לשכנו תדרשו חלק ג'
פרק ד' – נושא מד'
מקום אכילת קדשי קדשים
לִשְׁכַּת הַכֵּלִים הַמִּשְׁנִיִּים
בְּבַיִת שֵׁנִי
בְּבַיִת שֵׁנִי הָיָה לְכָל כְּלִי מַחֲלִיף שֶׁכֵּן הַכֵּלִים הָיוּ נִטְמָאִים בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן. וּכְעֵדוּת הַגְּמָרָא, שֶׁבַּמּוֹעֲדִים הָיוּ מַרְאִים לָעָם אֶת כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּגוֹן שֻׁלְחַן הַפָּנִים, וְגַם שֶׁהָיוּ כֻּלָּם טְהוֹרִים חָשְׁשׁוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ בְּטָהֳרָה. לָכֵן הָיָה צֹרֶךְ בְּמִזְבַּח קְטֹרֶת נוֹסָף, מְנוֹרָה נוֹסֶפֶת וְכוּ', שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ בִּמְקוֹם הַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ. וְכֵן שְׁאָר הַכֵּלִים הַנַּיָּדִים כְּגוֹן מַחְתּוֹת, מִזְרָקִים וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁנָּדְבוּ הָעָם לְשִׁמּוּשׁ יוֹמְיוֹמִי הָיוּ לְאֵין סְפוֹר, וְהֻחְלְפוּ כְּכֹל שֶׁנִּדְרַשׁ.
בִּמְפָרְשִׁים שׁוֹנִים מְבֹאָר שֶׁלִּשְׁכַּת הַכֵּלִים הַמִּשְׁנִיִּים בְּבַיִת שֵׁנִי הָיְתָה בַּתָּאִים שֶׁסְּבִיב הַבַּיִת. [ציור 292]
וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבַּ"ם (כלי המקדש ז)
הֲלָכָה יט': וְכָל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים שֶׁאִם יִטַּמְּאוּ הָרִאשׁוֹנִים יָבִיאוּ הַשְּׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶם:
לִשְׁכַּת הַכֵּלִים הַמִּשְׁנִיִּים
בְּבַיִת שְׁלִישִׁי
מִתּוֹךְ סְבָרָה שֶׁהָיוּ כֵּלִים רַבִּים וְשִׁמּוּשָׁם הָיָה תָּדִיר, נְמַקֵּם אוֹתָם בַּלְּשָׁכוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי צִדֵּי הַהֵיכָל [ציור 293], לְעֻמַּת הַפָּרוֹכוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ רַבִּים כְּמוֹ הַכֵּלִים, וְשֶׁהֲכָנָתָם הָיְתָה רַק פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה וְנִרְאֶה שֶׁיַּסְפִּיקוּ לָהֶם הַתָּאִים שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.