העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את
הכבוד לשרשו – לקב"ה
(עפ"י ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד
לשרשו – לקב"ה (ע"פ ליקו"מ יד)
העיקר להחזיר את הכבוד לשרשו – לקב"ה (ליקו"מ יד)
לשכנו תדרשו חלק א'
יחזקאל מא' פסוק כב'
(יחזקאל מא' פסוק כב')
כב הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גָּבֹ֜הַּ וְאׇרְכּ֣וֹ שְׁתַּֽיִם־אַמּ֗וֹת וּמִקְצֹֽעוֹתָיו֙ ל֔וֹ וְאׇרְכּ֥וֹ וְקִירֹתָ֖יו עֵ֑ץ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
ביאור: שולחון הפנים שמכפר כמזבח עשוי עץ שלוש אמות גבהו ואורכו שתי אמות ורגליו שבזוייותיו ממנו יוצאות ושטח גגו ומזגרותיו עשויים עץ והמלאך דבר אלי זה השולחן אשר עומד בהיכל לפני קדש הקדשים.
– תרגום –
כב) לָקֳבֵל מַדְבְּחָא פָּתוֹרָא דְאָעָא תְּלַת אַמִין רוּמָה וְאוּרְכֵּהּ תַּרְתֵּין אַמִין וְזִיוְיָן לֵיהּ וְאוּרְכֵּיהּ וְכָתְלוֹהִי דְאָעָא וּמַלֵיל עִמִי דֵין פָּתוֹרָא דִקֳדָם יְיָ:
(כב) המזבח עץ. ת"י לקבל מדבחא פתורא ר"ל השלחן קורא מזבח שמכפר בזמן הזה כמזבח כך שמעתי: ומקצעותיו. (רגליו, גגו וארכו כתוב במקרא גגו והוא ורגליו, וארכו הכתוב במקרא הוא גגו כצ"ל צו"ה) גוף השלחן: וקירותיו. מסגרותיו:
– מוסף רש"י –
[כב] ומקצועותיו לו. שהיה מרובע (מנחות צז.) :
כב) לָקֳבֵל מַדְבְּחָא פָּתוֹרָא דְאָעָא תְּלַת אַמִין רוּמָה וְאוּרְכֵּהּ תַּרְתֵּין אַמִין וְזִיוְיָן לֵיהּ וְאוּרְכֵּיהּ וְכָתְלוֹהִי דְאָעָא וּמַלֵיל עִמִי דֵין פָּתוֹרָא דִקֳדָם יְיָ:
המזבח עץ. ברכות נה חגיגה כו אבות ח מנחות צז (חגיגה עט):
ההיכל וקדש הקדשים
פסוק כ"ב: בהיכל השולחן ועליו לחם הפנים תמיד [עז]. אורך השלחן שתי אמות [עח] ברוחב אמה [עט], ובגובה [פ] שלוש אמות (32) [ציור 314], והוא נמצא בצפון ההיכל [פא] משוך מן הכותל הצפוני שתיים וחצי אמות [פב], ובמרחק חמש אמות מקדש הקדשים [פג] [ציור 317]. והוא מעץ [ציור 318] מצופה כולו בזהב טהור [פד]. ובימינו שאין לנו בית מקדש, ולא מזבח לכפר (33), שלחנו של אדם [פה] שאוכל עליו מכפר (34).
ובדרום ההיכל מול השלחן נמצאת מנורת הזהב [פו], כולה מקשה אחת מזהב טהור [ציור 321], והיא במרחק שתיים וחצי אמה מהכותל הדרומי, ובמרחק חמש אמות מקיר קדש הקדשים. ובין השולחן והמנורה באמצע, משוך לצד המזרח מזבח הקטורת [פז], והוא מעץ מצופה בזהב טהור [ציור 321], ושלשתם (35) נמצאים מחצי ההיכל פנימה לצד מערב (36). [ציור 341-343]
[עז] השלחן ועליו לחם הפנים תמיד
אחד מכלי ביהמ"ק הוא שלחן מעץ מצופה זהב טהור, ועליו י"ב לחמים שלהם צורת פנים [שפני הלחם משני הצדדים פונים אחד לחבירו] [ציור 312], וצריך שיהיה הלחם תמיד על השלחן, ע"כ נקרא לחם התמיד [ועיין בהערה 35 בהלכות השלחן, הלחם שעליו וסדר העבודה]. ובפס' מדובר על שלחן הפנים לפי פירוש חז"ל (ברכות נ"ה ע"א ועוד) [ועיין בהערה פה].
[עח] אורך השלחן שתי אמות
וכן היה אורך השלחן במשכן ובמקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה כ"ג) "אמתיים ארכו". [ציור 313]
[עט] ברוחב אמה
רוחב השלחן לא מוזכר בנביא, ולא ברש"י ולא במשכני עליון, ודבר שלא מוזכר הרי שהוא כמו שהיה במקדש, או כמו שמוזכר בתורה לפי רש"י (פרק מ' פס' ו'), ומשכני עליון (דף ר"ג פרק ג' משנה ה'), וכן בצורת הבית לתוספות יו"ט, ועוד מפרשים. וכן בבנין הבית (סימן ל' לרה"ג יחיאל הלל) כתב: ובשל משה היה רחבו אמה. וא"כ הואיל ולא פירשו גם הוא כמוהו במדת רחבו, ע"כ. ובתורה (שמות כ"ה כ"ג) מוזכר רחבו: "אמה אחת". ובמשכני עליון (דף קע"ד) כתב: ותדע שכל השיעורים והמדות שהוזכרו, לדבר מן החכמה הוזכרו, ונודע שהן צריכות לסדר ההנהגה. ובדף קס"ז הסביר מדוע הוזכרו בנביא שתי המדות: ג' אמות גובה וב' אמות אורך. [ציור 314]
[פ] ובגובה
בתורה (שמות כ"ה כ"ג) כתוב שגובה השלחן "אמה וחצי קומתו". [ציור 314]
ובנביא כתוב שגובה השלחן לעתיד ג' אמות. ועמדו על כך המפרשים, וישבו הדבר, שישנם דברים שכתובים בתורה והם לעכובא, וישנם דברים שאינם לעכובא, ועפ"י נביא ברוה"ק מותר לשנות, כגון כאן בגובה השלחן [ועיין בהערה 32 לקמן]. [ציור 315]
[פא] בצפון ההיכל
שכן כתוב בתורה (שמות כ"ו ל"ה): "ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה, והשלחן תתן על צלע צפון". [ציור 316-317]
[פב] משוך מן הכותל הצפוני שתים וחצי אמות
כן היה במשכן לפירוש רש"י (בשמות כ"ו ל"ה), כדי ששני כהנים שבאים בכל שבת ובידם לחם הפנים, יוכלו לעבור שם. ומקום הקדש במשכן היה בגודל עשרים אמה על רוחב עשר אמות (רש"י שם). [ציור 316]
וכן במקדש ראשון ושני היה השלחן משוך שתיים וחצי אמות מהקיר הצפוני, למרות שגודלו של ההיכל היה כפול מהמשכן [ההיכל היה באורך ארבעים אמה, וברוחב עשרים אמה] (יומא ל"ג ע"ב, מנחות צ"ט ע"א, והתוס' שם צ"ח ע"ב סד"ה תרי דרי) ועיין בהערה 36 וכן צריך להיות בבית שלישי כנ"ל. [ציור 317]
[פג] במרחק חמש אמות מקדש הקדשים
כן כתב בברייתא דמלאכת המשכן שהשלחן והמנורה במרחק חמש אמות מהמערב [מקדש הקדשים], וכן כתב בספר משכן ה' (דף 80). [ציור 317]
(32) שלוש אמות:
כתוב בשמות (כ"ה ט'): "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". ושם (פס' כ"ג): "ועשית שולחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו" [ציור 314]. ובבית שלישי כתוב בנביא (פס' כ"ב) "המזבח עץ שלוש אמות גבוה… וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'". וחז"ל (בברכות נ"ה ע"א) הסבירו שמדובר בשולחן לחם הפנים שבהיכל. [ציור 315]
וידועים דברי הרמב"ם בי"ג עיקרים (ט' י'), שהתורה כולה נתונה מן השמים, ושלא תשתנה בשום זמן חס ושלום. א"כ כיצד זה שגודל השולחן שונה בגובהו בבית שלישי מהמוזכר בתורה?
ולמרות שעזרא ובית דינו אנשי כנסת הגדולה היו בתקופת הנביא יחזקאל, וידעו כל הפירושים וההסברים לדברי הנביא, הרי שבאורך הגלות כשלוש מאות וחמישים שנה אחרי כן בערך [כשבעים שנה לפני חורבן בית שני], נשתכחו הדברים ורצו לגנוז את ספר יחזקאל, כדברי הגמרא (שבת י"ג ע"ב, חגיגה י"ג ע"א, מנחות מ"ה ע"א): אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה, העלו לו ג' מאות גרבי שמן, וישב בעלייה ודרשן. [ועיין ברש"י בשבת שהביא חלק מהשאלות ויישבן]. וכעבור כמאתיים שנה בערך אחרי כן, שוב נשכחו חלק מהדברים, עד שאמרו בגמרא (מנחות מ"ה ע"א): אמר רבי יהודה [הנשיא] וכן א"ר יוחנן, פרשה זו אליהו עתיד לדורשה [בענין חנוכת הבית המוזכר ביחזקאל]. וכן כתב הרד"ק (ביחזקאל מ"ב ה') בענין האתיקים: ואומר אני, פרשה זו עתיד אליהו לפרשה. ומאז ועד ימינו, הדברים נשכחו יותר ויותר, עד שעל מקום קדש הקדשים שהיה ידוע באלף שנה האחרונות, בימינו כבר יש מחלוקת על מקומו המדויק, ולכן אסרו החכמים בימינו לעלות להר-הבית.
וישנם דברים שלפי חז"ל מה שכתוב בתורה זה לא לעכובא ונתן להגדילם, כמו מזבח העולה שכתוב בתורה (שמות כ"ז א') שרחבו חמש אמות, ושלמה המלך הגדילו בבית ראשון לעשרים ושמונה אמות רוחב (מדות פ"ג מ"א), ואנשי כנסת הגדולה הגדילוהו לשלושים ושתים אמה עפ"י נבואת יחזקאל (מ"ג י"ז), כמו שעתיד להיות בבית שלישי.
והרמב"ם (בהלכות בית הבחירה פ"ב ה"ג) כתב על מזבח העולה: מדות המזבח מכוונות הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, ואין להוסיף על מידותיו ולא לגרוע ממנו. ושם (בהלכה ה') כתב: וכן עתיד להבנות מדת ארכו ורוחבו ל"ב אמות על ל"ב אמות. ושם (בהלכה י"ז) כתב: ארבע קרנות של מזבח ויסודו וריבועו מעכבים, וכל מזבח שאין לו קרן, יסוד, וכבש, ורבוע, הרי הוא פסול, שארבעתן מעכבין, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח המדבר. [אמה על אמה רק מקום המערכה, ועוד אמה הלוך רגלי כהנים משני הצדדים, ועוד אמה קרנות משני הצדדים, סה"כ רחבו חמש אמות. (זבחים ס"ב ע"א), ועיין בכ"מ].
יוצא שהמידות שכתבה התורה על מזבח העולה אינן לעיכובא, רק שאסור להקטין ממידות אלו, אבל להגדיל ישנם דברים שמותר.
וכן כאן מותר להגביה את שולחן לחם הפנים, שכן חז"ל (בברכות נ"ה ע"א, חגיגה כ"ז ע"א, מנחות צ"ז ע"א, אבות פ"ג מ"ג) פירשו שבפס' אצלנו בנביא מדבר על שולחן לחם הפנים, ולא הקשו כיצד הוא שונה בגבהו שהוא ג' אמות, במקום אמה וחצי שמוזכר בתורה. וכן פירשו תרגום, רש"י, רד"ק, מצו"ד, מצו"צ, משכני עליון, שגובהו ג' אמות. והרד"ק, אף שכתב שבתורה המדה שונה, לא הקשה כיצד זה מותר. על כן משמע מהמפרשים הנ"ל שסוברים שלא מעכב להגדיל המדה, ואף לפי המלבי"ם והגר"א שפירשו שהפס' מדבר על מזבח הקטורת, הרי בתורה (שמות ל' פס' א' י') כתוב שמזבח הקטורת בגובה שתי אמות וארכו ורחבו אמה, וכאן גבהו ג' אמות וארכו שתי אמות, ולא הקשו על כך. ע"כ גם לסברתם מותר להגדיל [במזבח הקטורת, ונתן ללמוד שה"ה לדידן]. והתוס' (במנחות צ"ז ע"א ד"ה המזבח עץ ג' אמות) כתבו: אין שעור זה לא למזבח ולא לשולחן, ושמא זה היה גובהן של סניפין. ועיין שם בהערה מה שכתב, ובסופו כתב עיין ברש"ק. ועוד כתבו שם התוס' בד"ה "שאני שולחן" שתי תירוצים בענין וז"ל: וי"ל דהא דכתיב "המזבח עץ" לאו אמזבח קאי, אלא כדמתרגם יונתן פתורא דלקבל מדבחא [פירוש הלחם שעל השולחן, דהיינו שגובה שש הלחמים הוא ג' אמות, אבל גובה השולחן הוא אמה וחצי ככתוב בתורה]. [ציור 314]
ואידך לישנא סבר דאפילו לא קאי אלא השולחן (עפ"י הגה"ה צ"ק שם), עכ"ל. דהיינו מדובר בשולחן עצמו שהוא בגובה ג' אמות.
וכן פירש רש"י (יחזקאל מ"א כ"ב): ת"י לקבל מדבחא פתורא ר"ל השולחן קורא מזבח שמכפר בזמן הזה כמזבח עכ"ל.
ובמשכני עליון (דף קס"ז) כתב: ומדות השולחן הם שתים אמות ארכו וגבהו שלש, וכולם הם ה' וכו'… וכן כתב (בדף ר"כ פ"ג מ"ה): והשולחן בצפונו, גבהו של שולחן ג' אמות ע"כ, משמע שסובר כפשוטו שמדבר בגובה השולחן עצמו [ציור 315].
והרמב"ם (בהלכות בית הבחירה פ"ג הי"ב) כתב: השולחן היה ארכו שנים עשר טפחים ורחבו ששה טפחים, ע"כ, ולא הזכיר ממידת גבהו. וכן כתב שם (בהלכה י"ז): מזבח הקטורת היה מרובע אמה על אמה ע"כ, ולא הזכיר ממידת גבהו. ואלו במזבח העולה הזכיר גבהו, וכן במנורה כתב שם (בהלכה י') גובה המנורה היה שמונה עשר טפחים. *ואפשר שלא הזכיר הגובה כדי ללמד שמותר לשנות כמו שכתוב בנביא.
וכן בשו"ת החתם סופר (ביורה דעה שאלה רל"ו) שואל כיצד יתכן שהכלים בבית שלישי שונים בגודלם במספר דברים מהכתוב בתורה. ואע"ג שהכל "בכתב מיד ה' השכיל" ע"פ נביא, נאמר לדוד המלך מכל מקום אין נביא רשאי לחדש דבר אלא לשעה ולא לקיום? [פירוש – כיצד כבר בבית ראשון גודל קדש הקדשים, ההיכל, מזבח העולה, ועוד דברים היו שונים בגודלם מהכתוב בתורה] ותירץ החת"ס על פי הפס' שנאמר למשה רבנו: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" (שמות כ"ה ט'), ופירש"י לדורות, מחדש החת"ס שהמילה "לדורות" מתיחסת ל"ככל אשר אני מראה אותך", כלומר שבמהלך הדורות יראה הקב"ה מחדש לנביא שבאותו דור, בכל בנין ובנין איך יעשה, זה משונה מזה, כלומר שציווה הקב"ה מתחילה שישכיל בכתב מידו לנביאיו, ואין כאן דבר שחידשו נביאיו נגד דין תורה ע"כ.
וכן בשמות (כ"ה ט') פירש הרמב"ן שעפ"י נביא ניתן לשנות בגודל הכלים, כמו שעשה שלמה בבית ראשון את מזבח העולה גדול משל משה.
וכן הקשה האור החיים הקדוש שם, והביא דברי הרא"ם שתירץ: אין כוונת "וכן תעשו" על השיעור ממש, אלא על דוגמת תוכנית הבניין, הרוחב בערך האורך, וגובה לפי ערך ארכו ורחבו, אבל לענין הגודל אין קפידא.
והאור החיים הקדוש בעצמו תירץ שהיא ברייתא ערוכה בפ' קדשי קדשים, וז"ל: ת"ר קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינו מעכב, ובלבד שלא יפחיתו ממזבח שעשה משה ע"כ. והנה יש לדעת כי כל בנין הבית והכלים שעשה שלמה, לא עשה אלא ע"פ נביא, וגם הנביא הגיד כי לא דברי נבואתו הגיד אלא דברי קבלתו …ואמרו באגדת שמואל רבי ירמיה בשם ר"ש וכו', בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה למשה, ומשה ליהושע בעמידה וכו', ונביאים מסרוה לדוד בעמידה. ואומר "הכל בכתב" – שנתנה לידרש, "מיד ה'" – מלמד שנתנה במסורה, "עלי השכיל" – מלמד שנתנה ברוה"ק. ע"כ הראת לדעת כי מה שעשה שלמה בבית ה' היה הלכה למשה מסיני, והכול כתוב בספר גלוי לדורשי התורה ברוה"ק וכו', ע"כ דברי אוה"ח הקדוש.
[פד] מצופה כולו בזהב טהור
כתוב בתורה (שמות כ"ה כ"ג): "ועשית שלחן עצי שטים" [ציור 318]. ושם (בפס' כ"ד): "וצפית אותו זהב טהור".
ובנביא לא הזכיר בכל הבית זהב רק הזכיר העץ [בקדש הקדשים, ההיכל, דלתותיהם].
והמלבי"ם פירש שהנביא תאר את הבית בעץ לפני הציפוי בזהב, ולכן לא הזכיר הנביא את כיסוי הזהב [בפרק מ"א פס' ט"ז וכ"ב]. וגם בבית ראשון ושני היה השלחן מעץ ומצופה זהב, ובודאי שיהיה גם בבית שלישי מצופה זהב כמבואר בתורה, וכמו שנאמר (חגי ב' ט'): "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". [ציור 313]
[פה] שלחנו של אדם
אף שהזכיר בתחילה מזבח, הרי הפס' מדבר על שלחן הפנים שבהיכל לפי פירוש חז"ל (ברכות נ"ה ע"א, חגיגה כ"ז ע"א, מנחות צ"ז ע"א, פרקי אבות פ"ג מ"ג), דכתיב בתחילת הפס':"המזבח עץ ג' אמות גבוה", ובסוף הפסוק כתוב: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", פתח במזבח וסיים בשלחן, ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: בזמן שביהמ"ק קיים – מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין המזבח קיים – שולחנו של אדם מכפר עליו, [כמובא בהערה 34].
[פו] מנורת הזהב
דכתיב [בשמות כ"ו ל"ה] "…ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה" [דרום]. ורש"י שם: מנורה בדרום משוכה אל הכותל הדרומי שתיים וחצי אמות ע"כ. וכן היה במקדש ראשון ושני במרחק שתיים וחצי אמות מכותל דרומי (יומא ל"ג ע"ב, תוספתא יומא פרק ב', מנחות צ"ט ע"א, והתוס' שם דף צ"ח ע"ב ד"ה תרי דרי), וכן במרחק חמש אמות מקדש הקדשים (ברייתא דמלאכת המשכן), כנ"ל בהערה פג. ואף שלא הזכיר הנביא את המנורה, ודאי שהיא תהיה גם בבית שלישי, שכן זה מדאורייתא. וכן כתב במשכני עליון (דף קס"ז, ובד' ר"ג פ"ג מ"ה) והמנורה בדרומו של היכל [ציור 321]. [שכן הנביא הזכיר בעיקר רק הדברים השונים והנוספים שיהיו בבית שלישי, ולא דברים שידועים כבר מדאורייתא. והזכיר את השולחן, משום שלעתיד גבהו שלש אמות ולא בגובה אמה וחצי כמו במשכן].
[פז] מזבח הקטורת
רש"י כתב (שמות כ"ו ל"ה): מזבח הקטורת בין השולחן והמנורה, מול ארון העדות [שבקדש הקדשים], והמזבח נמצא מחצי ההיכל ולפנים. וכן לרמב"ם, המזבח בחצי ההיכל ולפנים שהוא משליש הבית ולפנים, וכן הוא במנחות (צ"ח ע"ב). ועיין בהערה 36.
ובודאי שהוא בהיכל בבית שלישי אף שלא מוזכר בנביא, כי הוא מדאורייתא, והנביא לא הזכיר הכל כמ"ש לעיל, וכן כתב במשכני עליון (דף קס"ז, ובדף ר"ג פ"ג מ"ג) … והמזבח באמצע, משוך כלפי הפתח לחוץ. [ציור 321]
(33) מזבח לכפר:
בחצר הפנימי נמצא מזבח העולה, ועליו מקריבים קרבנות מהבהמה [צאן ובקר], תור ויונה, מנחת סולת, ומנסכים יין, לכפר על כל סוגי האיסורים [ציור 319]. ובהיכל נמצא מזבח הזהב, ועליו מקטירים אך ורק קטורת, פעמיים ביום, [וכן נתינת דמים], והקטורת מכפרת גם על איסור לשון הרע, שנאמר בסתר. [ציור 320]
ובמשכני עליון (דף קע"ד) כתב: בחצר נמצא מזבח החיצון הנקרא מזבח העולה … ונמצאים המלאכים נקשרים בשרשם… אמנם, עניין הקרבן הוא להקריב המלאכים, והקטורת להקריב הנשמות [לתיקון נשמות עם ישראל]. ועוד כתב (בדף קע"ז): וצריך שתדע כי ענין הקרבן אף על פי שהוא תיקון המלאכים, נצטוה לישראל, כי להם מסור תיקון כל העולמות שכולם בשבילו נבראו, ובתיקונם זוכים לפני המלך, ונמצא שישראל מתקנים למטה את הקרבן, ובו נתקנים המלאכים, ואח"כ מקטירים את הקטורת, והם נתקנים בעצמם. עיין שם.
(34) שאוכל עליו מכפר:
ואיך השולחן מכפר, נאמרו מס' הסברים:
1. שלחן שאכלו עליו ואמרו עליו דברי תורה – הריהו כמזבח וכשולחנו של מקום (מאירי על אבות פ"ג מ"ג).
2. ע"י שמאריך על שולחנו, אולי יבואו עניים ויתן להם (רש"י ברכות נ"ה ע"א).
3. ע"י הברכות ודברי התורה מתקן ניצוצות הקדושה שנפלו בדומם, צומח, חי, מדבר, בחטא האדם הראשון, וגם לתקן נשמות בני אדם המגולגלים בדצח"מ מחמת עוונם, ולהעלותם. וכן מבואר (בליקוטי תורה פר' ויקרא) בסוד הקרבן, שבא להעלות ולברר הניצוצות שנפלו בדצח"מ, וכן לתקן המגולגלים שבהן, ובכוונה זו הקרבן והאכילה דומים (בת-איתן בברכות נ"ה ע"א, עפ"י כתבי האריז"ל בסוד כוונת ברכות).
4. ע"י שאוכל בכוונה שיהיה לו כוח לעבודת ה' לתפילה וללמוד תורה. וכן שמתאפק וממתין לפני האכילה, בעודו רעב לאכול, וכן משאיר מעט מהאוכל לפני ששבע, כדי להתגבר על תאוותו, וכמו שמובא במגיד מישרים (בהקדמה, אזהרות ותקונים סעיף ש"ז):… ובעת מאכלך כשאתה תאב ביותר לאכול או לשתות תסלק ידיך, ואם כה תעשה בכל סעודה, יהיה כאלו אתה מקריב קרבן בכל סעודה, ושלחנך יהיה מזבח ממש לזבוח עליו יצה"ר.
5. ובאבות (פ"א מ"ב): על ג' דברים העולם עומד: תורה, עבודה, גמילות חסדים. תורה – כנגד יעקב, וזה דברי תורה על השולחן. עבודה – כנגד יצחק, שמסר עצמו לקרבן עולה, וזו עבודת הקרבנות במקדש. ובימינו שאין בית מקדש, כאשר מתכוון במעשיו ואכילתו לעבודת ה' כנז"ל, אז השולחן נחשב לפני ה' כמזבח. גמילות חסדים – כנגד אברהם, וזה שנותן לעניים או מביא אורח לשולחנו, וביחד זה הרצוי לפני ה', ונחשב כשולחן ה' ומכפר על האדם.
6. ובהקדמה לתיקוני הזוהר (י"ג ע"ב) מובא: האדם באבריו דומה למשכן – השולחן נמצא בצפון, והלב של האדם בצפון, כנגד השולחן ע"כ. [וכן הרצונות בלב, וכאשר רצונותיו אכילתו ומעשיו לשם ה' – הרי זה כשולחן לפני ה'].
(35) ושלשתם: שלחן הפנים, מזבח הקטורת והמנורה
שלחן הפנים
ולהשלמה בס"ד נכתוב בקצרה מהלכות שולחן הפנים, צורתו, והעבודה בהנחת הלחם. ולא לפי כל הדעות, כי ישנן בכל דבר סברות שונות. וכן צויינו מראי מקומות בסוף לפי המספרים.
כתוב בתורה (שמות כ"ה פס' כ"ג – ל') פס' כ"ג:
"ועשית שולחן עצי שטים, אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו". כ"ד: "וצפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב". כ"ה: "ועשית לו מסגרת טפח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב". כ"ו: "ועשית לו ארבע טבעות זהב, ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו". כ"ז: "לעומת המסגרת תהיין הטבעות לבתים לבדים לשאת את השולחן". כ"ח: "ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא בם את השולחן". כ"ט: "ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אותם". ל': "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד".
(פרק כ"ו) פס' ל"ה: "ושמת את השולחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נכח השולחן על צלע המשכן תימנה, והשולחן תתן על צלע צפון".
(פרק ל"ז) פס' ט"ז: "ויעש את הכלים אשר על השולחן את קערותיו ואת כפותיו ואת מנקיותיו ואת הקשוות אשר יסך בהן זהב טהור".
(פרק מ') פס' כ"ב: "ויתן את השולחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה מחוץ לפרכת. כ"ג: "ויערוך עליו ערך לחם לפני ה', כאשר צוה ה' את משה".
ויקרא (פרק כ"ד פס' ה'-ט'): פס' ה': "ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת". ו': "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה'". ז': "ונתת על המערכת לבנה זכה, והייתה ללחם לאזכרה אשה לה'". ח': "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד, מאת בני ישראל ברית עולם". ט': "והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש, כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם".
מראי מקומות ברמב"ם: הלכות תמידין ומוספין פרק ה', והלכות בית הבחירה פרק ג' הלכות י"ב-ט"ז.
מדיני השולחן ועבודת לחם הפנים:
השולחן באורך שתי אמות (1), בגובה שלוש אמות (2), וברוחב אמה אחת (3), ולו ארבע רגלים (4), ברוחב טפח אחד (5), כאשר חציו העליון של הרגל מרובע, וחציו התחתון עגול (6). ומדות השולחן לפי גודל כל אמה בת ששה טפחים, ע"כ רוחב השולחן ששה טפחים, ובאורך שנים עשר טפחים (7), ובגובה שמונה עשר טפחים (8). ולו מסגרת שמחברת ארבע רגליו בעובי טפח (9), ועליו מדף השולחן בעובי טפח (10), ועליו זר זהב סביב (11). וארבע טבעות לו בארכו, שתים בצדו הצפוני ושתים בצדו הדרומי (12), והטבעות כנגד ראש המסגרת (13), בגובה השליש העליון של השולחן (14), ובו בדיו [קרשים] לשאת השולחן (15) [ציור 322]. והשולחן מעץ (16) [ציור 323], מצופה כולו זהב טהור כולל בדיו (17). ועליו שנים עשר לחמים מצות (18) תמיד (19), וכל לחם שוקל שני עשרונים חיטה (20), שזה ארבעה קילו שמונה מאות שלושים ושמונה גרם [בערך] כל לחם (21), והחלה [הלחם] בעובי טפח (22), באורך עשרה טפחים, וברוחב חמשה טפחים לפני קיפול הלחם [ציור 324], ואח"כ מקפלים אותו מצדיו לגובה שני טפחים כל צד, ונשאר ארכו ששה טפחים, על רוחב חמשה טפחים, ונותן ארכו כנגד רוחב השולחן [ונותרו שני טפחים ריקים בין הלחמים] (23) [ציור 325]. וללחם ארבע קרנות באורך שבע אצבעות, כל קרן בגובה טפח, והקרנות מהבצק דבוקות עליו (24) [ציור 326]. ועל כן נקרא "לחם הפנים", שפני הקרנות פונים אחד לשני (25), והוא דומה לתיבה פרוצה (26). ושתי כפות [בזיכין] מזהב טהור שבהן לבונה [ציור 327], כנגד כל מערכה, [ששה לחמים נקראים מערכה]. והבזיכין על השלחן ברוחב שני הטפחים שנותרו בין שתי מערכות הלחמים (27) [ציור 328]. ולשולחן עשרים ושמונה קנים [קשותיו], שהן כמין חצאי קנים חלולים מזהב [ציור 329]. ושלושה קנים על כל לחם, שעליהם יושב הלחם כדי שתכנס שם הרוח ולא יתעפשו (28). בכל סדר של ששה לחמים ישנם ארבעה עשר קנים וכך סדרם:
הלחם הראשון על השולחן, ועליו ג' קנים, וכן ג' קנים על השני, וכן על השלישי והרביעי, ועל הלחם החמישי שני קנים בלבד, שכן עליו לחם אחרון, ואין עליו הרבה כובד (29) [ציור 330].ולו סניפים [מנקיותיו] שהן ארבעה לוחות מזהב בצורת מלבן, ברוחב חמשה טפחים לסמוך הלחמים, שני סניפים לכל מערכה, ובהן ארבעה עשר חורים בצורת חצי קנה, שבהם נכנסים הקנים מזהב לסמוך הלחמים (30). והלוחות בגובה חמש אמות מהארץ [ציור 331] (31). והשולחן נמצא בצפון ההיכל, במרחק שתיים וחצי אמות מהקיר הצפוני (32), ובמרחק חמש אמות מהקיר המערבי (33) ארכו לאורך הבית [ציור 331] (34). עריכת הלחמים מותרת מחוץ לחצר הפנימית, אבל אפייתם רק בחצר הפנימית, ולשים אותם אחד אחד, ואופים אותם שנים שנים (35). ובכל יום שישי אופים הלחמים (36). וג' תבניות לה מזהב, אחת לעודה בצק, שניה לאפיה, שלישית לאחר אפיה [ציור 332]. והלחמים באולם עד ליום השבת (37), בצדו הצפוני של האולם על שולחן שיש, כדי שהלחמים לא יתחממו (38) [ציור 333]. וביום השבת בין השעה החמישית לשישית באים ארבעה כהנים, כהן מחזיק בזיך ובו לבונה, וכן השני, כהן שלישי ועל ידיו ששה לחמים, וכן הרביעי, ולפניהם הולכים ארבעה כהנים, אחד לוקח בזיך לבונה מעל שולחן הפנים שבהיכל, וכן כהן שני, כהן שלישי ורביעי מושכין מצד הדרומי את הלחמים שהיו משבת שעברה לאט לאט, ומצד הצפון מניחים את הלחמים החדשים, והכל לאט לאט, כדי שלא יהיה מצב שהשלחן ללא לחם תמיד (39).
ולפני שבת מסירים את הקנים והסניפים [לוחות מזהב] (40). את הלחמים משבת שעברה מוציאים לאולם ומניחים אותם על שלחן מזהב שנמצא בדרום האולם [ציור 333], את הלבונה שבבזיכים מקטירים [מקריבים] על מזבח העולה (41), במערכה של אש הקטורת (42), ורק אח"כ מותרים הלחמים באכילה (43). והלחמים מתחלקים לכה"ג ולמשמרת הכהנים שעבדו בשבוע האחרון משבת שעברה עד השבת, ולמשמרת הכהנים החדשה שנכנסת לעבודה מיום שבת זה עד לשבת הבאה (44). והלחמים נאכלים בחצר הפנימית ליום ולילה כי הם קדשי קדשים (45). והיתה ברכה בלחם, וכהן שזכה בלחם בגודל פול שבע ממנו (46). והיו הלחמים חמים מאפייתם עד הוצאתם מההיכל, במשך תשעה ימים (47).
מראי מקומות: (1) שמות כ"ה כ"ג, יחזקאל מ"א כ"ב. וברמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה י"ב, ובהלכות תמידין ומוספין פ"ה ה"ט. (2) יחזקאל מ"א כ"ב, וגובהו שונה מגובה השולחן שמוזכר בתורה, ועיין לעיל הערה ד, וכן פירשו כפשוטו: התרגום, רש"י, הרד"ק, מצודת דוד, ב"צורת הבית" להרב תוס' יו"ט דף קס"ז, ובבנין הבית סימן ל' לרב יחיאל הלל, וכן כתב במ. עליון דף קס"ז, ובדף ר"ג. (3) כן היה במשכן, שמות כ"ה כ"ג, ובנביא לא פורש. ועיין לעיל הערה ג'. (4) שמות כ"ה כ"ו. (5) מקדש אהרן. (6) תבנית ההיכל. (7) מנחות צ"ו ע"א לפי ר"מ, כלים פי"ז מ"י. הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט. (8) לפי ג' אמות גובה. (9) מנחות צ"ו ע"ב, ורש"י שם, [וישנה שם דעה נוספת]. (10) בעובי טפח, מנחות צ"ו ע"ב, תרגום, הרלב"ג, הריב"ש קונטרס ברכות חשבון, החת"ס בשם מעיל צדקה. (11) גובה זר הזהב לא מוזכר בשמות כ"ה כ"ד-כ"ה. ואפשר שגבהו כטפח. (12) שמות כ"ה כ"ו, ברייתא דמלאכת המשכן. (13) רש"י בשמות כ"ה כ"ו. (14) המלבי"ם עפ"י הגמ' בשבת צ"ב ע"א. (15) שמות כ"ה כ"ז-כ"ח. (16) שמות כ"ה כ"ג, יחזקאל כ"א כ"ב. (17) שמות כ"ה, כ"ד כ"ח. (18) ויקרא כ"ד ה', הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ה ה"ו. (19) שמות כ"ה ל', במדבר ד' ז', הרמב"ם הלכות תמידין מוספין פ"ה ה"ד, ומשכני עליון דף קס"ז. (20) הרמב"ם שם פ"ה ה"ו. (21) לגר"ח נאה, עשרון שווה = 2,419 ק"ג, שני עשרונים = 4,838 ק"ג. ולחזון איש, עשרון = 4,300 ק"ג, שני עשרונים = 8,600 ק"ג. (22) פסחים ל"ז ע"א, רש"י שם. ועיין בכמ' בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט, שסובר שעוביו פחות. (23) הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט לפי ר' מאיר במנחות צ"ו ע"א. (24) מנחות צ"ו ע"א, ורש"י שם, והרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט. והכמ' סובר שהן פחות בעובי. (25) רש"י בשמות כ"ה כ"ו, רש"י מנחות צ"ו ע"א. (26) לפי סברת ר' חנינא במנחות צ"ד ע"א. הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט, ועיין בכסף משנה שם. (27) רש"י שמות כ"ה כ"ט, רש"י ויקרא כ"ד ו', הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ב, מנחות צ"ו ע"א לפי ר"מ. (28) רש"י שמות כ"ה כ"ט, מנחות צ"ו, צ"ז ע"א, הרמב"ם שם הלכה ב'. ולמרות שהיה נס בלחם והיה חם תשעה ימים מהאפיה, התורה צותה לעשות קנים שהלחמים לא יתעפשו, כי בכל מקרה יש לעשות השתדלות מצדנו. (29) כנ"ל בהערה 28. (30) רש"י שמות כ"ה כ"ט, מנחות צ"ה ע"א, צ"ו ע"א. והרמב"ם שם. ולרמב"ם המנקיות הן הקנים, והקשוות שבתורה הן הלוחות. ולרש"י להיפך, הקשוות הן הקנים והמנקיות הן הלוחות [הסניפין], וכן כתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ג הי"ג, והתוס' במנחות צ"ד ע"ב בד"ה "דסמכי ליה סניפין". (31) לפי גובה ג' אמות של השולחן, עפ"י מנחות צ' ע"א: אמר ר' יוחנן, לדברי האומר [דהיינו ר' מאיר] [הלחם] טפחיים – קופל. נמצא, שלחן מקדש י"ב טפחים, שהם שתי אמות, ולפי רש"י בשמות כ"ה כ"ט, שפירש שהלוחות עומדים מהרצפה, ובמנחות צ"ד ע"ב ישנה סברה נוספת שהלוחות עולים מהשלחן ולא מהארץ. (32) רש"י בשמות כ"ו ל"ה כתב על המשכן, שהשולחן במרחק שתיים וחצי אמה. וכן היה במקדש ראשון ושני כמ"ש ביומא ל"ג ע"ב, מנחות צ"ט ע"א, התוס' במנחות צ"ח ע"ב בד"ה תרי דרי, ולרש"י – כדי ששני כהנים ובידם לחם הפנים יעברו שם. ועיין בהערה ה. (33) ברייתא דמלאכת המשכן. (34) מנחות צ"ו ע"א, רש"י שם, רמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ג הי"ב. (35) מנחות צ"ד ע"א, צ"ה ע"ב, הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ה ה"ז. (36) מנחות צ"ה ע"ב, רמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"י. (37) הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ח, עפ"י הגמרא במנחות צ"ד ע"א ששלשה דפוסים הם. ורש"י כתב בשמות כ"ה כ"ג ששני דפוסין הן, וכן משמע מהמשנה במנחות צ"ד ע"א שהיו רק שני דפוסין [לא כתוב במפורש כמה], ובתוס' שם דן במס' הדפוסים. והלחם משנה על הרמב"ם שם כתב שהר"ר אליהו מזרחי ז"ל ישב הקושיה בפרשת תרומה עי"ש, ע"כ. ואפשר שאין מחלוקת בין המשנה שם לברייתא שבגמרא, ומה שכתוב במשנה "בדפוס היה עושה אותן" [משמע שזה דפוס אחד] אפשר שבמשנה מדובר על דפוס אחד כשהוא בצק, ודפוס שני כשהוא בתנור באפיה לא הוזכר במשנה הנ"ל, והדפוס השני שכתוב במשנה זה לאחר האפיה. וזה שכתב הרמב"ם שהאפיה בדפוס זהב, ורש"י כתב בדפוס ברזל, אפשר שהרמב"ם כתב כן לפי שמות ל"ז ט"ז: "ויעש את הכלים … ואת הקערות … זהב טהור", אלא שרש"י דבר על תקופה מעט קשה מבחינה כספית לעם ישראל, והקב"ה חס על ממונם של ישראל, ואלו הרמב"ם לא חלק. אבל לעתיד בבית שלישי העושר יהיה בשפע, וכן ברוחני, ועל כגון זה אמרו חז"ל אין עניות במקום עשירות, וכן הוא בתקוני הזוהר תקון כ"א ד' ס"א שהעושר יהיה גדול מאוד לעתיד בבית שלישי. וה' יזכני לראותו, ולשמוח בבניינו. (38) הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ג הט"ז מנחות צ"ט ע"ב. (39) הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ד הי"א, וכן פ"ה ה"ד, יומא ל"ג, מנחות צ"ט ע"ב. (40) הרמב"ם שם הלכה י"א, מנחות צ"ו ע"א. (41) הרמב"ם שם הלכה ה'. (42) הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב ה"ח, תמיד כ"ט ע"א. (43) הרמב"ם שם הלכה ג' וה', מנחות צ"ט ע"ב. (44) הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ד הי"ב, סוכה נ"ו. (45) ויקרא כ"ד ט'. (46) יומא ל"ט ע"א, הרמב"ן. (47) רש"י ביומא כ"א ע"ב, שנאמר בשמואל-א כ"א, ז': "לשום לחם חם ביום הלקחו". [וכן מספר "תבנית המשכן וכליו" של הרה"ג שלום דובער שטיינברג].
מנורת הזהב
כתוב בתורה (שמות כ"ה מפס' ל"א-מ'):
פס' ל"א – "ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו". ל"ב – "וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני". ל"ג – "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח ושלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח, כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה". ל"ד – "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה". ל"ה – "וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היוצאים מן המנורה". ל"ו – "כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו, כלה מקשה אחת זהב טהור". ל"ז – "ועשית את נרותיה שבעה, והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה". ל"ח – "ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור". ל"ט – "ככר זהב טהור יעשה אתה, את כל הכלים האלה". מ' – "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר".
וכן מוזכרת המנורה בשמות פרק ל"ז מפס' י"ז – כ"ד, ובפרק מ' פס' כ"ד, כ"ה, בויקרא פרק כ"ד מפס' א'-ד', ובמדבר פרק ח' מפס' א'-ד'.
מדיני המנורה בקצור:
גובה המנורה הוא שמונה עשר טפחים (1), ולפני המנורה ישנה אבן ובה שלש מעלות, שעליה כהן עומד ומיטיב את הנרות, ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה (2). נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון לדרום (3), וכולה ככר זהב טהור מקשה אחת עם נרותיה (4). ששת הנרות כולם פונים לנר האמצעי [הוא נקרא הנר המערבי], והנר האמצעי פונה לקדש הקדשים (5). מקומה בדרום ההיכל במרחק שתים וחצי אמות מהקיר הדרומי, מול שולחן הפנים (6), ובמרחק חמש אמות מהקיר המערבי [ציור 334]. דישון המנורה מתבצע בבוקר ובין הערביים, והוא מצות עשה שנאמר: "יערוך אותו אהרן ובניו". ומדליקים גם בשבת (7) [ציור 335-337].
מראי מקומות: (1) רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ג ה"י. (2) שם הלכה י"א. (3) שם הלכה י"ב לפי ר"א בר' שמעון במנחות צ"ח ע"ב. (4) שם הלכה ד'. (5) שם הלכה ח'. (6) מנחות צ"ט ע"א, ועיין בהערה 32 על שלחן הפנים. (7) הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"י.
מזבח הקטורת [מזבח הזהב]:
כתוב בתורה (שמות פרק ל' פס' א'-י'):
פס' א' – "ועשית מזבח מקטר קטרת, עצי שטים תעשה אותו". ב' – " אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתיים קומתו ממנו קרנותיו". ג' – "וצפית אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו, ועשית לו זר זהב סביב". ד' – "ושתי טבעות זהב תעשה לו מתחת לזרו על שתי צלעותיו תעשה על שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אותו בהמה". ה' – "ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב". ו' – "ונתתה אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות אשר אועד לך שמה". ז' – "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה". ח' – "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם". ט' – "לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו". י' – "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה' ".
וכן כתוב שם (פרק ל' פס' ל"ד-ל"ח): בענין מעשה הקטורת
פס' ל"ד – "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה". ל"ה – "ועשית אותה קטרת רקח מעשה רוקח ממולח טהור קדש". ל"ו – "ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדות באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם". ל"ז – "והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך לה' ". ל"ח – "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו".
וכן הוא מוזכר בשמות ל"ז מפס' כ"ה-כ"ט.
וברמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ג הי"ז, ובהלכות תמידין ומוספין פ"ג ה"א-ה"ט.
מהלכות מזבח הקטורת בקצרה:
מזבח הקטורת מחצי ההיכל ולפנים [למערב] (1), באמצע ההיכל מול ארון העדות שבקדש הקדשים (2), והוא באורך ורוחב אמה על אמה ובגובה שתי אמות (3), וכל אמה נמדדת באמה בת חמשה טפחים (4). והוא מעצי שטים [ציור 338] מצופה כולו זהב טהור (5) [ציור 339], ולו ארבע קרנות (6), ועליו מקטירים קטורת בכל יום שתי פעמים: בבוקר, ולפנות ערב. הקטרת היא מספר סוגי עשבים (7), והיא רצויה יותר מכל הקרבנות שבמקדש. אופן הכנת הקטורת עיין בכריתות דף ו' והלאה [ציור 340].
מראי מקומות: (1) עיין בהערות (פז, 36). (2) כנ"ל. (3) שמות ל' ב', הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ג הי"ז. (4) עירובין ד' ע"א, עפ"י יחזקאל מ"ג י"ג. (5) שמות ל' פס' א', ג'. (6) שם פס' ב'. (7) כן כתב בשפתי כהן שהעיקר מכל הקרבנות כולם הוא הקטורת, ולכן הקדימוה בבוקר לפני שאר הקרבנות והשלימו אותה בערב לאחר כל הקרבנות, ולכן נזכרת [בנפרד] אחר צווי עשיית כל המשכן וכל הכלים והקרבת הקרבנות, לפי ששקולה כנגד כולם ואחרון אחרון חביב. ובמשכני עליון (דף קע"ד) כתב: בחצר נמצא מזבח החיצון הנקרא מזבח העולה… ונמצאים המלאכים נקשרים בשרשם … אמנם ענין הקרבן הוא להקריב המלאכים, והקטורת להקריב הנשמות. ובדף קע"ז כתב: וצריך שתדע כי ענין הקרבן אף על פי שהוא תיקון המלאכים, נצטוה לישראל, כי להם מסור תיקון כל העולמות, שכולם בשבילו נבראו, ובתיקונם זוכים לפני המלך, ונמצא שישראל מתקנים למטה את הקרבן, ובו נתקנים המלאכים, ואח"כ מקטירים את הקטורת, והם נתקנים בעצמם, עיין שם.
(36) מחצי ההיכל פנימה לצד מערב:
כתוב בשמות [כ"ו ל"ה]: "ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה [דרום] והשלחן תתן על צלע צפון". ורש"י פירש: שלחן בצפון משוך אל הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, כדי שיוכלו לעבור שני כהנים והלחמים בידם, להניח החדשים בשבת. ומנורה בדרום, במרחק שתים וחצי אמות מהכותל. ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך מעט למזרח יומא (ל"ג ע"ב). וכן הוא ברמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א ה"ז). [ציור 343]
וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים. כיצד? אורך המשכן עשרים אמה, והמזבח השלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות. וכן היה בבית המקדש בבית ראשון כדאיתא במנחות (צ"ח ע"ב): תני חדא [שנינו בברייתא אחת] מחצי הבית ולפנים היו מונחים [שלחן הפנים ועוד עשרה שלחנות נוספים שעשה שלמה, וכן המנורה ועוד עשר מנורות נוספות שעשה שלמה] [ציור 341], ותני חדא [ואלו בברייתא אחרת למדנו] משליש הבית ולפנים היו מונחים. מתרצת הגמרא לא קשיא [אלא לכולם הם מחצי הבית ולפנים, שהם מעשרים אמה ולפנים בהיכל], מר קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל [החשיב את קדש הקדשים שהיה עשרים אמה, עם הארבעים אמה של ההיכל, וביחד שישים אמה, ושליש ממנו זה עשרים אמה, שזה כחצי מההיכל], ומר לא קא חשיב קדשי קדשים בהדי היכל [אלא היו מחצי ההיכל, שזה עשרים אמה]. [ציור 341-343]
וברמב"ם (בית הבחירה פ"ג הי"ז) כתב: מזבח הקטורת בהיכל מכוון בין הצפון לדרום, משוך בין השלחן והמנורה לחוץ, ושלשתם היו מונחים משליש ההיכל ולפנים. ובמנחת חינוך (מצוה א' אות ז') תמה על הרמב"ם שכתב משליש ההיכל ולא משליש הבית [או חצי ההיכל], לאחר תרוץ הגמ' במנחות (צ"ח ע"ב).
*ואולי אפשר לתרץ שהרמב"ם התכוון לשליש הבית, שכן הבית לפעמים נקרא היכל, וכן כתוב במדות (פ"ד מ"ז): ההיכל מאה על מאה, על רום מאה, והמפרשים שם כתבו: כבר הזכרנו שבמובן הרחב נקרא כל הבית כולו בשם היכל. וכן בירושלמי (בשקלים דף י"ח ע"א פרק שישי הלכה ג'): תני, השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים, משוך מן הכותל ב' אמות ומחצה כלפי הצפון, ומנורה כנגדו בדרום, מזבח הזהב היה נתון באמצע הבית חולק את הבית מחציו ולפנים, משוך קמעא כלפי חוץ, וכולו היה נתון משליש הבית ולפנים. ובקרבן העדה שם פירש: באמצע הבית – היינו באמצע ההיכל כשלא נמצא בית קדש הקדשים עמו, ומשליש הבית – כשנחשב בית קדש הקדשים עמו, ע"כ. הרי שקרא להיכל בית, ולשון הרמב"ם כדברי הירושלמי בשקלים ומס' מדות. [ציור 341-343]
ובכסף משנה כתב שדברי הרמב"ם הם התוספתא (פרק ב' ביומא), ושם כתוב: השלחן נתון בצפון משליש הבית … וכולם היו נתונין מחצי הבית ולפנים. ובחסדי דוד כתב על הענין: עיין בגמרא יומא (ל"ג) ומנחות (צ"ח), ובתוס' שם ובירושלמי שקלים (פ"ו), וכתב בסוף דבריו: בירושלמי הגירסא איפכא, ועיין בתוס' מנחות (צ"ח), ע"כ. והתוס' שם כתבו בסוף דבריהם: ברישא דברייתא [כתוב] "מחצי הבית" ובסיפא "משליש", ברישא לא חשיב בית קדשי הקדשים עם ההיכל, ובסיפא חשיב גם את קדש הקדשים, כדברי הגמ' מנחות (צ"ח ע"ב), והירושלמי בשקלים (י"ח ע"א). ולפי זה אין מחלוקת בין רש"י לרמב"ם, שכן רש"י דבר בחצי ההיכל, והרמב"ם דבר משליש הבית הוא חצי ההיכל, וקרא לבית "היכל" כמו שכתבנו, וכן כתב בהדיא הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א ה"ה): ואלו הן הדברים שהם עקר בבנין הבית… ושלשתן נקראין היכל. [ציור 343]
