העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
בית המקדש השני
מסכת מידות – פרק ב'
משנה ג' – הסורג החיל והשערים
לִפְנִים מִמֶּנּוּ (א) סֹרֶג גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים (ב) [ציור 7א], וּשְׁלשׁ עֶשְֹרֵה פְּרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת (ג). לִפְנִים מִמֶּנּוּ (ד) הַחֵיל עֶשֶֹר אַמּוֹת (ה) (1), וּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם [ציור 7ב]. רוּם הַמַּעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ (ו) חֲצִי אַמָּה. כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם (ז) [ציור 7ג]. כָּל הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, גָּבְהָן עֶשְֹרִים אַמָּה, וְרָחְבָּן עֶשֶֹר אַמּוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם (ח) [ציור 7ד]. כָּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ לָהֶן דְּלָתוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם [ציור 7ד]. כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ לָהֶן שְׁקוֹפוֹת (ט), חוּץ מִשַּׁעַר טָדִי (י) [ציור 7ה], שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אֲבָנִים מֻטּוֹת (יב) זוֹ עַל גַּב זוֹ (יא). כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעַר נִיקָנוֹר [ציור7ו'], מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָֹה בָּהֶן נֵס (יג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּן מַצְהִיב.
רבי עובדיה מברטנורה
לפנים. מחומת הר הבית.
סורג. מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והיא עשויה מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן זו על זו באלכסון.
וגזרו כנגדם שלוש עשרה השתחויות. כשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחוה ומודה על אבדן מלכות יון.
לפנים. מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות, והוא נקרא חיל.
ושתים עשרה מעלות היו שם. כדי לעלות משם לעזרת נשים.
רום מעלה. כל מעלה מהן גבוהה מחברתה חצי אמה. וכן המעלה הראשונה גבוהה מן הקרקע חצי אמה.
ושלחה. משך רוחב המעלה, דהיינו מקום דריסת הרגל, חצי אמה.
חוץ משל אולם. חוץ מן המעלות שבין האולם ולמזבח שלא היו כולן כן, כדתנן לקמן בפרק ג'.
חוץ מפתח של אולם. דתנן לקמן באידך פרקין גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים.
היו להן שקופות. אבן מונחת על שתי המזוזות שהדלת שוקף עליו. ושקופות לשון משקוף.
מפני שנעשה בהן נס. כמו שמפורש ביומא פרק ג' [דף ל"ח ע"א].
מצהיבות כמו מזהיבות. שמראיתן דומה לזהב לפיכך לא הוצרכו לעשותן של זהב.
א) לפנים ממנו. מכותל חומת הר הבית:
ב) סורג גבוה י' טפחים. מקלעות עצים כגון לט"ש ארוגות זו על גב זו באלכסון כעין שמסרגין את המטות:
ג) י"ג השתחואות. על הנס שזכו לגודרה:
ד) לפנים ממנו. מן הסורג:
ה) החיל י' אמות. עשר אמות רחבה מן הסורג לחיל מדלא קתני הכא גבוה כדקתני בסורג שמע מינה אורך ורוחב קא חשיב ובגובה לא נתנו שיעור דתנן לקמן כל הכתלים שהיו שם גבוהים חוץ מכותל מזרחי שבו הכהן השורף את הפרה מכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם ואם לא היה נמוך כותל מזרחי זה של החיל לא היה מצינו [*צ"ל מצי] רואה מעל גבי פתח היכל כדמפרש ביומא (דף טז.): ושתים עשרה מעלות היו שם:
ו) ושלחה. משך שלה ופעם אמר רבי החיל עשר אמות גובה כותלו ומוסב על גובה הכותל הסורג:
ז) חוץ משל אולם. שתים עשרה מעלות שבין אולם ולמזבח שנינו לקמן ושלחה אמה:
ח) [על] כל הפתחים כו' חוץ משל אולם. שרוחבו עשרים אמה ברוחב הבית וגובהו ארבעים אמה:
ט) היו להן שקופות. סיפין עשויין בבנין לשם הקשת הדלת ואפילו בשל אולם שאין בו דלת היו שקופות מזוזות לעצמן אלים וסיפים כל צורך הדלת:
י) חוץ משל טדי. שאין לו בנין סף:
יא) ב' אבנים מונחות זו על גב זו. באחד חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחקק חצי מזוזה מכאן וחקק חצי מזוזה מכאן ובאחד חקוק מפתן הצחחתון וחצי מזוזה חקוקה מכאן וחצי מזוזה חקוקה מכאן:
יב) מוטות. לא ידעתי לשונו:
יג) שנעשה בהן נס. מפורש ביומא (דף לח.): מצהיב. קריל"ש כזהב:
1) הַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת
רַבִּי שְׁמַעְיָה תַּלְמִיד רָשִׁ"י הֵבִיא דְּבָרָיו בְּשֵׁם רָשִׁ"י [שֶׁכֵּן כָּתוּב בִּפְתִיחָה לְדִבְרֵי רַבִּי שְׁמַעְיָה "כְּשֵׁם שֶׁפָּתַר לִפְנֵי רַשִׁ"י" מַשְׁמַע בְּהַסְכָּמָתוֹ].
עַל הַדִּבּוּר "הַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת" פֵּרֵשׁ רַבִּי שְׁמַעְיָה שֶׁזֶּה הַמֶּרְחָק דְּהַיְנוּ הָרֹחַב בֵּין הַסּוֹרֵג לַחֵיל, וְכֵן עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ בֵּין חוֹמַת הַחֵיל לְחוֹמַת עֶזְרַת נָשִׁים. [ציור 8]
וְאִלּוּ גֹּבַהּ הַחֵיל לֹא יָדוּעַ רַק שֶׁאֵינוֹ גְּבוֹהָה הַרְבֵּה כְּגֹבַהּ שְׁאָר הַכְּתָלִים הַגְּבוֹהִים שֶׁהָיוּ כִּשְׁלוֹשִׁים אַמָּה. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת פֶּתַח הַבַּיִת מֵהַר הַזֵּתִים בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת פָּרָה אֲדֻמָּה.
וּכְשֶׁמְּדַיְּקִים בַּדְּבָרִים נִמְצָא שֶׁדִּבְרֵי רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים שֶׁהַחֵיל מִלְּבַד הֱיוֹתוֹ אֹרֶךְ עָשָׂר אַמּוֹת עַד הָעֲזָרָה, הֲרֵי הִיא חוֹמָה שֶׁלֹּא הַרְבֵּה גָּבוֹהַּ אֲבָל וַדַּאי לֹא עֲשָׂרָה טְפָחִים. לְדַעַת רָשַׁ"י כְּשֵׁשׁ אַמּוֹת. וּלְדַעַת הָרַמְבָּ"ם הַמְּאִירִי וְהָרֹא"שׁ הִיא בְּגֹבַהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת.
עַיֵּן לְשִׁכְנוֹ תִּדְרְשׁוּ" חֵלֶק א' פס' ו' בְּהַשְׁלָמַת שָׁרֵת 5.
