵעֲמָלֵק. 

עם זאת בסנהדרין (צ"ח ע"א): אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב… דכתיב (דברים) " וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". ע"כ.

וכן בזוה"ק (ספר שמות דפו"י דף ע"א)

[אמר רבי שמעון]: בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְיַקְּרָא בְּעָלְמָא, וּלְמֵיתֵי אִיהוּ לְאַקָּמָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וּלְנַעֲרָא לָהּ מֵעַפְרָא. וַוי לְמַאן דִּיעֲרַע תַּמָּן קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּיֵימָא (ישעיה נ"ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ. מַאן הוּא מַלְכָּא וְעַמָּא דְּיֵיקוּם קָמֵיהּ.

ופירש שם "במתוק מדבש":

 אבל לעתיד לבא בסוף גלות אדום ירצה הקב"ה להתכבד בעולם שיכירו כל הנבראים את אלוהותו, לכן אפילו שלא יהיו ישראל ראויים לגלוי אלוהו"ת אם יהיה חס וחלילה דור ששכולו חייב, עם כל זה בשביל כבוד השכינה ירד הקב"ה בכבודו בעצמו למטה, ויבוא הוא להקים את השכינה ולנער אותה מעפרה. אוי לאותו המלך ולאותה האומה שיזדמנו שם לפני ה' שיאמר להשכינה, את בת ציון השבויה בגולה תתנערי מעפר הקליפות, קומי מעפר את בת ציון, תתירי מעל צוארך קישורי רצועות העול" וכו'.

הקב"ה רצה בית בעולמנו הגשמי

איתא בבראשית רבה (ג' ט'): "אמר רב שמואל בר אמי, מתחילת ברייתו של עולם, נתאוה הקדוש ברוך הוא, לעשות שותפות בתחתונים".

וכן מובא במדרש תנחומא (בחוקתי סימן ג'): "אמר רבי אמי נתאוה הקדוש ברוך הוא – כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה".

ולשם כך, עלה ברצונו לברוא את האדם, כדי שיכין את העולם כמקום להשראת שכינתו, כמו שנאמר: "נתאווה הקב"ה, לעשות לו דירה בתחתונים" – זוהי כל תכלית הבריאה – להוריד את שכינתו יתברך לכאן, לעולם הזה הגשמי ביותר. והאדם יועד לתפקיד הזה, באשר יברא עם נשמה גדולה ועצומה, ששורש הנשמה של האדם הראשון ושל כל מין האדם הוא יותר גבוה מן המלאכים – שנשמת בני האדם היא מפנימיות הכלים, ונשמת המלאכים היא מחיצוניות הכלים. וזה סוד הפס' (ישעיהו פרק לג, ז): "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן" – שהמלאכים, כביכול, בוכים וצועקים מחיצוניות של נשמת האדם. 

א"כ האדם יברא עם נשמה, שהיא גבוהה מנשמת המלאכים, אבל עם גוף גשמי מן העולם הזה, כמו שנאמר: "וְעַיִר פֶרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב י"א, י"ב) וכל זאת על מנת שיהיה בחירה בעולם, ויוכל האדם לזכות בשכר חלף עבודתו, כמו שנאמר: "לעָבְדָהּ וּלְֹשָמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו) וכידוע, "לעבדה" – אלו מצוות עשה, "ולשמרה" – אלו מצוות לא תעשה (ליקוטי מדרשים כתבי יד), או: "לעבדה"- זה תלמוד, "ולשמרה" – אלו מצוות (ספרי דברים פיסקא מא ד"ה ולעבדו). ולא יקבל האדם שכר לחם בזיון ("נהמא דכיסופא"), אלא יקבל שכר על עבודתו בשמירת המצוות. ולצורך זה נברר האדם כבחיר הנבראים, כמו שאומר הזוהר הקדוש (בח"ב דף רמ"ה): אשרי חלקך, אדם הראשון, המבורר מן כל הנבראים שקיימים בעולם, שריבה אותך הקב"ה על כולם, והכניסך בגן עדן, והתקין לך שבעה חופות בו. [דברי הרה"ג משה ארמוני שליט"א בקלטת]

ובבראשית רבה (י"ט י"ז): "אמר רבי אבא בר כהנא… עיקר שכינה בתחתונים היתה. כיון שחטא אדם הראשון, נסתלקה שכינה לרקיע הראשון; חטא קין, נסתלקה לרקיע השני; דור אנוש, לשלישי; דור המבול, לרביעי; דור הפלגה, לחמישי; סדומיים, לשישי; ומצרים בימי אברהם, לשביעי". ואילו במדרש תנחומא איתא: "עמדו אמרפל וחבריו, נסתלקה מן ששי לשביעי" (פרשת פקודי סימן ו).

וכנגדן עמדו שבעה צדיקים, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקוב, לוי, קהת, עמרם ומשה. עמד אברהם והורידה לשישי, עמד יצחק והורידה מן שישי לחמישי, עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידה מן השני לראשון, עמד משה והורידה מלמעלה למטה.

ביהמ"ק של מטה כנגד ביהמ"ק של מעלה

וכן שם (ג' ט'), בענין חשיבות המשכן, מבואר עוד, (במדבר ז' י"ב): "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו", ראשון לבריאתו של עולם, אמר הקב"ה: כאילו באותו יום בראתי את עולמי (כלומר, אפילו לדעת ר' אליעזר שאמר שבתשרי נברא העולם). תני (וכן בגמרא שבת פ"ז ע"ב): אותו היום נטל עשר עטרות [ואחד מהם, שהיה אותו היום] ראשון לשכינה, שנאמר (שמות כ"ה ח'): "ועשו לי מקדש" וכו',

ובשמות (מ' י"ח) כתוב: "ויקם משה את המשכן". וכתב בעל הטורים: "משכן לא נאמר אלא 'המשכן', לרבות משכן של מעלה; דאיתא בפסיקתא, שצוה הקב"ה למלאכים של מעלה, להקים לו משכן למעלה" וכן (שם) ב"רבנו בחיי": "דרשו חז"ל, מלמד שמשכן אחר הוקם עמו, והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן," וכן דרשו חז"ל כנ"ל במדרש ב"הר סיני רבה" על הפסוק (במדבר ז' א'): "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".

וכן מבואר בבמדבר רבה (פר' י"ב): "אמר רבי סימון. בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת, שיעשו אף הם משכן; ובעת שהוקם למטה הוקם למעלה, והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן, שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים, לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב: 'את המשכן', שמשכן אחר הוקם עמו".

וכן מובא גם בזוה"ק (תרומה דפו"י דף קנ"ט ע"א) שהמשכן למעלה בעולם מט"ט לא הוקם, עד שהוקם המשכן למטה ע"י משה רבינו.

והסביר אדמו"ר מסוכטשוב (בעל "שם משמואל"): "אם היו נשארים ישראל במעלתם, שהיו בעת מתן תורה [ולא היו חוטאים בעגל], לא הוצרכו למשכן עד בואם אל ביהמ"ק, כמו שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך', וכמו שיהיה הענין לעתיד אחר התיקון. אבל מאחר שנפלו ממדרגתם, הוצרכו למשכן, אף בהיותם נעים".

בית ראשון - בדרגת החכמה

והרמח"ל בספרו "משכני עליון" (המובא בגנזי הרמח"ל דעת תבונות ב' עמ' קנ"ה) הסביר:"ותדע עוד, שבחטא האדם נתקלקלו הדברים, וכל התיקונים נסתרו, ולא יכול העולם לחזור אפילו לכמות שהיה [למדרגת החכמה], אלא בימי שלמה כשנבנה הבית, וכן כתוב: 'וה' נתן חכמה לשלמה', כי אז נתפשטה החכמה ברוב יפיה והדר כבודה, וכל המאורות נתחזקו בשמחה רבה. ולא נמצא באותם הימים רק עוז וחדוה בכל המדרגות ובכל העולמות, אשר כמוהו לא נהיתה. ועם כל זה הכל היה בסוד החכמה לבד. ויען לא הגיעו אל התכלית האחרון, ע"כ היה הפסק לשלוה ההיא והבית חרב". עוד הסביר (עמ' קנ"ז): "ונמצא, שבזמן שלמה היו שני הבתים, העליון [בירושלים של מעלה-רוחני], והתחתון מכוונים. ע"כ מצאה השכינה בו מנוח". ושם, (עמ' קנ"ו): "כי כאשר בנה שלמה הבית – הראשון, לולי חטאו אלא היו מחזיקים בתומתם, היו מתעלים במדרגותיהם, ומגיעים הדברים אל התיקון השלם; ואז היה העולם פושט צורה ולובש צורה [במדרגת הכתר-הנצח], והיה מתגלה מה שלא נתגלה [הבית השלישי]. אך כאשר גברה הרשעה ורבו החטאים, הנה הבית הראשון, שנתן בתקונים הראשונים, חרב".

בית שני – דומה קצת לבית הראשון וקצת לבית השלישי

עוד הסביר הרמח"ל (שם, עמ' קנ"ז): "וישראל, לולי זכו במעשיהם, היתה ראויה להיות גאולת עזרא כגאולת מצרים, וביאתם כביאת יהושע, ואז היו בונים את הבית, כתבנית הזה אשר ראה יחזקאל, והיו שני המקדשים, שלמעלה ושלמטה, מכוונים זה לזה.

"וכאשר הם לא הטיבו דרכיהם, היתה הגאולה בחשאי, ולא עצרו כוח לעשות כבית ההוא, ואז עשו אותו על פי הנביאים שביניהם, קצת דומה אל הראשון וקצת דומה אל האחרון, שכבר נתחדש למעלה… אבל השני, שלא היו דומים זה לזה [העליון והתחתון], לא שרתה בו שכינה", עכ"ל.

וכן מובא בזוהר הקדוש (פר' פקודי דפו"י דף רל"ט ע"ב): "ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עבד לון נסים, דגרים חובה וכו' ". פירוש: בגלות מצרים עשה הקב"ה עמנו נסים; ובגלות בבל לא עשה נסים, שגרם החטא ועלו לירושלים, כאילו לא היתה להם גאולה, ולא היתה עליהם השתוקקות הקב"ה, משום שגרם החטא של נשים נכריות, ולכן לא עשה להם נסים וגבורות כראוי, כשחזרו מבבל וכו', עיין שם.

וכן איתא בברכות (ד' ע"א) כדתניא (שמות ט"ו): " 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית'. 'עד יעבור עמך ה' ' – זו ביאה ראשונה [יציאת מצרים], 'עד יעבור עם זו קנית'- זו ביאה שנייה [בימי עזרא], מכאן אמרו חכמים, ראוים היו ישראל ליעשות להם נס [לבוא ביד רמה] בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא", ע"כ.

וכן אמרו חז"ל (יומא כ"א ע"ב), שבבית שני חסרו חמשה דברים [שהיו בבית ראשון] ואחד מהם, שלא שרתה השכינה, עיין שם.

וכן הביא רש"י ביחזקאל (מ"ג י"א) דברי חז"ל הנ"ל ממס' ברכות (דף ד' ע"א) וז"ל: "ובנין זה [בית שלישי] מאז היה ראוי להם, משעלו מן הגולה [בימי עזרא] לגאולת עולם, אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת, על מנת שלא לחטוא, ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן, ויש אומרים, בבבל נכשלו בנכריות" עכ"ל. ויש להבין, מאחר ומדובר בעזרא, שעליו אמרו חז"ל (סנהדרין כ"א ע"ב), שראויה היתה התורה להינתן על ידו. וכן בנביאים ואנשי כנסת גדולה, שכל מעשיהם היו לשם שמים, א"כ מה היא כוונת רש"י הקדוש שכתב "ובנו לעצמן"? שכן בגמרא הנ"ל לא כתוב "ובנו לעצמן"?

ואפשר שדברי רש"י והרמח"ל מכוונים יחדיו, שמאחר וידעו עזרא ואנשי כנסת הגדולה, שלא זכינו לגלוי הבית השלישי, שהוא השלמות ובו גילוי השראת השכינה בשלמותה כרצון ה', ע"כ בנו הבית קצת דומה אל הראשון, וקצת דומה לאחרון באותם הדברים, שידעו ברוח קודשם וחכמתם, שניתן לעשותו כבית אחרון. אבל רצון ה' היה, כאמור, שכבר נהיה ראויים, ויבנה הבית השלישי. ולכן, הם גם בנו את המזבח לפני בנין הבית, כמבואר בעזרא (ג' ו'), שכן המזבח בא לכפר לנו על עוונותינו, והקורבנות אינם התכלית, ואין רצון ה' בקורבנות, כמבואר בתהלים (נ"א י"ח): "כִּי לֹא תַחְפּׂץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה"; וכדברי חז"ל במנחות (ק"י ע"א): "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים, ושמא תאמר לאכילה הוא צריך? ת"ל (תהלים נ' י"ב): 'אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה'. ונאמר (שם): 'כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף' וכו', לא אמרתי זבחו, כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני, לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם". ופירש שם רש"י: "כלומר, לא להנאתי, [אלא] לצורך עצמכם, לקיים מצוותי, שתהא כפרה לכם בכך", עכ"ל. ובירמיה (ז', כ"ב) כתיב: "לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח", ופירש המגיד מדובנא זצ"ל (בהפטרת פרשת צו), שהקרבנות היו רק פירוט בעבודת ה', ולא העבודה עצמה.

בית שלישי-בדרגת הכתר

וכן הסביר "במשכני עליון" (עמ': קנ"ו – קנ"ז): "אך כאשר גברה הרשעה, ורבו החטאים, הנה הבית הראשון שנתקן בתיקונים הראשונים חרב, ואז אותו הבניין לא עמד עוד למעלה [ברוחני], רק ברגע אחד עבר ונבנה בצורה אחרת, היא הצורה והיא התכנית שעתיד להיות. ונמצאו שני הבנינים [ברוחני], זה נכנס וזה יוצא, ואין ביניהם כמלוא נימא. והבניין הזה לא נגלה למטה, כי רק לעתיד יגלה אך למעלה, מהיום ההוא והלאה כן היה, וכן הוא.

"על כן ראה אותו יחזקאל, שכבר בנוי ועומד היה. ובעמ' קנ"ב באר: וזה הבית כיון שנבנה בראשונה – לא נסתר עוד, וקודם בריאת העולם נברא הבית הקדוש הזה". ע"כ לשון קודשו של הרמח"ל.

והרה"ג מרדכי שריקי שליט"א (ראש מכון הרמח"ל בספרו "סוד ביהמ"ק השלישי" עמ': 21-20) הביא לתוספת ביאור את דברי הזוהר הקדוש (פקודי דפו"י רל"ה ע"ב): "ועל דא משכנא דלתתא בארעא קיימא ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא עלאה, קיימא ברזא דמשכנא אחרא עלאה על כלא, וכלא איהו כליל דא בדא למהוי חד, ועל דא כתיב: 'והיה המשכן אחד' ". לפי הזוהר, המשכן שלמטה בארץ נמצא בסוד משכן העליון, ומשכן ההוא העליון נמצא בסוד משכן אחר העליון על הכל. נמצאנו למדים, שיש למעלה שני משכני עליון, וכך פתרנו את החידה של הכותרת "משכני עליון" מאותה פרשה בזוהר. עכ"ל. [וקרא אסמכתא בתהילים (מ"ו ב' ):"נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדש משכני עליון"].

וכן כתב בפרקי רבי אליעזר (פרק שלישי): "שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם… וכסא הכבוד ובית המקדש. כסא הכבוד מנין? שנאמר: 'נכון כסאך מאז' (תהילים צ"ג ב') מאז עד שלא נברא העולם, בית מקדש מנין? שנאמר: 'כסא כבוד מרום מראשון' (ירמיה י"ז י"ב) מראשון, עד שלא נברא העולם". [ובסוף הפס' כתוב: "מקום מקדשנו"]. בפסחים (נ"ד ע"א) מובא פסוק זה להוכחת שניהם.

עוד כתב שם הרה"ג הרב מרדכי שריקי שליט"א: באותה פרשה בזוהר (ח"ב דף ר"מ ע"א – דפו"י דף ר"מ ע"א) מתברר תכליתו של משכן עליון זה, העליון על הכל: "ומשכנא עלאה, אוקים וסעיד כלא, בגין דמשכנא עלאה סתים וגניז איהו לעילא לעילא". כלומר, שמשכן העליון מקים ותומך הכל, משום שמשכן העליון הוא סתום וגנוז למעלה למעלה. החידוש של הזוהר הוא, שמעל למשכן של מטטרו"ן קיים משכן נעלה יותר. ועל המשכן הזה כותב הרמח"ל: "וקודם בריאת העולם נברא הבית הקדוש". נמצאנו למדים, שיש משכן של מעלה שהוקם באותו זמן שהוקם למטה ע"י משה רבנו, ויש משכן אחר, נעלה יותר, והוא לפני בריאת העולם. ולפי דעת רמח"ל, זה הבית הוא הבית השלישי, שאנו מצפים לו: "והוא שראה אותו יחזקאל הנביא מיד אחרי חורבן הראשון", והוא בבחינת כתר, כלומר נצחי, עכ"ד.

וכן מוזכר בזוה"ק (תרומה דפו"י דף קנ"ט ע"א):

 אֶלָּא וַדַּאי מַשְׁכְּנָא דִּילֵיהּ אִיהוּ, וּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא, אִיהוּ דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ גּוֹ הַהוּא מַשְׁכְּנָא דִּמְטַטְרוֹן. כְּגַוְונָא דִּמְשַׁמֵּשׁ כַּהֲנָא רַבָּא עִלָּאָה לְעֵילָּא, גּוֹ מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא סְתִימָא דְּלָא אִתְגַּלְיָיא, בְּרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. תְּרֵין מַשְׁכְּנִין אִינּוּן. חַד אִיהוּ סְתִימָא עִלָּאָה. וְחַד הַאי מַשְׁכְּנָא דִּמְטַטְרוֹן. תְּרֵי כַּהֲנֵי אִינּוּן, חַד אוֹר קַדְמָאָה. וְחַד מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא לְתַתָּא.

תרגום

המשכן הוא של מט"ט, ומיכאל כהן גדול הוא המשמש תוך המשכן של מט"ט. כמו שהשמש כהן גדול למעלה תוך משכן אחר הסתום ולא נתגלה בסוד עולם הבא [בינה]. ב' משכנות הם,אחד הוא הסתום העליון [בינה], ואחד הוא המשכן של מט"ט. ושני כהנים הם, אחד אור ראשון [דהיינו חסד דז"א], ואחד מיכאל כהן גדול למטה בעולם מט"ט.

בית מקדש רוחני עליון על הכל-היכן מוזכר ב"משכני עליון"

הרמח"ל כתב על ביהמ"ק העליון, שהוא מעל ביהמ"ק הרוחני שבשמים [בעולם מט"ט] במס' מקומות במשכני עליון, וז"ל (עמ' קנ"ב): "וזה הבית, כיון שנבנה בראשונה – לא נסתר עוד. וקודם בריאת העולם נברא הבית הקדוש הזה" עכ"ל. ובעמ' קנ"ז כתב וז"ל: "ואז אותו הבנין לא עמד עוד למעלה, רק ברגע אחד עמד ונבנה בצורה אחרת, היא הצורה והיא התכנית שעתיד להיות. ונמצאו שני הבניינים, זה נכנס וזה יוצא" וכו', עכ"ל. ומזה שכתב (בדף קנ"ב): "וזה הבית וכו' לא נסתר עוד", משמע, שמדובר (בעמ' קנ"ז) בבית מקדש רוחני אחר, כמבואר בזוהר [שהוא בעולם מט"ט].

ועוד הזכיר הרמח"ל ביהמ"ק הרוחני [שנמצא בעולם מט"ט], ובית מקדש עליון מעליו בעמ' קנ"ד בד"ה: "ועתה אומר לך" וכו' עד סוף העמוד שם, וכן הזכירו בעמ' קנ"ו (בד"ה "אמנם ודאי" וכו') וז"ל: "… הראשית העליון, ובהגלות זה הראשית וכו' ,שכבר היה בהם בהתחלה וכו' ". (עמ' קנ"ז). אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה, והוא משרז"ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה, ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה, והכבוד יהיה שורה בגילוי גמור, ואז תהיה השלוה גמורה, בלא הפסק כלל. וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאוד, ונמצא שיהיה המקדש נבנה בסוד הכתר [בחינת נצח ושלימות]. ובעמ' קנ"ה: "כי בהתחזק הראשית הנעלם, ויצא ברוב תקפו והדרו, יקבלו כל המאורות מדרגה גדולה ומעלה חשובה מאוד, עד שאין אחרי המעלה הזאת ירידה, והשלום והמנוחה יתגבר בכל המדרגות, ונסו יגון ואנחה. כי על הימים ההם נאמר: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', 'ויעלו כל הדברים מעלות גדולות ויקרות… תהיה השלוה רבה יותר מאוד, ושאחריה לא יהיה עוד הפסק כלל". (ובעמ' קנ"ו): "על כן, שינויים רבים יהיו בעולם בזמן ההוא, והעתיד בסוף הראשית הנעלם [קוצו של יו"ד], שלא נגלה עדיין עד היום הזה, ותתחדש כל הבריאה כאילו אז נולדה, ועל כן אמר ישעיה: 'השמים החדשים והארץ החדשה' ", עכ"ל.

דילוג לתוכן