מִסּוֹף חוֹמַת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בְּתוֹךְ הַחִיצוֹנָה (115), נִמְצְאוּ כִּדְמוּת לְשָׁכוֹת נִפְלָאוֹת הוֹלְכוֹת נֶגֶד כָּל הַבִּנְיָן, מֵאָה אַמָּה לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם. וְרֹחַב הַלְּשָׁכוֹת חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְהֵם ג' עֲלִיּוֹת זֶה עַל זֶה. וְתֵדַע, כִּי אֵלֶּה הֵם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם מְקַבְּלִים הַמַּלְאָכִים אוֹתוֹ הַשֶּׁפַע שֶׁאָמַרְתִּי, שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מִחוּץ סְבִיבוֹת הַהֵיכָל. כִּי הַשֶּׁפַע יוֹצֵא מִן הַמֻּנָּח אֶל הַחֲדָרִים, וּמִן הַחֲדָרִים נִכְלָל בַּמְסִבָּה, וּמִשָּׁם רָחוֹק עֶשְׂרִים אַמָּה יַגִּיעַ אֶל הַלְּשָׁכוֹת, וְשָׁם יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַמַּלְאָכִים.

 וְהוּא מְקוֹם אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים. כִּי הוּא הַשֶּׁפַע הַיּוֹרֵד אֶל הָעֲנָפִים, אַחַר שֶׁכְּבָר נִכְלְלוּ בְשָׁרְשׁוֹ וְנַעֲשֶׂה הַזִּוּוּג הַנָּאֶה. וְעַתָּה תִּרְאֶה, כַּמָּה רָחוֹק הֵם (116) מְקַבְּלִים מִן הַקֹּדֶשׁ; אֲבָל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים מִשָּׁם מִבִּפְנִים, וְעַל כֵּן אָמְרוּ: שֶׁמְּחִיצַת יִשְׂרָאֵל לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא. וְהַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה מִכְּלַל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית נֶחְשָׁבִים. וְתִרְאֶה כַּמָּה הוּא הַמֶּרְחָק, כִּי הוּא עֶשְׂרִים אַמָּה, מִפְּנֵי רֹב אוֹר הַב' יודי"ן שֶׁבָּנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה. וְהִנֵּה פֶּתַח הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה אֶל הַבִּנְיָן, כִּי מִשָּׁם מְקַבְּלִים, וְגַם לַחוּץ נִמְצָא לָהֶם פֶּתַח. וְשִׁעוּר הַחֲמִשִּׁים כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי לְךָ בַּשְּׁעָרִים (והרל"א). וְנִמְצְאוּ הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה כְּנֶגֶד הַתָּאִים מַמָּשׁ, כִּי מֵהֶם מְקַבְּלִים.

 אַךְ הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת קְצָרוֹת מִן הַתַּחְתּוֹנוֹת, כִּי מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד הֵם מְקַבְּלִים. וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מִתְפַּשְּׁטִים ג' עַמּוּדִים גְּדוֹלִים יוֹצְאִים תַּחַת חוֹמָתָם, וְהַחוֹמָה נִסְמֶכֶת עֲלֵיהֶם. ג' עַמּוּדִים אֵלֶּה מֵחוֹמַת הָעֶלְיוֹנוֹת יוֹצֵאת, וּמַגַּעַת עַד הָאָרֶץ לְמַטָּה, וְאַחֲרֵיהֶם נִבְנֵית הַחוֹמָה לַתַּחְתּוֹנוֹת, עַל כֵּן הָיוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת רְחָבוֹת מִן הָעֶלְיוֹנוֹת. וְזֶה הָעִנְיָן נִתְבָּאֵר בַּפָּסוּק: (מב, ה) "וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת קְצוּרוֹת כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָּה" וגו', כִּי הָאַתִּיקִים אוֹכְלִים בְּבִנְיָנָם מֵאֲוִיר [עמוד קפ"ז] הַתַּחְתּוֹנוֹת. וְעַל הַבִּנְיָן הַהוּא נִסְמָךְ כֹּתֶל הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. כִּי אֵין הָעַמּוּדִים הָאֵלֶּה כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת, כִּי עַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת הֵם מִבַּחוּץ מְקַבְּלִים מִן הַחֲצֵרוֹת, עַל כֵּן נִסְמָכִים אֲלֵיהֶם. אַךְ אֵלֶּה הֵם מַחֲזִיקֵי הַבִּנְיָן וּבְעָבְיוֹ הֵם נִכְנָסִים, עַל כֵּן דָּחֲקוּ הָאַתִּיקִים אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת לִהְיוֹת לָעֶלְיוֹנוֹת יְסוֹד. וְהָאֱמֶת, כִּי הֵם יָצְאוּ רִאשׁוֹנָה מִן הָעֶלְיוֹנוֹת, וְאַחֲרֵיהֶם נִסְגְּרָה הַחוֹמָה סָבִיב. ומ"ש – מֵהֵנָּה, הוּא כִּי לֹא בְּכָל לִשְׁכָּה יֵשׁ אַתִּיק, כִּי ג' אַתִּיקִים הֵם בְּכָל הַכֹּתֶל.

[פ"א מ"ח, מ"ט. אות יב]